וסרמן: אני חף מפשע

דקות ספורות לפני שמזכ"ל הסתדרות המורים, יוסף וסרמן, נעל בשבוע שעבר ישיבה של ההנהלה המורחבת, הוא ביקש לומר לחברים "משהו ברמה אישית". הוא ביקש לשתף את חייליו הנאמנים - אלה שמתנהגים ברובם כחותמות הגומי שלו, כשפוטים שלו, כמי שחוששים לכיסאם ולמשכורתם - בתחושותיו ובמצוקותיו הקשות.

"תראו", אמר מזכ"ל הסתדרות המורים לנוכחים שכבר מבינים שמצבו בפרשיות השונות קשה, "לא עשיתי כלום, אני לא אשם בכלום, העלילו עלי עלילות שווא". רוצה לומר: אני נקי כפיים, אין סיבה שאסיק מסקנות אישיות.

לא בפעם הראשונה נשמעו בתיאטרון הבובות של וסרמן אמירות ברוח הזו; לא בפעם הראשונה הגיע איש החינוך המדומה לישיבה חשובה בתחפושת של "לא עשיתי כלום".

וסרמן כיוון את הדברים למשטרה, שכבר המליצה להעמידו לדין בחלק מפרשיותיו, ואל כתבות התחקיר עליו שפירסמתי כאן עם עוזי דיין ומיכל שבת. באותה נשימה הוא הזכיר שניים מקודמיו בתפקיד - אחד ש"תיקו נסגר אחרי מותו" ואחר שהורשע במעשי מירמה - כאילו ביקש לומר: לא חשוב מי יישב על כיסא המזכ"ל, תמיד ירדפו אותו.

וסרמן לא הסתפק בכך, וכאשר העיר לו מישהו בציניות שלא כדאי להיות מזכ"ל - השיב לו: "אם הכלב הזה מרדכי גילת יחיה, יקרה למזכ"ל הבא אותו הדבר". וסרמן בן ה־72 לא עצר כאן, וכדי לסלק מחשבה שמא הוא מייחל למותי, הסביר לנוכחים את הסיבה לאמירה הזאת: גילת הוא כבר פשוט איש זקן (לפני חודש חגגתי 68)... 

הקטע הזה, כמו קטעים נבחרים אחרים של וסרמן, יוצרים לכאורה את הרושם שהמחנך המדומה לא מבין את חומרת מעשיו; אינו מבין מדוע דווקא עליו מתפרסמות כתבות; אינו מבין מדוע רבים כל כך סולדים ממנו ומייחלים לרגע שבו ישלם על מעשיו במישור הפלילי והציבורי.  

למען הסדר הטוב, אל תטעו בו: הוא מבין. הוא מכיר היטב את עצמו, הוא זוכר מה עשה, עם מי עשה, מתי שיקר, את מי תיגמל ממש בימים אלה, על מי איים השבוע בצעקות, במי ממזכירי הסניפים, שגילו עצמאות יתר, הוא מבקש לנקום. ולמרות זאת, הוא ממשיך לטעון ברצינות: אני חף מפשע.

תודו, יש לו חוש הומור. אי אפשר לקחת זאת ממנו.

 

כן, אולי ירשיעו אותי

המשפט המופלא הזה "אני חף מפשע" הוצב בכותרת המדור לא במקרה: הוא לא מתחבר בשום צורה עם וסרמן. כשאני פותח כאן בפני הקוראים את אחת מדלתות תיאטרון וסרמן - אני רואה מול עיניי אינסוף אנשים פורצים בצחוק גדול; אינסוף אנשים שאינם מאמינים לשום מילה שלו; אנשי הוראה אמיתיים, עם ערכים, שקצה נפשם באיש המושחת הזה ובניסיון הנואש שלו להתחפש שוב לקדוש המעונה.

הם שואלים עד מתי כל זה יימשך; אומרים בדרכם מספיק, נמאס לנו ממנו; מגלים שווסרמן ממשיך להתחכם: מצד אחד הוא מכביד על המשטרה ועל הפרקליטות, מייצר סחבת, מנסה להערים עליהן בניסיון לדחות את הקץ. מצד אחר, כמעט באותה נשימה, הוא מציג את עצמו כמי שמעוניין שתתקבל הכרעה מהירה בתיקיו.

בפעם האחרונה הוא עשה זאת, כאמור, בישיבת הנהלה לפני שבוע וחצי.

"תראו", הוא אמר לנוכחים, "ביקשתי מהפרקליט שלי שיבקש מפרקליט מחוז ת"א שיתבע אותי, או שיסגור את התיק נגדי". וסרמן צעד קדימה והסביר שהוא מביא בחשבון אפשרות שיורשע בדין, אבל הוסיף: "יש גם סיכוי שאצא זכאי". הסיכויים, להערכתו המלומדת, שווים: "חמישים חמישים".

ישיבת ההנהלה שבה נאמרו הדברים כונסה בהוראת שופט השלום בת"א, ירון גת, שאליו פנה ראש צוות החקירה, רפ"ק עופר קליין, בבקשה להסיר את החיסיון על מסמכי ההתקשרות הכספית בין הסתדרות המורים לעו"ד רונאל פישר, ובין פישר לחברה הבת "מסד אחזקות". הקשר של האחרון עם שתיהן, על פי החשד, היה קשר מושחת.

עו"ד פישר, נזכיר כאן, שימש בכובע אחד פרקליטו הפרטי של וסרמן במשך שנים, ובכובע אחר, כאילו אין כאן ניגוד עניינים, הועסק בהסתדרות המורים שבשליטת וסרמן תמורת ריטיינר חודשי גבוה. החשד: וסרמן מימן את העסקת פרקליטו הפרטי בכספי המורים, למעט עשרות אלפי שקלים שהוציא לדבריו מכיסו.

הוא דאג, למשל, לכך שבמשך שנה וחצי יוזרמו לחשבונו של פישר בכל חודש 20 אלף שקלים תמורת מה שהוצג בדיעבד כשירותי ייעוץ למורים בתיקים פליליים. השירות הזה היה פיקטיבי אף שווסרמן, בתשובתו ל"ישראל היום" - כמו בשיחות שניהל עם כמה ממקורביו - טען בנחרצות שהוא היה אמיתי. טען וניסה לגייס לעזרתו מזכירי סניפים; טען וניסה לגייס לעזרתו מקורבים אחרים; טען וטען עד שגילה שלא כולם מוכנים להסתבך למענו בגרסאות שאינן אמת. 

כשמגדל השקרים הזה קרס סופית, הציג וסרמן במשטרה סיפור חדש: הכסף שולם לעו"ד פישר לצורך "מלחמה בתקשורת". מילה סתמית, עמומה, שאותה מנסה וסרמן להפוך לשמיכת ההגנה החדשה. כראיה לביסוס טענתו הנוכחית סיפר כי אחת ממזכירותיו מצאה באקראי באחד מיומני ההנהלה המצומצמת - עוד אוסף בובות שלו - אישור לשכירת עו"ד פישר בריטיינר למטרה הזאת.

את הגירסה החדשה הציג המזכ"ל בפני אותה הנהלה, אמר כי הוא מצר על הגירסה הקודמת, הסביר כי "במחשבה ראשונית לא זכר". בהמשך גילה כי נחקר גם בחשד להזרמת סכום נכבד נוסף, 140 אלף שקלים, לחשבון עו"ד פישר - הפעם לגרסתו לצורך הגשת "שתי תביעות דיבה גדולות" נגדי ונגד טלי חרותי־סובר מ"הארץ".

שמעתי וחייכתי: וסרמן לא הגיש נגדנו שום תביעת דיבה, לא שלח איום בהגשתה, אפילו מכתב אזהרה קטן הדורש תיקון או התנצלות לא הגיע ממנו. כלום, ממש כלום. פיקציה.

על מה בכל זאת הוא מנסה להישען? על החלטה עקרונית של ההנהלה המצומצמת, שהוא עושה בה כאמור כרצונו, שאישרה לו להוציא עד 300 אלף שקלים למשפטי דיבה. 

ההנהלה הסכימה לממן לווסרמן תביעות כאלה? על מה בדיוק? מה הבדיחה הזאת? במקרים של שחיתות אישית הוא לא אמור לממן את התביעה מכיסו?

מה עוד למדתי מדברי וסרמן בפרשה הזאת בשבוע שעבר? שבמאמץ להצדיק את הזרמת הכספים האלה לכיסי פרקליטו הפרטי - נולד תירוץ חדש: הכנת תלונה גם למועצת העיתונות.

שוב, הבל הבלים. לא תלונה ולא בת דודה של תלונה הוגשה נגדי ונגד דיין ושבת למועצה. לא היה דבר כזה. 

 

וסרמן בניגוד עניינים

נחזור לישיבה שבה אמורה היתה הנהלת הסתדרות המורים להשיב לשופט גת אם היא מסכימה או לא מסכימה לוותר על החיסיון בעניין כל המסמכים שנתפסו אצל עו"ד פישר וקשורים להעסקתו בהסתדרות המורים.

לכאורה, החלטה פשוטה שאמורה להתקבל פה אחד בהיעדרו של וסרמן: מוותרים על כל החיסיון. אנחנו גוף ציבורי ואין לנו מה להסתיר. למעשה, וסרמן פעל בדרכו לסכל החלטה כזו. 

במוסד שאינו נשלט בידי אדם מושחת, היה וסרמן מרחיק את עצמו מהדיון בנושא שנוגע אליו, ומפקיד את ניהול הישיבות בידי ממלא מקומו או אחד מפרקליטי המוסד. האחרון היה מחלק לחברים את החלטת השופט, מסביר להם מה בדיוק מונח לפתחם ומזמין אותם להצביע.

זה לא קרה כי מדובר באדם ששלטון החוק והדמוקרטיה אינם ידידיו. תחילה ניסה לסגור הכל בהנהלתו המצומצמת, וכאשר קמה עליו מזכירת סניף דרום, יפה בן דוד, העתיק את הדיון להנהלה המורחבת וניהל את שתי הישיבות בנושא בעזרת פרקליט שמאוד מקורב אליו.

התוצאה: ההנהלה הסכימה להסיר את החיסיון בכל מה שקשור לתשלומים כספיים ששולמו לעו"ד פישר. בעניין מסמכים אחרים היא תמכה בהצעה הזויה שווסרמן היה מעורב בבישולה: החיסיון יוסר בכפוף לבחינה ולהחלטה ספציפית של כל מקרה לגופו על ידי נציגי הסתדרות המורים ובהתייעצות עם נציג לשכת עוה"ד". נציגי החתול ישמרו על השמנת.

המהלך הזה, שהמשטרה והפרקליטות יתנגדו לו בוודאי בתוקף, שקוף: למשוך זמן. לסבך את הליך מיון החומר ובדיקתו. ליצור מצב לא בריא שבו נציגי הארגון יידעו מה התגלה לפני השלמת החקירה.

 

רגע אחרי שנשלחה לבית המשפט עמדת ההנהלה, נפל דבר בחצר של וסרמן: יפה בן דוד, שנחשבה שנים מקורבת אליו, שלחה אליו מכתב בהול וחריף שעיקריו:

1. לא מסרת לחברים את מלוא המידע מבית המשפט טרם קבלת ההחלטה על היקף החיסיון.

2. יש לכנס את ההנהלה לדיון מחודש בנושא.

3. ההסתדרות אינה אחוזה פרטית של איש וצריך להקפיד בה על שקיפות מירבית.

והעיקר: בן דוד רומזת כי להודעה שנשלחה לבית המשפט צורפה פסקה לא ברורה שלא אושרה בישיבת ההנהלה. על פי חברי הנהלה אחרים, המכתב הזה הוציא אותו בכך מכליו.

הצגתי לווסרמן שאלות, ואחרי שהבהיר שהסיר את החיסיון בינו לבין פישר (זה הקטע הקל מבחינתו, כי את עיקר התמורה קיבל פישר על פי החשד מהסתדרות המורים), התייחס במשפט קצר לבן דוד: "היא תזכה להתייחסות מכובדת כראוי לחברת הנהלה". לגוף הדברים, אף לא מילה.

מדוע ניהל בעצמו את הישיבות הנוגעות אליו? הסברו: בבית המשפט הוא היה זה שהשיב לשופט בשם הסתדרות המורים. מכאן לטענתו לא היתה מניעה שהוא ינהל גם את הישיבות.

דני עטר והריקבון בקק"ל

טוב, ח"כ לשעבר דני עטר על שלל פרשיותיו נכנס השבוע לתפקידו כיו"ר קק"ל ומייד מינה לעצמו, כמוסכם בין המפלגות, חמישה סגנים. הנה המסר, הנה כרטיס הביקור של הזחוחים החדשים שהתיישבו ליד בור השומן. 

את השם הבולט ברשימת הסגנים אתם כבר מכירים ממדורים קודמים: עו"ד שלמה דרעי, אחיו של השר דרעי. האחרון שתל אותו במוסד הזה בעזרת החברים בוז'י הרצוג ואיתן כבל - אלה שאמורים היו ראשונים לצעוק וכצפוי שותקים.

בינתיים ממשיך עטר להבטיח לנו שבקק"ל תהיה שקיפות ובאותה נשימה מסתיר מידע מהציבור. 

למשל: בישיבה הראשונה של ההנהלה הוחלט לאשר הקצאת 22 מיליון דולר להסתדרות הציונית. סכום עתק לכל הדעות בלי שלאיש מהנוכחים היה מושג לאיזו מטרה מוקצה הכסף. נציגת "יש עתיד" למשל, נעמה שולץ, שביקשה לקבל מידע על כך, לא נענתה.

גם אני לא. מדוברת קק"ל קיבלתי תשובה סתמית ברוח הבאה: דני עטר התחייב לשקיפות... מתקיים עכשיו תהליך של למידה... המסקנות שיגובשו יובאו לאישור הדירקטוריון.

קראתי ולא הבנתי מדוע לא עצרו מייד את הזרמת עשרות מיליוני הדולרים. מדוע מיהרו לשחרר אותם בנוהל המזמין שחיתות חדשה. 

אפללו והחיים הטובים

מעניין לעניין באותו עניין - סיפור קטן אבל עקרוני: לרשות היו"ר העמית היוצא של קק"ל, ח"כ לשעבר אלי אפללו, העמיד המוסד בשנים האחרונות דירה שכורה בשכונת כוכב הצפון בת"א שעלתה לקופת הציבורית יותר מ־8,000 שקלים בחודש. כ־100 אלף שקלים בשנה.

כמו כן, הועמדה לרשות היו"ר אפללו מכונית שברולט מפוארת עם נהג צמוד.

רק מה? אפללו לא שהה כמעט בדירה. אחת לכמה זמן היה מגיע למקום, מטפס לדירה בלוויית נהגו שנשא את המזוודה הקטנה שלו ולמחרת שוב נעלם. לא ראו אותו, לא שמעו אותו. לאיזה צורך ביזבזה קק"ל מאות אלפי שקלים בסיפור הזה?

השבוע ניסיתי לברר אם הדירה עדיין מושכרת ואיזה רכב מעמידה קק"ל לרשות אפללו. התשובה שקיבלתי: בעוד שבוע יפנה אפללו את הדירה בת"א;  כנהוג בקק"ל, עם פקיעת כהונתו הוא זכאי להחזיק ברכב הצמוד עוד שלוש שנים.

השקיפות בבר־אילן

בשבועות האחרונים עסקנו כאן בחשיפת מעלליהם של שני שומרי הסף הראשיים בבר־אילן: היועץ המשפטי דרור פרנקל והמבקר הפנימי רענן דומוביץ. שני אנשים לא ישרים שמקומם מחוץ לאוניברסיטה. 

שניהם נגועים באי סדרים כספיים חמורים, שניהם לא החזירו עדיין כספים רבים שעליהם להחזיר - המבקר הפנימי נגוע גם בקניית עבודה סמינריונית לעצמו ולאמו ובמסירת גירסה שקרית בפרשה הזאת. אין די בכך כדי להיפרד מהם?

שאלתי השבוע את דובר האוניברסיטה אם ועדת הביקורת באוניברסיטה, בראשות יעקב דיאור, עסקה בנושא, ואם כן מה החליטה. שאלתי וגיליתי שאוניברסיטת בר־אילן שומרת על שתיקה. הדיונים בוועדת הביקורת סגורים והפרוטוקולים שלה, כתב לי הדובר, עומדים לרשות רשויות האוניברסיטה ומבקר המדינה. לא לרשותכם. 

הרוח של שמעון גפסו 

רוחו הרעה של ראש עיריית נצרת עילית המורשע, שמעון גפסו - האיש שאילץ את מבקר המדינה להוציא צווי הגנה לשניים מחושפי מעלליו - ממשיכה לנשב בעירייה בתקופת מחליפו, נתנאל טויטו. רוח של חיסולי חשבונות ושל השחיתות השלטונית שוב תנצח. 

השבוע הגיעה הרוח הזאת סופית אל לשכת מנכ"ל העירייה, ערן בר רבי (שבכובעו הקודם כמבקר הפנימי היה המתריע השלישי בשער), והוא נבעט הביתה. זורע ההרס והרעל, גפסו, הממתין להכרעות העליון בערעורו ובערעור המדינה - בוודאי חוגג, אני מנחש, את הנקמה.

הוא אומר בוודאי לעצמו: אני עדיין בפנים, המבקר הפנימי בחוץ. הרעים שוב מנצחים.  

חרפת ח"כ אורן חזן

חשבנו שהוא הליצן החדש של הכנסת, האוויל התורן של הספסלים האחוריים, הפרחח גס הרוח שהגיע בטעות לבית המחוקקים. חשבנו שהוא ישעשע אותנו קצת ויהפוך לאפיזודה חולפת.

טעינו: ח"כ אורן הוא כבר לא בדיחה. הוא אסון. הוא חרפה. הוא אדם שאין ולא תהיה מחילה על הלעג שלו לחברת הכנסת הנכה מ"יש עתיד", קארין אלהרר. אדם כזה צריכים חברי הליכוד בכנסת להרחיק משורותיהם בדרך זו או אחרת. לא לשתוק, לא לברוח, לא להסתתר מאחורי הגינוי של ראש הממשלה.

ההתנהגות שלהם בלתי נתפסת. אנשים עלובים, בלשון המעטה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו