התקווה לחיים נורמליים

שנים של מאבק בהובלת ארגוני נשים נשאו פרי לאחרונה. לאחר שהוגש על ידי ח"כ מיכל רוזין (מרצ) ובשיתוף פעולה עם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, עבר תיקון בחוק ההתיישנות, בקריאה שנייה ושלישית, וקבע כי מעתה יש להוסיף אל שבע השנים, שבסופן חל חוק ההתיישנות, את מספר השנים של ההתנהגות הפסולה של התוקף. מדובר במהפכה של ממש, שאמורה לתת כוח משמעותי לאינספור קורבנות תקיפה, שלהם, בשל קשיים למיניהם, נדרשות לעיתים שנים כדי לאזור אומץ ולהגיש תלונה.

היועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע, עו"ד ליאת קליין, כתבה בהצעת החוק בעיקר על ניצול יחסי תלות ומרות ועל ניצול מצוקת הקורבן, כסיבה מרכזית לשיהוי בהגשת התלונה. ח"כ רוזין הוסיפה עם קבלת התיקון: "עכשיו יזכו נפגעים ונפגעות רבים לצדק ויוכלו להגיש תלונה על עוול שנגרם להם, מה שהיה בלתי אפשרי עד כה". 

 

•   •   •

 

התיקון לחוק הטרי הוא הרבה יותר מעוד סעיף שנכנס לספר החוקים. כך, למשל, עבור קרן (45) שמספרת: "נאנסתי פעמיים - ובפעם השלישית על ידי המדינה שלי, שביטלה את כל השנים שבהן הייתי קורבן של עבירות מין. בשם החוק, השופטת דחתה את כל ההשפלות וכאבי הגיהינום שחוויתי כמעט מהיום שאני זוכרת את עצמי".

קרן נאנסה לראשונה כבר בגיל 4, על ידי אחיה בן ה־14, תוך כדי שהיא חווה במשך שנים אלימות קשה גם מצד שלושה אחים נוספים. בגיל 27, כששכרה לראשונה דירה בתל אביב, נאנסה שוב. היא נזכרת: "חמש שנים איימו עלי ברצח אם אעז לפתוח את הפה, אז שתקתי. כשכבר החלטתי לדבר - חומה מפלצתית של חוקים דרקוניים, שנקבעו על ידי גברים, לפני יותר מ־50 שנה, אילצה אותי לא רק לראות את האנס שהתעלל בי יותר מחמש שנים יוצא לחופשי, אלא גם לפצותו ב־8,000 שקלים על שגררתי אותו לבית המשפט".

וכעת התיקון לחוק הוא אור עבור רבות ורבים אחרים, אור שקרן מגדירה אותו "התקווה לחיים נורמליים", שמעולם לא היו לה. עם אמה, שרק תקפה אותה על הפרעות האכילה שפיתחה עקב ההתעללויות והשפילה אותה, היא לא מדברת עד היום, אף שחשוב לציין כי בתקיפות עצמן האם לא היתה מעורבת. "הייתי אז כמו חיה פצועה", נזכרת קרן, "אני זוכרת הרבה שנאה ורצון לנקמה על משהו שלא עשיתי".

בכיתה י', בעזרת עובדת סוציאלית, קרן יצאה מביתה לפנימייה, ובצבא לבקשתה שירתה רחוק, וחזרה הביתה רק כשלא היתה ברירה. "התנתקתי רגשית מהמשפחה, אבל פיזית הייתי איתה רק כי לא היה לי לאן ללכת". ההתעללות חזרה עם סיום השירות הצבאי, עד הבריחה לתל אביב, שם חיכה לה סיוט חדש. "הוא טרף אותי בלי מלח", היא מספרת על בעל הדירה, גבר נשוי ואב לשלושה, שזיהה אותה כטרף קל. 

