תיק פיינמסר

"הרגשתי שהשמיים נפלו". ד"ר פנחס פיינמסר מדבר בלחש, כמעט בדממה. שתיקות ארוכות מפרידות בין המילים, ניכר שעצם הגייתן כרוך בסבל רב. "הרגשתי שזה הסוף של הכל. הסוף של החיים. עולמי חרב עלי".

לא קל לרופא ותיק ומוערך כמוהו לומר את הדברים. לספר איך הרגיש כששמע שלראשונה בחייו, הוגשה נגדו תלונה על רשלנות רפואית - ועוד כזו שגרמה למותו של ילד. כשהוא נזכר בשנים הארוכות שחלפו עד שזוכה לחלוטין מהאשמה, הוא פורץ בבכי.

"הילד נפטר, ואסור לשכוח את זה. קרה אסון. חשבתי מאז אינספור פעמים על מה שקרה, וכמובן הרגשתי נורא עם התוצאה, אבל הייתי שלם עם מה שעשינו בבית החולים. גם אילו יכולתי להחזיר את הגלגל אחורנית, הייתי עושה בדיוק אותו הדבר.

מאור שריקי ז"ל. נפגע בראשו בעת משחק כדורגל 

"לכן זה היה בלתי נתפס שמשרד הבריאות מאשים אותי ברשלנות רפואית. התייחסו אלי כאילו אני כבר לא רופא, כאילו כל מה שעשיתי עד היום, כל החיים שהצלתי, לא שווים כלום". פיינמסר, מבכירי רופאי הילדים בארץ, החליט לתבוע פיצויים ממשרד הבריאות. זו הפעם הראשונה אי פעם שרופא תובע את המשרד בגין האשמת שווא ברשלנות רפואית.

בתביעה, שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב ושנחשפת כאן, טוען פיינמסר כי החלטת המשרד לפתוח נגדו בהליך משמעתי היתה בלתי סבירה, לא הוגנת ונטולת יסוד, וגרמה לו עינוי דין ממושך ונזקים בריאותיים, נפשיים ותדמיתיים. הפרשה הזאת מסעירה בימים אלה את מערכת הבריאות בישראל. מעבר לטענות התקדימיות והחריפות נגד משרד הבריאות היא מספקת הצצה נדירה לייסורים הכרוכים בהתמודדות של רופא המואשם ברשלנות שהביאה למותו של מטופל. מאות תלונות על רשלנות רפואית מוגשות למשרד הבריאות מדי שנה. בדיקת הטענות נגד פיינמסר ארכה, במצטבר, כמעט שבע שנים.

•  •  •

המשפחה ביקשה לשחרר

ראשיתו של הסיפור בבוקר של 2 ביוני 2006. הילד מאור שריקי בן ה־8, תלמיד כיתה ב' מרעננה, נפל במהלך משחק כדורגל בשיעור ספורט ונחבט בראשו. אחות בית הספר טיפלה בו, אבל הפנתה אותו לבית החולים. במכתב ההפניה כתבה האחות כי "שריקי לא זכר מה קרה לו. הוא היה מעורפל עם נטייה לנמנום וסבל מחולשה כללית וחיוורון. הוא לא איבד את ההכרה וזיהה את הסובבים, אבל גם לא שתה בכלל במהלך הבוקר".

על פי ממצאי החקירה שערך משרד הבריאות, הילד הגיע לבית החולים מאיר בכפר סבא בסביבות השעה 12 בצהריים. הוא נבדק על ידי רופא מתמחה, שתיעד את הבדיקה בפירוט בתיק הרפואי, ואחר כך גם על ידי מנהל חדר המיון, ד"ר פיינמסר - בדיקה שלא תועדה בתיק הרפואי. מאוחר יותר תקבע ועדת החקירה שהוא לא היה חייב לתעד את הבדיקה, כי רק אישרר את ממצאי הרופא המתמחה. ד"ר פיינמסר סיפר בחקירה כי החליט לא לבצע לשריקי בדיקת סי.טי בחדר המיון עצמו (שמטרתה איתור חשד לפגיעה מוחית), מאחר שסבר שהילד סובל מהתייבשות ומחבלת ראש מינורית, שלדבריו, לא מחייבת בדיקה כזאת.

ב־13:20 הועבר שריקי למחלקת הילדים. הוא נבדק שם תחילה על ידי רופאה סטאז'רית (שגם התקשרה לבית הספר כדי לקבל פרטים נוספים על מה שקרה), ובהמשך גם על ידי רופא בכיר. הבדיקות גילו שהוא במצב כללי טוב, אבל הוחלט להשאירו במחלקה להשגחה.  במהלך הלילה התלונן הילד על כאבי ראש והקיא כמה פעמים. אביו טען כי ביקש שרופא יבוא ויבדוק את בנו בשנית, וכי הצוות במחלקה התעלם מבקשותיו. מנגד, טען צוות המחלקה שהאב כלל לא דיווח להם על ההקאות.

