יותר טוב מנ־נח־נחמן־מאומן

קשה להחמיץ את יהורם גאון בימים אלה: ב"המדרשה" (שאני לא אוהב), "בית ספר למוסיקה" (שהוא לכאורה האלמנט הטבעי שלו) ועכשיו גם ב"הצורף" - שבו הוא מבצע בעיניי את התפקיד האמין ביותר.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

גאון הוא הרב אליהו מילוס, מנהל מרכז קבליסטי ואביו של גיבור הסידרה ד"ר ארי (אריה) מילוס, המגולם היטב על ידי אדיר מילר. ארי מילוס הוא מומחה להפרעות שינה, וכמו בפרסומת הידועה, הוא גם לקוח: הוא סובל בעצמו מתסמונת פאראסומניה, או "הליכת ירח", שפירושה, כפי שמוסבר יפה בתחילת הפרק, הוא שהסובל ממנה נמצא במצב ערות ושינה בו בזמן.

כשמתחוללת סביב המרכז הקבליסטי סידרה של מקרי רצח, ארי מילוס מתחיל לחשוש שמא מחלתו הופכת אותו ליותר מאשר צופה סביל מהצד. התעלומה, לכשתתברר, תכלול גם מסע לעברו של ארי מילוס ושל משפחתו, והוא ייאלץ להתמודד עם סודותיה האפלים.

דרור סבו ("נבלות" הנהדרת) יצר סידרה ישראלית ויהודית מאוד, הנשענת על מיסטיקה ומסתורין, קבלה ואמונה, ועם זאת לא נכנעת להם; להפך - היא מתבוננת בהם במבט מפוכח וציני. כך, לדוגמה, הרב מילוס ושותפו מאיר לוי (המגולם בחן על ידי מיכה לוינסון) מתפרנסים מהמרכז הרוחני לכאורה שהקימו, ומוכרים לחסידים (השוטים) קמעות "במחיר שווה לכל נפש". הקמע הוא פתק, שנמכר ככזה שנכתב על ידי הגורו של הכת הקבלית הזו, "הצורף" (ליאור אשכנזי), שנעלם לפני שנים באופן מסתורי.

באופן בסיסי, המרכז הרוחני הוא עסק לכל דבר. וכמו כל עסק הוא צריך סיסמה טובה. "אב"א בא" היא הסיסמה שנבחרה, ומילוס משכנע את שותפו, שזהו "מודל יותר טוב מ'נ־נח־נחמ־מאומן'. הוא יותר קליט." לידיעת חברי כתות באשר הם.

בצד הרציני שלה מעלה הסידרה גם תהיות מוסריות, כגון אם יש לאדם המבצע פשע מתוך שינה אחריות פלילית, או שמא הוא זכאי. לפי חוק, מיידע אותנו ארי מילוס, הוא זכאי. ומוסרית? שאלה מעניינת, שייתכן שתבוא על פתרונה בהמשך.

סבו, שגם ביים את הסידרה, עושה עבודה טובה מאוד ביצירת אווירה דחוסה, איטית, המרחפת בין מציאות לחלום; מהמוטו "נים לא נים, תיר לא תיר", הלקוח ממסכת תענית, ועד אופן הצילום הייחודי: המצלמה סגורה רוב הזמן והפריים משאיר שוליים צרים מאוד.

התוצאה היא מיקוד קרוב בדמויות והרגשת מחנק.

יש מעט סצנות מוארות, ובהן ראוי לציון מיוחד צילום חוץ נהדר של בית החולים הדסה עין כרם, שהופך אותו לדימוי ציורי אוניברסלי.

הופעה מצוינת לנועה ברקאי, המגלמת את סופי, בתו של הצורף. בסרטון ה"מייקינג אוף" היא הגדירה את אופייה של סופי כ"גורו וואנאבי", וזו הגדרה קולעת. מדובר בדמות קריפית, מעוררת צמרמורת, שכל הופעה שלה על המסך מלווה בהרגשה מאיימת.

לא כל גיבורי הסידרה מופיעים בפרק הראשון, ומעט מאוד מספרים לנו על ההמשך, וחבל.

אחיו הצמח של ארי מילוס הוא בוודאי רמז לבאות, אבל תכלס, היה עדיף אולי לייצר פרק פתיחה כפול, כמקובל, עם מעט יותר אינפורמציה. בכל מקרה, "הצורף" מצטיירת כסידרה שיהיה שווה לעקוב אחריה.