"השירות בצבא הוא לא עניין כלכלי"

משרדו של תא"ל איציק תורג'מן, המפקד היוצא של אוגדה 36, תלויה תמונה שלו מחובק עם הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ. היום תורג'מן נזכר בהנאה ברגע שבו צולמה, אך לאותו הרגע קדמה תקופה לא קצרה של תסכול. כשנכנס לתפקידו, שאותו יסיים בימים הקרובים, היתה אוגדה 36 אמונה על גבול סוריה־ישראל ועל יחידות לוחמות רבות. לפני כשנתיים, אחרי שמלחמת האזרחים בסוריה הגיעה גם לרמת הגולן, הועברה האחריות על הגיזרה לאוגדה 210 בהתאם להחלטת הרמטכ"ל דאז גנץ. תורג'מן, כמפקד האוגדה, היה אחד המתנגדים הבולטים למהלך.

"הירידה מרמת הגולן לוותה בחשש מירידת מעמדה של האוגדה לנוכח אובדן הטריטוריה", הוא אומר בראיון מיוחד ל"ישראל השבוע", "ירדנו מרמת הגולן באכזבה גדולה". רק חודשים רבים לאחר מכן, בזמן מבצע צוק איתן, הוא הצליח להודות שטעה. שהפרידה מרמת הגולן היתה מוצדקת, אפילו נחוצה. "מי שרצה יותר מכולם לשמוע ממני את המשפט הזה היה בני גנץ. בצוק איתן חיבקתי אותו ואמרתי לו, 'שיחקת אותה בגדול, זו ההחלטה הכי נכונה שיכולה להיות', והוא ענה, 'אמרתי לך'".

עם השינוי בייעוד האוגדה, הוחלט בצה"ל להכין אותה לעימות גם בפיקוד הדרום. נקבע לה תאריך יעד למוכנות למבצע ברצועת עזה: 15 ביולי 2014. שבוע לפני כן החל צוק איתן. "יצא שהמבצע היה התרגיל האוגדתי שלנו. לא היה יכול להיות לנו תרגיל טוב מזה".

ואכן, תא"ל תורג'מן היה אחד משלושת מפקדי האוגדות שפיקדו על הלחימה בעזה בקיץ שעבר, ונדמה שהלחימה בגיזרתו היתה המורכבת ביותר. "ה'שי"ן' ניתן ביום שישי בערב. אוגדה 162 נכנסה בצפון הרצועה, מיקי (אדלשטיין, מפקד אוגדת עזה דאז; ל"ש) נכנס מדרום ואנחנו היינו צריכים להיכנס במרכז. לפני הכניסה ראינו באמצעי האיסוף אוכלוסייה מסתובבת בסג'עייה. מפקד הפיקוד והרמטכ"ל היו אצלי, וביקשתי מהם לדחות את הכניסה ב־24 שעות. היה לי ברור שהלחימה והכניסה לסג'עייה יעצרו אותנו מהר מאוד, כי יהיו נפגעים אזרחים רבים מאוד". 

לא חששת שדחיית הכניסה הקרקעית לסג'עייה תאפשר לחמאס להיערך טוב יותר ותביא לנפגעים רבים בקרב חיילי צה"ל? 

"הבאנו בחשבון שהדחייה תיתן להם 24 שעות נוספות להיערך. אבל האוכלוסייה שהסתובבה, ואולי שימשה מגן אנושי, היתה נקודת כשל ראשונה שאפשר לזהות אותה. אם היו נותנים לנו פקודה להיכנס - היינו נכנסים, אבל המחיר לא סביר. לא ראינו גברים מסתובבים ברחובות, ראינו נשים וילדים. ביום הכניסה לקחתי את כל המזל"טים של האוגדה והטסתי אותם מעל סג'עייה כדי לראות שהרחובות ריקים. לא היה אף אחד". 

אולי חמאס אכן נערך טוב יותר בגלל עיכוב הכניסה, ואולי מלכתחילה סג'עייה היתה אגוז קשה יותר לפיצוח. דבר אחד בטוח: 24 השעות הראשונות ללחימה של חטיבת גולני, בפיקודה של אוגדה 36, זכורות כשעות הקשות ביותר במבצע צוק איתן. זמן קצר לאחר הכניסה אירע אסון הנגמ"ש, שבו נפגע נגמ"ש M-113 ונהרגו שבעה לוחמים; מח"ט גולני נפגע וכך גם מפקד יחידת אגוז. 

בדיעבד, האם היה נכון להכניס את חיילי גולני לרצועה על נגמ"שי M-113 מיושנים? 

"רסאן (עליאן, מח"ט גולני; ל"ש) רצה כניסה רגלית לרצועה, בלי נגמ"שים - אבל עם כמות הפצמ"רים שירו עלינו, זו לא היתה אופציה. איום הפצמ"רים היה משמעותי מאוד. אם היינו הולכים ברגל היו יותר נפגעים, אף שאי אפשר להוכיח את זה". 

לפי תא"ל תורג'מן, "גם במלחמה הבאה צה"ל ייסע בנגמ"שים, בצפון ובדרום. זה חלק מהארגון לקרב. חי"רניקים ייסעו בנגמ"שים עד פאתי השטח הבנוי ומשם ילכו ברגל. אבל לאותו מרחק שאליו נכנסו בסג'עייה, לא ייכנסו עם M-113". 

מותו של אורון שאול וחטיפתו לעזה השאירו פצע פתוח. גופתו טרם הוחזרה לישראל.

"זו אכזבה אישית שלי שלא החזרתי את אורון שאול. אני חש חובה מוסרית מול זהבה והרצל, הוריו של אורון, להמשיך ולעשות הכל כדי להחזיר אותו לקבר ישראל. אני נושא את האירוע הזה איתי". 

 

בלי לחשוב על מצ"ח

אירוע קשה נוסף שהותיר את חותמו על תא"ל תורג'מן הוא פציעתו של מח"ט גולני, אל"מ רסאן עליאן. "הוא איש חזק מאוד, פיזית ומנטלית", סיפר, "רסאן דיווח לי, 'קודקוד, נפגעתי, אני בסדר'. ואז נדם. שמעתי את הקול שלו דועך. קראתי לו, והוא לא ענה. קצין האג"ם שלו אמר שהוא איבד הכרה. רסאן לא נופל סתם. ואז קיבלתי את הדיווח על רועי ועל יונתן (מג"דים שנפגעו; ל"ש). המג"דים שלי היו בחזית הכוחות. הם והמ"פים הובילו את הלחימה, והם אלו שנפגעו". 

אחד ממפקדי הפלוגות שנפגעו בגיזרה היה סרן דמיטרי לויטס מגדוד שריון, שנהרג ב־22 ביולי מירי של צלף פלשתיני. מותו עלה לאחרונה לכותרות מכיוון שהוחלט לפתוח בחקירת מצ"ח נגד מפקד הגדוד שלו, סא"ל נריה ישורון, שספד לו ברשת הקשר והורה לחייליו לירות "מטח של כבוד והצדעה" לעבר המרפאה שממנה פגע בו הצלף. 

אף שהנושא נמצא בחקירת מצ"ח, מדגיש תא"ל תורג'מן כי הוא סבור שבסך הכל סא"ל ישורון פעל כשורה. "רק הגורמים שלא כל כך אוהדים אותנו קוראים למקום הזה מרפאה. ירו עלינו כמה פעמים מהמרפאה הזו. הירי גבה את חייו של מפקד, מ"פ. לא סתם שהינו במרחב הזה, היתה שם מנהרה. מבחינה פיקודית, נריה נהג נכון, ומבחינה מבצעית היה נכון לירות לעבר המרפאה. עם זאת, האמירה שלו בקשר היתה אומללה. אני לא מצפה ממפקד לירות מטחים, בטח לא מטחי כבוד. בלחימה לא עושים טקסים. זה הדבר היחיד שאני חושב שהוא היה לא בסדר בו, ואמרתי לו את זה. זה מעביר מסר לא נכון לחיילים. אנחנו יורים על מנת להסיר איום - לא כדי לשתק, לא כדי לעשות רעש, לא כדי להפחיד. אבל אני מגבה את נריה, הוא קצין לוחם". 

למעט האירוע של נריה ישורון ואירוע נוסף, שבו לוחם גולני גנב כסף מבית פלשתיני, לא נפתחו חקירות מצ"ח בנוגע לאירועים נוספים באוגדה. תורג'מן מרוצה למדי. 

"אנחנו צבא. אנחנו חייבים להיות ביקורתיים כלפי עצמנו. מצ"ח הוא שלנו, אבל אני חושב שאנחנו צריכים למצות את התחקיר המבצעי. היו תחקירים נוקבים שקבעו שאנחנו לא בסדר, שעשינו תקלות. מלחמה היא ממלכת האי־ודאות, ויהיו תקלות גם במלחמה הבאה. במלחמות הבאות, במלחמת לבנון השלישית, עוצמת האש לעבר העורף הישראלי תהיה כזו שתכריח אותנו להיות אגרסיביים יותר כדי להביא תוצאה מהירה יותר". 

עד כמה חקירות מצ"ח שנפתחו בעקבות צוק איתן ישפיעו על קבלת ההחלטות של מפקד במלחמה הבאה? 

"אני בטוח שזה משפיע וישפיע על החלטות במלחמה. אני רוצה להאמין שהמלחמה, להט הקרב ועוצמת קבלת ההחלטות ישכיחו מהמפקד את העובדה שמצ"ח יכולה לבוא בהמשך. ודאי שזה משפיע. אם נעביר עכשיו שאלון, כנראה אנשים לא יענו את התשובות האמיתיות. מנטלית זה משפיע על כולנו. אותי מכעיס שאנחנו צריכים להתמודד עם חקירות מצ"ח ולהוכיח. אני רוצה להאמין שבסוף אני אוכיח שכל הפרשות באוגדה ייסגרו ללא שום אשמה (הכוונה היא לפרשת נריה ישורון בלבד; ל"ש)". 

 

לא לעולם חוסן

בתפקידו הבא, כאמור, עתיד תא"ל תורג'מן לשמש ראש מטה זרוע היבשה. במסגרת זו יהיה אחראי, בין השאר, למימוש התוכנית הרב־שנתית החדשה של צה"ל "גדעון", בהנחה שתאושר על ידי הדרג המדיני. 

אין חולק על כך שהתוכנית, בשילוב דו"ח לוקר, יוצרים תחושה בלתי נעימה בקרב משרתי הקבע. נגדים וקצינים רבים, בעיקר צעירים, בוחנים בימים אלו את האופציות שלהם מחוץ לצבא, ובכירים במטה הכללי הביעו לאחרונה דאגה כי התהליך זורע זרעי "בינוניות" בצה"ל של העתיד. 

"האווירה בצה"ל היום לא טובה", מודה תורג'מן, "אנשים עוזבים. אני לא מצליח להשאיר אנשים בקבע, בעיקר במערך תומך הלחימה - בחימוש, בלוגיסטיקה, בימ"חים. פעם היו לי שניים־שלושה מועמדים לכל תפקיד, היום אני מחפש אנשים. וכשמחפשים אנשים, לוקחים אנשים פחות טובים. אנחנו לא צבא שיכול להרשות לעצמו להיות עם אנשים פחות טובים. אין לנו הזדמנות שנייה לנצח.

 "אני עדיין לא רואה מ"פים ומפקדים לוחמים עוזבים, אבל אנחנו עשויים למצוא את עצמנו במשבר, שבו לא הכי טובים יישארו איתנו. היום יש לנו עדיין מפקדים מהשורה הראשונה. אני אומר עדיין, אבל שם סימן שאלה ושואל עד מתי. הנושא הזה עולה לרמטכ"ל בכל שיחה".

הוא מזהה תהליך של שינוי עמוק בצבא. "משנת 2014 שלחנו 2,500 אנשי קבע הביתה, ויש כוונה לעשות זאת שוב עם מספר דומה. זה שינוי ארגוני, וקשה לנו לקבל שינויים. מצד אחר, מדינת ישראל אומרת לנו משהו. היא מחפשת צבא יעיל יותר, ואנחנו הצבא של המדינה".

 

מה עדיף, גדוד או חיל חינוך?

אבל התמורות בצבא וביחס אליו מותירות משקעים לא פשוטים בקרב מי שממשיך לשרת בו. "משרת הקבע רוצה שיעריכו אותו בתוך הארגון שלו, והוא רוצה שהחברה תעריך אותו. הוא קם בבוקר, הולך לעבוד, והוא עובד קשה. איש קבע בימ"ח מרוויח לא הרבה יותר ממשכורת מינימום. לפעמים קשה לי להביט להם בעיניים, לא רק בגלל המשכורת אלא גם בגלל מה שאומרים עליהם בציבור. התקופה קשה. יש כאלה שאומרים, 'עזוב, זה יעבור'. אני לא רואה את זה ככה. אנחנו צריכים להסביר לחברה שאנחנו המשרתים שלה. ושירות בצבא הוא לא כלכלי. ברגע שנגיע לשיח כלכלי, לי ולמפקדיי יהיה קשה להביט לחייל בעיניים ולשלוח אותו למשימה שיכול להיות שלא יחזור ממנה". 

תורג'מן מעריך כי צמצום מספר אנשי הקבע, לצד קיצור שירות החובה לגברים, יביאו בהכרח למצב של סגירת יחידות בצבא. זאת אף שהרמטכ"ל רא"ל גדי איזנקוט הינחה כי הכוח הלוחם של הצבא לא ייפגע בעקבות השינויים. "בהיקפים של צמצום 2,000 אנשי קבע נוספים, וקיצור השירות שמוריד לנו את מקורות הגיוס, נצטרך לסגור יחידות ולצמצם מערכים. לא תהיה ברירה", הוא מציין, "יש שתי אפשרויות: לרדד אצל כולם ושלכולם יהיו מעט חיילים ואנשי קבע, או לסגור מערכים. המשמעות של הקיצוץ היא או שמוותרים על מערך, כמו חיל החינוך, או שמוותרים על גדוד".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו