המפסידה. סרינה וויליאמס סבלה בחצי הגמר מול רוברטה וינצ'י. היא צעקה, זעקה, התנשפה, התפללה, הביטה ליריבה עמוק בעיניים, הטריפה את עצמה, שיחררה טונות של לחץ, אבל בעיקר סבלה, עד שנכנעה 2:6, 6:4, 6:4
"אני לא רוצה לדבר על כמה אני מאוכזבת ממה שקרה כאן", אמרה בסיומו של משחק שכבר זכה לכינוי: "אחת ההפתעות הגדולות בהיסטוריה של המשחק". הסבל של סרינה צרם לפרקים. הנה השחקנית הטובה בעולם מנסה בכל כוחה ולא מצליחה לסיים את השנה המושלמת. כל כך קרוב, אך כל כך רחוק. היא נמלטה בתוך שניות מהמגרש המרכזי, הקדישה לעיתונאים הצמאים ארבע דקות בלבד ובתוך חצי שעה כבר היתה בתוך הרכב, שם סבלה לבד.
השנה האחרונה העלתה חשד כי האמריקנית, שמחזיקה ב־21 תוארי גרנד סלאם, אינה בת תמותה. שאין ביכולתה להפסיד משחק - גם כשזה שנראה אבוד לגמרי - בלי קשר לזהות העומדת מולה. 11 פעמים בשנת 2015 היא מצאה את עצמה במערכה שלישית, ובכל ה־11 היא גירדה ניצחון עם הציפורניים המטופחות שלה. היכולת העל־אנושית הזאת יצרה את התחושה שאם יש מישהי שמסוגלת לנצח את המדורגת ראשונה, זו חייבת להיות רק היא עצמה. והנה, כמו רעם ביום אביך, זה קרה בערב שישי. בתזמון הכי לא צפוי, במקום הכי פחות צפוי, מול יריבה שלא ידעה שהיא כזאת. "אני לא חושבת שהייתי כל כך גרועה, היא פשוט שיחקה מצוין", ניסתה וויליאמס להפריך את התיאוריה שזה עתה נכנעה לעצמה.
"לא הייתי לחוצה", התעקשה, "הלחץ אף פעם לא השפיע עלי". 40 טעויות לא מחויבות, פי שניים יותר מהיריבה שלה מוכיחות אחרת. הרגעים המכריעים - אלה שבעבר הפרידו בין האמריקנית ליריבותיה האנושיות - היו שייכים הפעם לאיטלקייה. היא שמרה על קור רוח ונתנה לסרינה להפעיל את מנגנון ההשמדה העצמית. לתדהמת כולם, זה עבד. זה באמת עבד.
המנצחת. רוברטה וינצ'י בת ה־32 בכלל לא צריכה היתה להיות שם. לפני פתיחת הטורניר סוכנויות ההימורים נעו בין כאלה שאפילו לא נתנו לה סיכוי לבין אלה שפירגנו ביחס של 1:300. ב"יורוספורט" כבר שידרו את הפרומו לגמר בכיכובה של סרינה, ואפילו היא עצמה רכשה כרטיס טיסה הביתה לשבת בבוקר, כמה שעות לפני הגמר שבו השתתפה. "אני מתנצלת בפני העם האמריקני, בפני סרינה, בפני כולם, זה פשוט היה היום שלי", אמרה וינצ'י הדומעת והנרגשת, מודעת היטב למקומה. למעשה, רק באמצע המערכה השלישית היא הבינה שיש לה אפשרות לא רק להיות חלק מהעלילה, אלא גם לשכתב אותה.
"סרינה שברה מחבט אחרי המערכה השנייה וביצעה שגיאה כפולה בתחילת השלישית, שם הבנתי שהיא בלחץ", סיפרה וינצ'י בסיום. בשוויון 4:4 בסט המכריע, ולאחר ראלי ארוך שהסתיים בדרופ שוט נהדר, לווינצ'י נמאס להיות אחת נגד כולם. היא הניפה ידיים לקהל האמריקני ודרשה "עכשיו אני! תראו אותי!". זה היה רגע נפלא, למרות הסבל של סרינה.
האמריקנים רצו לראות היסטוריה בטורניר הזה, והם קיבלו אותה בהפוכה. היום, וינצ'י פגשה את בת ארצה בת ה־33 פלאביה פנטה לגמר שבסיומו הוכתרה האלופה האיטלקייה הראשונה בהיסטוריה. גם זה משהו (הגמר הסתיים לאחר סגירת הגיליון).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