למחרת בסביבות 06:30 בבוקר התגלתה החמרה קיצונית במצבו של שריקי, והוא נמצא במיטתו מחוסר הכרה ומייד נלקח לסי.טי, שגילה כי הוא סובל מדימום מוחי. הוא הובהל לניתוח דחוף בבית החולים לילדים שניידר בפתח תקווה, מאחר שבבית החולים מאיר אין מחלקה נוירוכירורגית לילדים. ואולם, לאחר הניתוח לא שב להכרתו, וכעבור כמה ימים נפטר. "הרגשתי נורא", אומר פיינמסר. "זה היה אסון, טרגדיה נוראה. אבל הייתי שלם עם הפעולות שעשינו במיון. אני חשבתי שהוא ייצא מזה, אבל סברתי שצריך לאשפז אותו, אפילו שהמשפחה ביקשה ממני לשחרר אותו".

המרכז הרפואי מאיר בכפר סבא. נציב הקבילות הרשקו טען: "שגיאה בחדר המיון היא גורלית" // צילום:יהושע יוסף

קופת חולים כללית, הבעלים של בית החולים מאיר, הקימה ועדה לבדיקת המקרה. זו שמעה את עדויות הרופאים ומנהלי המחלקות הרלוונטיים, ובהם ד"ר פיינמסר ופרופ' ברוך וולך, מנהל מחלקת הילדים דאז. בדצמבר 2006 קבעה הוועדה כי "השתלשלות הטיפול היתה בגבולות הסביר בנסיבות המקרה". לאחר הבדיקה הפנימית של קופת חולים כללית הקים משרד הבריאות ועדה לבדיקה המקרה, בראשות פרופ' זאב פלדמן, מנהל המחלקה הנוירוכירורגית לילדים בבית החולים שיבא.

הוועדה הגישה את ממצאיה במארס 2010, ומהם עלתה שורה של כשלים בטיפול בשריקי - רובם ככולם במחלקת הילדים בבית החולים מאיר. הוועדה קבעה כי ההשגחה על הילד במחלקה, מצד הצוות הרפואי והסיעודי, היתה כושלת, בעיקר בשלבים שבהם היו סימנים מקדימים לכך שמצבו עלול להידרדר - דוגמת הקאה וערכים חריגים של דופק ולחץ דם. בעקבות הממצאים הגישה משפחת שריקי תביעת רשלנות רפואית נגד בית החולים, בדרישה לפיצויים כספיים. התביעה הסתיימה בהסדר בין בית החולים למשפחה.

לשאלה מה בכל זאת לא היה תקין בטיפול במאור שריקי בבית החולים, לאחר שהוא כבר הועבר למחלקת הילדים, מסרב פיינמסר להשיב. אולי מחשש להעלאת האשמות נגד עמיתיו לשעבר בבית החולים. הוא מסכים רק לומר כי "בעקבות דיונים שהתנהלו בבית החולים, הופקו לקחים לגבי התנהלות מחלקת הילדים. חידדנו את הנהלים לגבי מקרים דומים בעתיד". ואולם, שנתיים בדיוק אחרי עבודתן של שתי הוועדות שבדקו את הפרשה, שהסירו כל אשמה מפיינמסר, החליט נציב קבילות הציבור למקצועות הרפואיים במשרד הבריאות, פרופ' חיים הרשקו, להמליץ למנכ"ל המשרד דאז, פרופ' רוני גמזו, על נקיטת הליכים משמעתיים נגד פיינמסר.

הרשקו, לשעבר מנהל אגף הרפואה הפנימית בבית החולים שערי צדק, בדק את הפרשה עצמאית והגיע למסקנה כי "היה מדובר בילד בריא, שסבל מחבלה חמורה בגולגולת. אילו זכתה חבלה זו לתשומת הלב הראויה, אפשר שהיה ניתן למנוע את מותו...האבחון שסיפקו ד"ר פיינמסר והרופאים הזוטרים שעבדו תחתיו התעלם מהסבירות הגבוהה של פגיעה מוחית חמורה. כתוצאה מכך לא בוצעה אצלו בדיקת הדמיה, ולא ניתנה הוראה למעקב תכוף אחר מצבו, כמתבקש. מתוך שלושת הרופאים שהיו מעורבים במקרה, האחריות הגדולה ביותר מוטלת על ד"ר פיינמסר, בשל היותו הרופא הבכיר שהיה אחראי על האחרים".

מנכ"ל משרד הבריאות קיבל את ההמלצה של הרשקו. ב־14 במארס 2012 גילה ד"ר פיינמסר כי משרד הבריאות החליט להגיש נגדו קובלנה משמעתית לבית הדין למשמעת שבמשרד - שבכוחו להמליץ על שלילת הרישיון לעסוק ברפואה אם מצא את הרופא אשם. הקובלנה נחתמה על ידי המשנה למנכ"ל, ד"ר בועז לב, ונטען בה כי פיינמסר, מתוקף תפקידו כמנהל חדר מיון ילדים בבית החולים מאיר, פעל "ברשלנות חמורה" במהלך הטיפול בשריקי.

"זה נפל עלי כרעם ביום בהיר", נזכר פיינמסר. "קראתי את הקובלנה והרגשתי כמו מת. ההאשמות הקשות שנכתבו שם עמדו בסתירה לממצאי החקירה שערכה ועדת החקירה מטעם המשרד עצמו. אמרתי לעצמי שמזל שאבא שלי כבר לא בחיים, כי אם הוא היה קורא דבר כזה, שהבן שלו רשלן במקצוע שלו, הוא היה מת. הוא לא גידל ילד כזה, דבר כזה לא בא בחשבון אצל אבא שלי. בהתחלה לא סיפרתי לאף אחד על הקובלנה, גם לא לאשתי. התביישתי. הרי אמרו לי שאני רשלן, גם אם אני יודע שזה לא יכול להיות. בלילות הראשונים לא הצלחתי להירדם, ואשתי הרגישה שמשהו עובר עלי. רק כשהיא שאלה אותי מה קרה, סיפרתי לה.

"אחרי ארבעה ימים הגעתי לבית החולים בפעם הראשונה מאז קבלת הקובלנה. ישבתי במשרד שלי, ופתאום הרגשתי שהראש שלי כבד מאוד ושהראייה שלי הופכת מטושטשת. קראתי לרופאים והם התחילו לבדוק אותי, אבל אני לא זוכר את כל מה שקרה". פיינמסר התמוטט בחדרו ואושפז במחלקה הנוירולוגית במאיר. הבדיקות גילו אצלו אירוע מוחי קל, שלמרבה המזל, טופל במהירות. הוא הצטווה ליטול תרופות הנוגדות קרישת דם לכל חייו.

לאחר כמה ימים הוא חזר לעבודה כמנהל חדר מיון ילדים בבית החולים, ובמקביל החל בהכנות לדיונים בקובלנה בבית הדין למשמעת במשרד הבריאות. הוא סיפר על המקרה רק לקומץ מעמיתיו, כולל מנהל בית החולים. "זורקים נגדך האשמות על רשלנות רפואית חמורה, ואתה יודע שזה שקר, אבל מה אתה יכול להגיד? זה כמו שניצב מולך קיר לבן ואומרים לך שהוא ירוק. ברור שאי אפשר לגשר על הפערים האלה. התייעצתי עם רופאים עמיתים, ואחד מהם שאל אותי, לאחר שקרא את הקובלנה: 'מי רוצה לתפור לך תיק? זה נראה כמו תיק שתפרו לך'".

העריכו שמדובר בהתייבשות 

בראש ועדת הקובלנה בבית הדין למשמעת שדנה בתיק עמד פרופ' ז'ק מישל, לשעבר מנהל בית החולים הדסה הר הצופים, שכיהן בעבר בעשרות ועדות בדיקה רפואיות ודן בקובלנות שהגיש משרד הבריאות נגד רופאים. בוועדה הזאת הוא שימש נציג המשרד. לצידו ישבו פרופ' צבי שטרן, לשעבר מנהל בית החולים הדסה עין כרם (נציג ההסתדרות הרפואית), ועו"ד רות הורן (נציגת היועץ המשפטי לממשלה).

הוועדה קיימה חמישה דיונים. ביוני 2012 התבקש פרופ' הרשקו להעיד בפניה ולהסביר מה עומד מאחורי המלצתו להגיש את הקובלנה, בניגוד לעמדת ועדת החקירה של משרד הבריאות והבדיקה של קופת חולים כללית.

הרשקו העיד כי דו"ח החקירה "לא נראה לי רציני", וכי ממצאי החקירה הפנימית שניהלה קופת חולים כללית נפסלו בעיניו, משום ש"ועדת החקירה מצאה שלא היה בה שום דבר מועיל". לדבריו, בדק בעצמו את המסמכים הרפואיים מבתי החולים והגיע למסקנה כי "היה כאן מקרה חמור, וצריך להחליט מי אחראי על העסק. בבית החולים יש שרשרת פיקוד, ואז צריך להגיד אם היתה טעות בהתנהלות, והיכן.

"אני החלטתי שזה צריך להיות הרופא הכי בכיר, הכי אחראי, שקיבל פה החלטה - בדיעבד החלטה שגויה - לקבל ילד עם טראומה מסכנת חיים בראש למחלקת ילדים, בלי לציין שהבעיה שלו היא טראומת ראש מסכנת חיים ובלי לתת הנחיות להשגחה.

"כמובן שצריך היה לעשות בדיקת סי.טי עוד בחדר המיון וגם להתרות באחיות שאם הילד מתחיל להקיא, אז להזעיק מייד את כל העולם. זה לא קרה.

"כמו הרבה פעמים בטרגדיות כאלו, האחריות הראשונית והעיקרית היא של מקבל ההחלטה. הערכת המצב שמדובר בהתייבשות הובילה לכך שהמטופל אושפז במחלקת ילדים, לא בתנאי השגחה של בעיה כירורגית. התוצאות נגרמו כתוצאה מההערכה השגויה שניתנה בחדר המיון.

"זה אחד הדברים השכיחים ביותר, שבחדר המיון נעשית שגיאה גורלית, והמטופל מגיע למחלקה הלא נכונה עם הכותרת הלא נכונה. במחלקה יש תורן עם ארבעים חולים שכולם זועקים, חלקם במצב קשה, ואז מגיע חולה עם אבחנה, אז לוקח זמן עד שרופא ניגש אליו. הגישה של הרופא במחלקה מושפעת מאוד מהאבחנה בחדר המיון. מציאות החיים היומיומית היא ששגיאה בחדר המיון היא גורלית".

הרשקו הוסיף כי העלה את מסקנתו לדיון בפני צוות הרופאים בנציבות קבילות הציבור, ואלה הסכימו עימו שיש למקד את הקובלנה נגד ד"ר פיינמסר. המנכ"ל גמזו סבר כי יש להגיש קובלנה משמעתית גם נגד הרופאה הסטאז'רית שעבדה במחלקת הילדים באותו הערב. עם זאת, נציב הקבילות הביע צער על כך שלא ערך לפיינמסר שימוע לפני שהגיש נגדו את הקובלנה, כפי שהוא עושה במרבית המקרים. "אני מוכרח להגיד שד"ר פיינמסר הוא רופא מוערך ויקר", ציין בעדותו, "ואני יודע את זה מחבריי בבית החולים מאיר (בנו של פרופ' הרשקו, ד"ר אלון הרשקו, הוא מנהל המחלקה הפנימית בבית החולים; ר"ר). קרה לו מה שקורה ב־95 אחוז מהמקרים - שרופא טוב ומוערך נופל, מועד. זה קורה".

נוסף על הרשקו, העידו בפני הוועדה פרופ' אברהם שטיינברג, נוירולוג מבית החולים שערי צדק, שהעיד מטעם משרד הבריאות (ואף חיבר חוות דעת מטעם המשפחה נגד בית החולים מאיר בתביעה האזרחית שהגישו); הרופא המתמחה התורן שעבד באותו היום בחדר המיון וטיפל במאור שריקי; ופרופ' ערן קוצר, מנהל מיון ילדים בבית החולים אסף הרופא בצריפין, שהעיד מטעם פיינמסר.

"שאלתי את עורך הדין שלי, עופר דורון, למה ההרכב בבית הדין לא לוקח את כתב הקובלנה וזורק אותו על התובע", אומר פיינמסר בתסכול. "התחלתי לחשוב שאם הם לא עושים את זה, אז אולי יש משהו בהאשמות נגדי. אבל אני ידעתי שאין בסיס להאשמות האלה. מצד שני, הבאתי בחשבון שבמשפט, אתה יודע איך הוא מתחיל, אבל לא יודע איך הוא ייגמר. בהתחלה חשבתי שיהיה לי קל יותר לעמוד בדיונים, אבל זה לא היה כך. עוד אמרתי לעצמי שאני מקווה שאני לא מפשל בעבודה השוטפת בחדר המיון, כי ההאשמות לא הניחו לי".

"ברגע הזיכוי פרצתי בבכי"

במארס 2013 הגישה ועדת המשמעת את מסקנותיה למשרד הבריאות, והן היו חד־משמעיות: ד"ר פיינמסר זוּכה באופן מוחלט ומלא מכל אחד ואחד מסעיפי האישום. כל הטיעונים שהעלה התובע מטעם משרד הבריאות, עו"ד יונתן ברג, נדחו. הוועדה פירטה את השתלשלות הפרשה, וכן את העובדות, "שלא באו לידי ביטוי בקובלנה", כלשונה. היא הדגישה כי אפילו פרופ' שטיינברג, שהעיד מטעם  משרד הבריאות, הודה ש"עיקר הבעיה היתה במחלקת הילדים, ולא במיון. ההתייחסות והרישומים, שחלקם נעשו רק בדיעבד, היו מאוד לקויים, לא מקובלים ולא סטנדרטיים... הטיפול והניטור שהילד קיבל בחדר המיון היו טובים ועמדו בסטנדרטים המקובלים בספרות המקצועית ובהוראות משרד הבריאות".

הוועדה קיבלה את עמדתו של פיינמסר כי "תפקידו של חדר המיון, מעבר למתן מענה לבעיות דחופות, הוא לקבל החלטה מושכלת אם לשחרר את החולה או לאשפז אותו להמשך טיפול, וכי יכול שהאבחנה במחלקה תהיה שונה מזו שנעשתה בחדר המיון... הבעיה העיקרית בטיפול בשריקי היתה באופן שבו בוצעה ההשגחה במחלקת הילדים בשעות הערב והלילה.

"התקשינו ליישב בין הדברים של פרופ' הרשקו, שהביאו אותו להמליץ על הגשת הקובלנה, לבין העולה מן הראיות שעמדו בפנינו". הוועדה הדגישה את "הסחבת שננקטה על ידי משרד הבריאות, שהגיש את הקובלנה שש שנים לאחר התרחשות המקרה הנדון... אנו סבורים שיש ממש בטענות של ד"ר פיינמסר כי נגרם לו עינוי דין שלא לצורך, כשלא ניתן להימנע מהתחושה שיכול ומוקד ההיבט המשמעתי של פרשה עצובה זו מצוי במקום אחר".

"כשקיבלתי את ההחלטה על הזיכוי, פרצתי בבכי", נזכר פיינמסר. "אבל המועקה לא השתחררה". על פי החוק, המלצות בית הדין למשמעת מועברות להחלטתו הסופית של שר הבריאות, אולם בשנים האחרונות האצילו שרי הבריאות את סמכותם בנושא לשופטים בדימוס. האחראי כיום לפסיקות בדיני המשמעת נגד רופאים הוא השופט בדימוס אמנון סטרשנוב. סטרשנוב החליט ביוני 2013 לקבל את המלצת בית הדין וזיכה את ד"ר פיינמסר באופן מוחלט.

גם הוא הדגיש, בנימוקים להחלטתו, כי השאלות על הכשלים בטיפול צריכות להיות מופנות למחלקת הילדים בבית החולים, ולא לחדר המיון. פנחס פיינמסר (67) נולד בפאריס. כשהיה בן תשעה חודשים עלתה משפחתו והשתקעה בירושלים. הוא סיים את לימודי הרפואה באוניברסיטה העברית ב־1976, התמחה ברפואת ילדים בבית החולים הדסה עין כרם, וב־1999 קיבל מומחיות נוספת ברפואה דחופה ומונה לנהל את חדר המיון לילדים בבית החולים מאיר, תפקיד שמילא עד יציאתו לגמלאות בשנה שעברה.

מאז 1999 טיפל חדר המיון בניהולו בכ־400 אלף ילדים. פיינמסר מעריך כי ב־25 השנים האחרונות טיפל בעצמו בכ־100 אלף ילדים. עד לפרשת מאור שריקי לא הוגשה נגדו מעולם תביעה כלשהי על רשלנות רפואית. הוא מחזיק בביתו בהרצליה מרפאת ילדים מבוקשת, שבה הוא עובד מטעם קופת חולים כללית ובאופן פרטי.

רעייתו אהובה כיהנה, בין השאר, כמנכ"לית הטלוויזיה החינוכית. השניים הורים לשלושה וסבים לשלוש נכדות. בעקבות הזיכוי המהדהד בבית הדין המשמעתי, החליט פיינמסר, באופן חסר תקדים, לתבוע את משרד הבריאות. לטענתו, המשרד היה צריך לדעת שהאישום נגדו משולל יסוד. במהלך הראיון הוא פורץ בבכי כמה פעמים, וניכר עליו שהוא עדיין נסער וכועס מאוד על משרד הבריאות.

מישהו תפר לך תיק?

"אני לא חושב. לדעתי זה קרה בגלל היעדר שכל ישר, עבודה מחופפת מצד התובע במשרד הבריאות, שלא בירר את העובדות, וגם חוסר הגינות בהליכים עצמם. איך לא עשו לי שימוע לפני ההחלטה על הגשת הקובלנה? הרי נטחן כאן באמצע בן אדם!

"אף אחד לא ספר אותי. אם היו סופרים אותי, לא היו מגישים נגדי את הקובלנה הזאת מלכתחילה, ולא הייתי עובר את מסע הייסורים שעברתי. מה שהרג אותי הוא שבמהלך הדיונים היו הזדמנויות לתקן את העוול. היו הרבה תחנות בדרך, שבהן היה אפשר לעצור את התביעה. אבל משרד הבריאות לא עשה את זה בשום שלב, לא הודה: 'טעינו'".

היית רוצה שמשרד הבריאות ישנה את האופן שבו הוא מטפל במקרים דומים?

"כן, זה הכי חשוב. שבמשרד הבריאות יידעו שאם 'טוחנים' רופא בקובלנה, יש מאחורי זה בן אדם חי ונושם. נכון שתמיד מדובר במקרה שבו קרה למטופל דבר נורא, וזה הבסיס לכל העניין. אבל חייבים לבדוק שבע פעמים לפני שמגישים הליך כזה נגד רופא, כי ברגע שכדור השלג מתחיל להתגלגל, המשרד כבר לא נסוג.

"המשרד רוצה לְרצות את הציבור, להראות לתקשורת שהנה, מצאנו אשם, הצלחנו להביא ראש של רופא, ועוד של הרופא הכי בכיר, מנהל מחלקה. עשינו את שלנו, תודה ושלום. עכשיו הם יכולים להגיד שהם בסדר, כי הם לא ויתרו והגיעו עד בית הדין, ושם הוחלט לזכות".

חיזוק לטענותיו של ד"ר פיינמסר אפשר למצוא בדברים קשים שאומר פרופ' ז'ק מישל, שעמד בראש ועדת המשמעת שזיכתה אותו ונחשב לאוטוריטה בתחום הדין המשמעתי בממסד הרפואי. מישל, כמו כל חברי ועדות המשמעת לדורותיהם, אינם מתראיינים על תיקים שבהם הכריעו. "אבל הפעם", הוא אומר בזעם, "החלטתי לחרוג ממנהגי, כי המקרה הזה הוא בגדר שערורייה.

"הקובלנה הוגשה נגד ד"ר פיינמסר למרות שלא היה קשור כהוא זה למה שקרה לילד, ולמרות שהמחדל בטיפול התרחש מאוחר יותר, אחרי שהמטופל הועבר למחלקת ילדים. הקובלנה הוגשה תוך התעלמות הן מנוהלי משרד הבריאות עצמו והן ממסקנות ועדת החקירה.

"הדברים היו כל כך חמורים, שלא מצאנו שום מילה בקובלנה התואמת את העובדות ואת המציאות, כפי שהתגלתה מממצאי ועדת החקירה. בדיוני בית הדין בקובלנה היה גלוי לעין שד"ר פיינמסר היה הקורבן בפרשה, והוא סבל קשות והיה שבור.

"יש כאן כשל של התביעה במשרד הבריאות. זו היתה טעות להגיש את הקובלנה, וזו היתה טעות לא לבטל אותה במהלך הדיונים. כל ההליך היה פגום, מקומם ולא הוגן.

"זה לא המקרה הראשון שבו מוגשת במשרד קובלנה נגד האיש הלא נכון על סמך מידע חלקי ומגמתי. פיינמסר הוא מסכן כפליים: גם כי עבר הליך קשה, שבו היה צריך להוכיח ש'אין לו אחות', וגם כי שמו הוכתם, והאשם האמיתי במחדל לא הובא לדין משמעתי ויצא ללא פגע. אלה דברים נוראים, שפוגעים קשות באמון של הציבור בהליכים שמשרד הבריאות נוקט בתלונות על רשלנות רפואית.

"אני סבור שמי שעשה את העוול במשרד הבריאות צריך להתנצל בפני פיינמסר. זה המקרה הכי קשה של עיוות דין, והעוול הכי מקומם שפגשתי אי פעם בהליכים נגד רופאים במשרד הבריאות. זה נורא".

עו"ד עופר דורון ממשרד כהן, בן־נר, דורון ושות', שכבר ייצג מאות רופאים בוועדות בדיקה ובהליכים משמעתיים ופליליים, מספר כי במקרים רבים הסתיימו הקובלנות המשמעתיות בזיכוי, ואפילו בביטול הקובלנה. ב־2010, למשל, קיבל משרד הבריאות את טיעוניו של דורון וביטל כליל את הקובלנה שהוגשה נגד אורתופד בכיר בבית החולים איכילוב, לאחר שנטען שרשלנותו היתה אחד הגורמים שהביאו לכריתת רגלה של נערה בת 14.

במאי 2013 זוכתה כליל רופאת משפחה מהקובלנה שבה הואשמה שלא דיווחה על החמרה במצבו הרפואי של חולה אפילפסיה, שסבל מהתקף בעת תאונת דרכים שגרמה למותו של ילד.

במקרה אחר הגיש משרד הבריאות קובלנה נגד רופא בכיר מבית החולים שיבא, שניתח חולה בניתוח פרטי ב־2004, ונטען כי רשלנותו גרמה למטופל נזקים בלתי הפיכים. ועדת המשמעת החליטה לבטל את הקובלנה ומתחה ביקורת נוקבת על משרד הבריאות, "שהחליט באופן בלתי צודק ובלתי הוגן לפעול משמעתית רק נגד הרופא המנתח ולא נגד אנשי צוות נוספים, שהיו אחראים גם הם לטיפול הלקוי".

בחודש יולי השנה נקט ד"ר פיינמסר צעד חסר תקדים כשהגיש לבית משפט השלום בתל אביב תביעת רשלנות ראשונה מסוגה בדרישה לפיצויים כספיים ממשרד הבריאות (סכום הפיצויים לא מופיע בתביעה). התביעה מעלה שורה ארוכה של טענות נגד התנהלות המשרד, הן על עצם הגשת הקובלנה נגדו והן על הנזקים שנגרמו לו עקב האשמות השווא.

"הקובלנה הוגשה בהיעדר כל יסוד לאשמה מלכתחילה", טוען עורך דינו של פיינמסר, עופר דורון. "הטענות שהעלה משרד הבריאות נגד פיינמסר עומדות בסתירה לנהלים שקבע המשרד עצמו ולממצאי החקירה של הוועדה שבדקה את הנושא. לפני הגשת הקובלנה לא התקיים הליך שימוע, כמקובל וכמתחייב".

דורון טוען כי האירוע המוחי שממנו סבל הרופא התרחש בעקבות הלחץ לאחר שנודע לו על הגשת הקובלנה, והדבר "גורם לו סבל מתמשך ומשפיע לרעה על איכות חייו". לכתב התביעה צורפה חוות דעת שחיבר פרופ' נתן בורנשטיין, נוירולוג בכיר ומנהל היחידה למחלות כלי דם של המוח בבית החולים איכילוב. בורנשטיין כותב כי בדק את ד"ר פיינמסר ואת תיקו הרפואי, ומצא "קשר סיבתי ישיר בין העקה שחווה פיינמסר עקב המכתב ובין האירוע המוחי".

"נגרם לו עינוי דין של ממש", אומר עו"ד דורון. "הגשת הקובלנה היתה הליך סרק רשלני, נטול כל ביסוס ראייתי. אשמת משרד הבריאות נמצאת לא רק בעצם הגשת התביעה, אלא גם בכך שהמשרד לא שינה את דעתו ועמד על המשך בירורה עד תום, ובכך הוסיף חטא על פשע.

"הקובלנה פגעה אנושות בשמו הטוב של ד"ר פיינמסר, במוניטין שלו, שנצבר לאורך השנים, ובמעמדו המקצועי". את הקביעה הזו מחזק הפרקליט בשורה של פרסומים עיתונאיים, ואף בשורת התוצאות העולות במנוע החיפוש גוגל, שבו הקלדת שמו של ד"ר פיינמסר עדיין מעלה בראש את הפרסומים על האישומים נגדו, ולא את דבר זיכויו המוחלט. "הפרסומים הללו רודפים אותו גם כיום, לאחר זיכויו בדין, ולצערנו, עתידים להוסיף ולרדוף אותו לדיראון עולם". התביעה מתבררת בימים אלה בבית המשפט. משרד הבריאות טרם הגיש כתב הגנה. 

•  •  •

תגובות 

משרד הבריאות: הגשת הקובלנה היתה ראויה ומוצדקת

עוד לפני הגשת התביעה של פיינמסר בבית המשפט, פנה עורך דינו למשרד הבריאות וביקש תגובה ראשונית לטענותיו. בחודש מאי השנה מסר המשרד את תגובתו, באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים, ועל פיה, "ההחלטה על הגשת הקובלנה המשמעתית נגד ד"ר פיינמסר היתה ראויה והתבססה על שיקול דעת מקצועי. עצם זיכויו של ד"ר פיינמסר, אין בו כדי להצביע על פגם בהחלטה על הגשת הקובלנה". 

"מטרת ההליך המשמעתי היא לבחון את התנהגותו של רופא בהתאם לסטנדרט הרפואי המקובל וכללי הרפואה הנכונה, ולהכריע אם יש בה כדי לבסס עבירת משמעת. למעשה, ההליך בפני ועדת המשמעת מהווה מעין זכות שימוע לרופא, בטרם תושת עליו ענישה משמעתית. לאור זאת, לא מן הנמנע כי יהיו מקרים שבהם תחליט ועדת המשמעת להמליץ לשר הבריאות לקבוע כי הרופא שנגדו הוגשה הקובלנה לא ביצע כל עבירת משמעת. לולא כן, היה ההליך בפני הוועדה מתרוקן מתוכנו".

פנינו למשרד הבריאות בבקשה לקבל את תגובתו על התביעה שהגיש נגדו פיינמסר ואת תגובותיהם של המעורבים בפרשה - המשנה למנכ"ל, ד"ר בועז לב, שהיה חתום על הקובלנה; היועצת המשפטית, עו"ד מירה היבנר־הראל; נציב הקבילות, פרופ' חיים הרשקו; עו"ד שרה שר־לב, התובעת הראשית במשרד; ועו"ד יונתן ברג מיחידת הדין המשמעתי, שניהל את התביעה נגד פיינמסר". 