ההתעללות המינית והנפשית הקשה נמשכה, כאמור, חמש שנים. בפסק הדין של השופטת יעל הנינג היא ציינה את מה שעבר על קרן: אונס, איומים בנשק וגביית "שכר דירה מיני". עוד צוין כי כשעמדה קרן על שלה וביקשה מבעל הבית לחדול, הוא שב ואנס אותה, ניתק לה את המים ואת החשמל ולבסוף באמצעים משפטיים אילץ אותה לפנות את הדירה. אך כאמור, התוקף לא נענש.

קרן מוסיפה: "אנשים שואלים אותי עד היום איך זה שלא התנגדתי, אבל הם לא מבינים - ככל שהאימה גברה, הניתוק שלי מעצמי ומהסביבה הלך וגבר. זה שיתק אותי. פיזית, היה לי גוף של אישה, אבל הנפש שלי היתה של הילדה הקטנה בת ה־4, חסרת הישע שאין לה על מי לסמוך".

עברו שש שנים מאז הסתיים הסיוט בתל אביב, עד שהגיעה קרן למרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית והצליחה להתגבר על הפחד. "אילולא הם, החיים שלי היו מסתיימים רע מאוד. פחדתי להיות עוד כותרת בעיתון, עוד אחוז קטן בתוך הסטטיסטיקה העצומה של נשים ששילמו בחייהן את מחיר הטירוף", היא אומרת.

אך כאמור, אז הגיע לדבריה "האונס השלישי", מייד עם הגשת התלונה על בעל הדירה. "עשו עימות", היא נזכרת, "הוא הגיע צוחק, עם חזה נפוח. התיק שכב שנה עד שהפרקליטה הזמינה אותי ואמרה שסוגרים אותו בגלל חוק ההתיישנות. זה היה 11 שנה אחרי, ופתאום נפל לי האסימון, שלמרות כל התעוזה והאומץ בלעשות מעשה - אל מול ערימות המסמכים ועדי הראייה - הוא עומד לצחוק כל הדרך הביתה".

לאחר שהפסידה גם במשפט האזרחי, ננזפה על ידי השופטת וכאמור נקנסה, קרן נשברה: "בסרט 'לא בלי בתי' של סאלי פילד, היא בסוף רוצחת את מי שאנס ורצח את בתה, כי היא מבינה שאין חוק במדינה שבה היא חיה. זו הסצנה שרצה לי אז בראש".

 

למצות את הדין

קרן מוכרת על ידי הביטוח הלאומי כנכה נפשית בעלת 100 אחוזי נכות. היא משתגעת למשל מכך שבחוקי ההתיישנות, זכויות על קרקעות נשמרות 15 שנה, יותר מפי שניים מחוקי ההתיישנות על תקיפה מינית. "חובה שנשים יישבו בוועדה שתתקן את החוק ואת העוול שעשו הגברים. חייבים שהמסר של המדינה לרוצחים ולאנסים יהיה חד־משמעי וברור בחומרתו". כעת קרן מקווה שהתיקון לחוק ישיב לרבות את התקווה. "אני חייבת לשנות את הסיוט שלי שאינו מסתיים. אני רוצה הפי אנד". 

עו"ד קליין מצטרפת לתקוות של קרן: "עד היום המצב היה אבסורדי. הוא איפשר לפוגעים לחמוק מהליך משפטי במסגרת ההגנה של חוק ההתיישנות. התיקון הזה מתקן עיוות של שנים, שבזכות אותה התיישנות, החוטאים הרבים שהפעילו כוח פסול כדי להשתיק את הנפגעים, יצאו נשכרים".

אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, מסכמת: "מדובר בפריצת דרך נוספת במאבק למיגור האלימות המינית, היוצרת הרתעה והענשה של הפוגעים. האלימות המינית משפיעה על מאות אלפים בחברה הישראלית. יש צורך ליזום חקיקה שתסתום כל חור וכל פירצה הקיימים כיום, והמונעים מנפגעים רבים את האפשרות להתלונן ולמצות את הדין עם עברייני המין".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו