"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

עיירה לגרמנים בלבד

70 שנה אחרי נפילת הרייך השלישי, בארה"ב קיימת עיירה בה נשמרים חוקי הגזע • מי שמעוניין לעזוב מתבקש למכור את ביתו - לגרמנים בלבד

,עודכן
"רחוב אדולף היטלר", 1938 // צילום: אינסטגרם // "רחוב אדולף היטלר", 1938. אחרי מלחמת העולם השנייה שונו שמות הרחובות

פחות ממאה קילומטרים מהעיר ניו יורק, שוכנת לה עיירה קטנה בשם יאפנק, בת לא יותר מ-6,000 תושבים. במבט ראשון, נראה כי העיירה הקטנה לא שונה מכל שאר העיירות הקטנות והמבודדות בארצות הברית – רחובות שקטים ומטופחים, מספר חנויות, דואר ומשרד שריף. אך אם המבקרים במקום יתעמקו בפסיפס האנושי המרכיב את העיר, יבחינו בפרט חריג, לפחות יחסית למרקם האנושי בארה"ב. ביאפנק, כל התושבים הם צאצאי מהגרים גרמנים, ואם תרצו לעבור לגור בעיר הזאת, תצטרכו להוכיח שאתם ממוצא גרמני. אם תנאי הסף האלו גורמים לכם לחשוב שמדובר ביישוב גזעני, אין לכם מושג כמה אתם צודקים.

בשנות ה-30 של המאה הקודמת, עיטרו את קירות הבתים של יאפנק צלבי קרס. תמונות ישנות מהעיירה הקטנה עשויות לתעתע: נוער-היטלראי, מצעדים של תושבים במדי אס.אס, דגלים של המפלגה הנאצית ונאומים ברוח האידיאולוגיה הגזענית. רבים מהתושבים הם בני דור שלישי ורביעי, וכשהם נשאלים אודות עברם, הם מתייחסים לכך יותר כאל קוריוז מאשר כאל תקופה חשוכה בתולדות היישוב הקטן.

מצעד של חברי המפלגה הנאצית ב1937 ברחובות יאפנק // צילום: אינסטגרם
מצעד של חברי המפלגה הנאצית ב1937 ברחובות יאפנק // צילום: אינסטגרם

מצעד של חברי המפלגה הנאצית ב-1937 ברחובות יאפנק // צילום: אינסטגרם

מי שהעלה לאחרונה לכותרות את העיירה המנומנמת הם הזוג קניר, שקנו שם בית בשנת 1998. כתנאי לקבלתם, הם התבקשו להוכיח את מוצאם הגרמני. נציג "הליגה להתיישבות הגרמנית-אמריקנית" אפילו התלווה אליהם עד לבית אמו של פיליפ קניר, אב המשפחה, בברלין על מנת לעמוד על טיב מוצאם של השניים. בשנת 2006 החליטו למכור את ביתם, אך עד היום לא הצליחו בכך. הסיבה לכך היא שחוקי המקום אוסרים על הצבת שלט "למכירה" או פרסום מודעה קטנה בעיתון מלבד בכלי התקשורת הרשמיים של "הליגה להתיישבות". כמובן שהקונה שיחליף אותם חייב להיות גם הוא צאצא למהגרים גרמנים, ולהוכיח את זה. פאולה קניר מספרת: "אנחנו מעוניינים לעבור מכאן, כיוון שלחברים השחורים של הבנים שלנו אסור לבקר כאן".

אם כיום מנסים התושבים הוותיקים יותר להצניע את העבר הנאצי של העיירה, הרי שבשנות ה-30, המקום סבל מדימוי שלילי בהרבה. עשרות אלפי מהגרים גרמנים היו נוהגים להתאסף במקום, וילדיהם היו נופשים במחנות קיץ של הנוער-ההיטלראי, זהה לתנועת הנוער הגזענית שהקים היטלר בגרמניה הנאצית בראשית שלטונו. למרות שהממשל האמריקני הורה לשנות את שמם של הרחובות בעיירה, ולמחוק את שלטי הרחובות עליהם היו כתובים שמותיהם של "גיבורי" התנועה הנאצית כגון "היטלר", "גבלס" וכו', את המנטליות של המקום לא ניתן למחוק בקלות. למרות שבכירים ב"ליגה להתיישבות גרמנית-אמריקנית" לא מכחישים את עברה הנאצי של המקום, הם טוענים כי כיום, "טהרת הגזע" אינה תנאי קבלה, ולראייה הם מציינים כי רבים מבני הזוג של הדור הצעיר הם "איטלקים, היספאנים או יהודים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר