הנשק הרוסי המתוחכם לא נועד למלחמה בדאעש

כפי שכתבנו כאן לפני כשבוע, הנוכחות הצבאית הרוסית בסוריה גדולה בהרבה ממה שהיה ידוע או הוערך. אז דובר על 28 מטוסי קרב ועל כ־12 מסוקים, שנחתו בבסיס חיל האוויר הסורי בלטקיה, ובהם ארבעה מטוסי קרב מתקדמים סוחוי Su30SM 12, מטוסי תקיפה מדגם סוחוי Su-25 ו־12 מטוסי קרב־הפצצה מדגם סוחוי Su-24.

בינתיים, נוספו עליהם עוד שישה מטוסי קרב־הפצצה מדגם סוחוי 34-Su חדישים, וסוללות טילי נ"מ מדגמי SA-15 ו־SA-22 מתקדמים.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

מספר המטוסים והטילים הללו אינו גדול, אבל לא הכמות חשובה כאן - אלא האיכות. הרכב הכוח הרוסי בסוריה אינו תואם את המטרה המוצהרת שהביאה אותו לכאן, דהיינו - מלחמה בדאעש. אין לדאעש מטוסי תקיפה שמאיימים על דמשק, ולכן אין צורך בסוללות נ"מ. אין לדאעש מטוסי קרב משום סוג שהוא, ולכן מטוסי הסוחוי המתקדמים שרוסיה הביאה לכאן אין בהם שימוש.

המטוסים היחידים שמתאימים ללחימה נגד ארגון מהסוג של המדינה האיסלאמית הם מטוסי התקיפה והמסוקים. גם הדרך שבה הגיעו המטוסים ללטקיה מעוררת סימני שאלה: מדוע ראו הרוסים צורך להסתיר את נתיב הגעתם ולהטיסם ב"צל" מטוסי תובלה?

התשובה לשאלות הללו מעוררת דאגה: כוח מהסוג שהציבה רוסיה בסוריה מיועד לפעול נגד צבאות מסוג אחר לגמרי: כוחות מעצמתיים, כמו אלה של ארה"ב והקואליציה, וצבאות סדירים של מדינות חזקות, כמו ישראל. אין מנוס מהמסקנה שהכוחות הללו נועדו לאותת לכל שאר השחקנים בזירה: אנחנו כאן. הרוסים קבעו כאן גבולות גיזרה ברורים: כל מי שירצה לפגוע באסד ייתקל בחומת ברזל צבאית רוסית. אף שבינתיים מדובר בכוח קטן יחסית - ברור לכל שהתגרות בו פירושה התגרות ישירה ברוסיה; מעתה ואילך כל פעולה צבאית שמישהו יבקש לבצע באזור תצטרך להביא בחשבון את הנוכחות הרוסית.

אין ספק, רוסיה חזרה להתנהג כמעצמה.