ממשרד הבריאות לא נמסרה תגובה של המעורבים בפרשה, אלא רק תגובה כללית בלבד: "הקובלנה המשמעתית הוגשה נגד ד"ר פנחס פיינמסר בעניין הטיפול שניתן בבית החולים מאיר לילד מאור שריקי ז"ל. במסגרת הקובלנה נטען נגד פיינמסר כי בהיותו הרופא הבכיר ומנהל מלר"ד ילדים, היה עליו לתת הוראות לצוות המחלקה להעביר את הילד להשגחה קפדנית, בהתאם לחוזר מינהל רפואה 50/99.

"כמו כן, נטען נגד ד"ר פיינמסר כי החליט להעביר את המנוח למחלקת ילדים ולא למחלקת כירורגיה ילדים, כמקובל במקרה של חבלת ראש. הוא לא רשם את בדיקתו של המנוח בתיק הרפואי, בניגוד להוראות סעיף 17 לחוק זכויות החולה. ההחלטה על הגשת הקובלנה התקבלה בהסכמתם של מספר גורמים מקצועיים בכירים במשרד הבריאות - פרופ' גמזו, ד"ר בועז לב ופרופ' חיים הרשקו, לנוכח ממצאי ועדת הבדיקה של המשרד, חוות דעת של נוירולוג ילדים בכיר והתייעצות עם צוות של רופאים בכירים. ההחלטה התקבלה בכובד ראש ותוך הפעלת שיקול דעת מקצועי וענייני".

"תפקידה של ועדת משמעת הוא ריכוז החומר הרלוונטי, גיבוש הראיות ושמיעת טיעוני ההגנה, והגשת המלצה לשר הבריאות לגבי אמצעי משמעת לפי פקודת הרופאים".

"לאחר קבלת כל חומר הראיות ושמיעת טענות הצדדים, המליצה הוועדה לזכות את ד"ר פיינמסר. ההמלצה אושרה על ידי השופט בדימוס סטרשנוב, שאליו הואצלו סמכויות שר הבריאות בענייני משמעת. התייחסות מפורטת של משרד הבריאות לכתב התביעה של ד"ר פיינמסר תוגש לבית המשפט על ידי הפרקליטות בקרוב".

עורכי הדין דורי כספי ושירה פרידן ממשרד עו"ד כספי סרור ושות', שייצגו את הוריו של מאור שריקי ז"ל בתביעת הפיצויים, מסרו: "בתום הליך בדיקה, שכלל את שמיעת עדותו של ד"ר  פיינמסר, הגיע משרד הבריאות למסקנות קשות בדבר הטיפול הרפואי שהביא למותו של מאור ז"ל. ועדת הבדיקה קבעה כי חבלת הראש שממנה סבל מאור לא זכתה לתשומת הלב הראויה ולא טופלה במועד, וכי מותו של מאור 'נגרם על ידי שילוב של הערכת מצב שגויה ואי קיום נהלים קיימים המתייחסים לחולים עם חבלת ראש', הן בחדר המיון, שעליו היה מופקד פיינמסר, והן במחלקת הילדים".

"נוכח המסקנות הקשות, התקבלה במשרד הבריאות ההחלטה להעמיד את פיינמסר לדין משמעתי, בשל מעורבותו האישית במקרה, כמנהל חדר מיון וכמי שבדק את מאור וקיבל החלטות רפואיות (שאותן לא תיעד). בכך פעל משרד הבריאות בהתאם לסמכותו, בהינתן הכשלים הקשים שמצא בטיפול והתוצאה האיומה שנגרמה בגינם - מותו של ילד בן 8. חשוב להבין שהמקרים שבהם מגיע משרד הבריאות למסקנות כה קשות הם נדירים, יחסית. נדירים אף יותר הם המקרים שבהם מחליט המשרד להעמיד רופאים בכירים לדין משמעתי"

"על פי ניסיוננו מייצוג נפגעים רבים מרשלנות רפואית, במקרים לא מעטים המצדיקים הליכי משמעת, לא ננקטים ההליכים, בעקבות איפוק יתר של המשרד או נוכח הבעייתיות הטבעית בכך שהמערכת הרפואית בודקת ודנה את עצמה". 

"דווקא משום כך, ומטעמי מדיניות ציבורית, ראוי כי תיושם זהירות שיפוטית בבירור תביעות מהסוג שהוגש על ידי ד"ר פיינמסר. תביעות כאלו עלולות לפגוע באיכות הליכי הפיקוח והבדיקה שמנהל משרד הבריאות - הליכים קריטיים בחשיבותם, האמורים להתנהל כשהם נקיים ממורא ומהשפעות זרות".

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו