"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

זעם - מוצדק, לינץ' - לא

כל עוד מחבל רוצח אינו משליך את הסכין או את הנשק, ואינו מרים את ידיו ומודיע כי נכנע - יש לירות בו, ולזכור כי גם בהיתפסו הוא עלול לחבל תחבולות

,עודכן
צוותי מד"א מפנים אישה מהזירה, אתמול \ צילום: אי.פי // צוותי מד"א מפנים אישה מהזירה, אתמול

בבוקר האחרון למלחמת ששת הימים נראתה העיירה המצרית ראס סודר כמו סן טרופה. חיילי החטיבה של יעקב (ג'קי) אבן הכינו עצמם לקפוץ לים כשנשמע רעש עז. התברר כי שלושה מהחיילים נכנסו לאחד המבנים שהופגז, ומצאו בתוכו מצרים שנראו להם מתים. אך קצין מצרי פצוע המתין שייצאו, שיחרר את נצרת רימון היד וגילגלו לעברם. הם נהרגו. גם הוא מת. מאז אי אפשר לבלבל אותי עם הוראות פתיחה באש אם אינן מדויקות.

צילום: יואל בלניצקי| צילום: יואל בלניצקי

כוחות הביטחון במקום הפיגוע. הגנו על המחבל \ צילום: אלירן אביטל

נזכרתי כמה וכמה פעמים באירוע בראס סודר מאז נורתה ברגלה המחבלת בעפולה, שנופפה בסכין והשמיעה קריאות רצחניות, ועכשיו נמצא מישהו שבשיטיון ציין בתחקיר צה"לי מבולבל כי אינה מחבלת. אז מה? שוטר מג"ב הוא יורשו של זיגמונד פרויד, שיערוך לה במהלך הדרמה לחיים ולמוות פסיכואנליזה? בידה סכין ובפיה קריאות עליהום, וצריך לירות בה.

מה גם שאפילו אם היא סובלת מהפרעות נפשיות ובפועל קיוותה כי יהרגו אותה - מי חכם ויידע אם לא הניחה לאנשי הביטחון להתקרב אליה כדי שתוכל להפעיל את חגורת הנפץ שלגופה? הרי לטענת החוקר הצה"לי היא באה אל מותה במתכוון.

העתיד, במייל שלכם

הירשמו עכשיו לניוזלטר טכנולוגיה, מדע וסביבה של היום

כל עוד מחבל רוצח אינו משליך את הסכין או את הנשק, ואינו מרים את ידיו ומודיע כי נכנע - יש לירות בו, ולזכור כי גם בהיתפסו הוא עלול לחבל תחבולות. כמו הקצין המצרי האמיץ ב־67'.

האיפוק חשוב. המונים בזירת הפיגוע, אתמול \ צילום: אלירן אביטל

לירי המהיר והמוצדק יש חשיבות נוספת. לא זו בלבד שהוא מחזיר את הסדר על כנו ומגונן על אזרחים חפים מפשע, אלא שהסטטיסטיקה המצטברת מלמדת את המחבל־הרוצח־בכוח כי סיכוייו לחזור בחיים נמוכים. אנו יודעים כמה בחרו ברצח באמצעות סכין ובקבוק תבערה ואבן־סלע, אבל איננו יודעים כמה נרתעו מפני שהבינו מה שיעור הנפגעים כחוק מבין הפלשתינים.

עד כאן. שכן אם המחבל־הרוצח בחר להיכנע והרים את ידיו והשליך את הסכין, ולא נורה עד לדקה זו, יש לאפשר לו להילכד. זה טוב, מפני שלולא כן היה ממשיך לדקור כי אין לו מה להפסיד; וזה טוב מפני שהמסורת היהודית־דמוקרטית סולדת ממעשי לינץ'.

הקהל ביקש לכלות את זעמו בשני המחבלים בראשון לציון ובנתניה. אפשר להבין את הזעם, אך הוא אינו מוסרי. זו ירידה מתחת לנורמה המקובלת. זה גם מזיק לשמה של ישראל בעולם. התצלומים מעידים כי אנשי הביטחון נאבקו בשתי חזיתות, ללכוד את הרוצחים הפלשתינים ולבלום את שואפי הנקם היהודים, וכך זה נכון וראוי.

לאיפוק יש פרק חשוב במלחמת ישראל ברוצחיה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר