בימים כתיקונם, כאלה שאינם מתנהלים בצל קרבות התקציב, לא היה "אסטרטגיית צה"ל" רואה אור בגלל תוכנו, ולו היה רואה - זה היה מלווה בוודאי ברעש ובצלצולים שהיו ממקדים אליו מייד את כל תשומת הלב התקשורתית־ציבורית.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
אבל בימים הנוכחיים - ימי המאבק בין דו"ח לוקר לתוכנית הרב־שנתית של צה"ל - אין שום דבר מתוקן, ולכן פורסם הדו"ח כמעט בהיחבא, כאילו רצו בצה"ל לומר שהם רק ממלאים את חובתם לדווח לציבור במסגרת ה"שקיפות" המפורסמת. האמת כמובן מורכבת יותר; המסמך שפורסם מתכתב עם שרי הממשלה, ולמעשה אומר להם כך: זה המענה שלנו לאיומים על מדינת ישראל. אם תגבו אותו בתקציב - נוכל להם.
אחרי שמניחים בצד את המסר הזה, נשארים עם אחד המסמכים הסדורים והרציניים שנכתבו כאן בעשרות השנים האחרונות. צה"ל, בהנחיית הרמטכ"ל איזנקוט, מניח בו את התשתית לפעילותו, תוך כדי שהוא מציב לעצמו רף יעדים ומטרות לשיגרה, לחירום ולמלחמה ומתחייב "לעמוד בהצלחה בכל משימה ובכל אתגר ולממש את ייעודו - להגן ולנצח". המסמך עוסק באיומים (ירידת האיום הקונבנציונלי מצד מדינות, עליית האיום מצד ארגונים תת־מדינתיים דוגמת חיזבאללה וחמאס, וכן האיומים על העורף ובסייבר), בהפעלת הכוח (להגדרה הבן־גוריונית של "הרתעה, התרעה והכרעה" נוספו עתה גם "הגנה" ו"ניצחון") ובבניין הכוח של צה"ל (המקום היחיד שבו מדובר על מצוקת המשאבים המחייבת את מיצוים, וגם האזהרה המרומזת כי מתחייבת מסה קריטית של אמצעים כדי להבטיח תוצאות). בשל סיווגו הושמטו ממנו במכוון מספרים וכמויות של יחידות ואמצעים.
עניין נוסף שהושמט מהגירסה המצונזרת הוא איראן, שמופיעה אמנם כספונסרית ראשית של טרור ואי־יציבות באזור, אך לא בסוגיה המרכזית שמטרידה את ישראל - הגרעין. סביר להניח שהגירסה הלא־מצונזרת מפורטת יותר, אך תחת ההסכם שהושג עם המעצמות נשמר צה"ל ומדבר גלויות רק על "מדינות ללא גבול משותף" שבהן יתבצעו "פעולות חשאיות וחסויות עד כדי תקיפה מול מאמצי ההתעצמות של האויב... שתשבש ותסכל את תוכניותיו וכוונותיו", וגם על "מודיעין... להוצאת מהלומת מנע" ו"יכולת מהלומה מקדימה... לטובת סיכול ניסיון פגיעה בישראל".
מול האיומים האחרים צה"ל מפורט יותר. המסמך מציב יעד ברור של עשרות אלפי מטרות מוגדרות בלבנון (רק לשם השוואה: למלחמת לבנון השנייה הגיע צה"ל עם קצת יותר מ־200 מטרות שהוכנו מראש) ואלפי מטרות בעזה, עם יכולת לתמרון יבשתי ולניהול מערכה בכמה חזיתות במקביל, ועם צורך מודגש "לנצח", לצמצם את הפגיעה בעורף, לשמר את הלגיטימציה ולהבטיח מציאות ביטחונית טובה יותר בסיום המערכה.
המסמך גם מציב דרישות ברורות לדרג המדיני - להגדיר את המצופה מצה"ל בשיגרה, וגם בחירום: להגיע להכרעה צבאית מלאה או להסתפק בפגיעה חלקית באויב (בדומה למלחמת לבנון השנייה ולמבצעים האחרונים בעזה). לכאורה אין בכך חדש, ובכל זאת - צה"ל מקבל את האחריות, אבל דורש מההנהגה הנחיות ברורות, ולמצער - שותפות גורל.
• • •
האסטרטגיה: להגן ולנצח
צעד יוצא דופן של איזנקוט: פירסם מסמך שמפרט לראשונה מאז שנות ה־50 את תפיסת הביטחון של ישראל • בעיקריה: הרמטכ"ל הוא מפקד המערכה היחיד • "לצה"ל עשרות אלפי מטרות בזירה הצפונית ואלפי מטרות בעזה"
הרמטכ"ל רא"ל גדי איזנקוט עשה אתמול היסטוריה - וככל הנראה העז לבצע מה שלא העזו כל קודמיו: לנסח מעין "תפיסת ביטחון" למדינת ישראל, וממנה לגזור אסטרטגיית פעולה לצבא. כל אלה מופיעים במסמך "אסטרטגיית צה"ל", שרא"ל איזנקוט חשף לראשונה לציבור.
מדובר בצעד יוצא דופן, שכדי להבין את חשיבותו יש להזכיר כי הפעם האחרונה שבה אושרה תפיסת ביטחון לישראל היתה אי שם בשנות ה־50. אז התפיסה נוסחה ואושרה על ידי דוד בן־גוריון. בהקדמה של איזנקוט למסמך, הוא מדגיש כי האסטרטגיה הבסיסית של צה"ל בהיבטי הפעלת הכוח מתבססת על הרתעה, התרעה והכרעה (העקרונות שעליהם מושתתת תפיסת בן־גוריון), אך הוא מזכיר גם מרכיב נוסף - התגוננות. בהקדמה מציין איזנקוט עוד כי האסטרטגיה שגובשה "תעמוד בבסיס התהליכים שיוביל צה"ל במסגרת תר"ש (התוכנית הרב־שנתית) 'גדעון'". כידוע, תוכנית זו טרם אושרה על ידי הדרג המדיני, ואינה עולה בקנה אחד עם דו"ח לוקר לבחינת תקציב הביטחון שהוצג לפני כמה שבועות לציבור. אף שהמסמך עצמו נושא את הכותרת "אסטרטגיית צה"ל", הוא חתום על ידי הרמטכ"ל ולמעשה מייצג את "דוקטרינת איזנקוט".
אוויר // צילום: lockheed martin
לאורך 33 עמודי המסמך מוצגים השינויים המתחוללים בצה"ל לנוכח התמורות בסביבה. בין השאר, מציג צה"ל שינויים כמו חיזוק אפקטיביות התמרון היבשתי, גיוון היכולות המבצעיות במערכה שבין המלחמות (המב"מ), חיזוק מימד הסייבר ושימור ברור של העליונות המודיעינית, האווירית והימית.
הרמטכ"ל מסביר במסמך כי התפיסה החדשה מבוססת על ההבנה שהאיומים הקונבנציונליים והבלתי קונבנציונליים על ישראל ב"מעגל הראשון" (כלומר, אלה שגובלים בישראל) נמצאים בירידה. מנגד, איומי הסייבר, ואיומים "תת־קונבנציונליים" כמו ארגוני טרור וירי תלול מסלול, נמצאים בעלייה.
יבשה // צילום: קוקו
עקרון "תפיסת הביטחון הלאומי" הראשון המופיע במסמך הוא "הישענות על אסטרטגיה ביטחונית הגנתית", שמכוונת "להבטיח את קיומה של ישראל, ליצור הרתעה אפקטיבית, לנטרל איומים במידת הצורך ולדחות עימותים". עקרון נוסף שמנחה את הצבא הוא "תפיסה צבאית התקפית", והנחת יסוד שלפיה אי אפשר להכריע את האויב במגננה. העקרון השלישי בחשיבותו הוא שיתוף פעולה אסטרטגי, שכולל חיזוק היחסים עם ארה"ב ופיתוח קשרים אסטרטגיים עם מדינות מפתח נוספות.
"האויב רוצה שלטון איסלאם"
לפי צה"ל, אחד המאפיינים המרכזיים בסביבה החיצונית לישראל הוא העובדה ש"האויב שואף להחיל שלטון איסלאמי במזרח התיכון, ובכלל זה בשטחי המדינה. הוא פועל לשחוק את החברה הישראלית ולהתיש אותה, מתוך הנחה שכושר עמידתה נמוך".
במסמך מנסה הצבא לפרט את עקרונות הפעולה של האויב ומציין כי חלה עלייה בחומרת האיום מצד ארגונים תת-מדינתיים, הנתמכים על ידי איראן ושואפים בעצמם להפוך לישויות שלטוניות. לאחר פירוט יכולות האויב, מפרט צה"ל את ההישגים הנדרשים ממנו: על פי המסמך, בעימות "אש מנגד" יידרש צה"ל לסיים את המערכה בניצחון ולהכתיב את תנאי סיום הלחימה, לצמצם באופן ניכר את הפגיעה בעורף, לכונן מציאות ביטחונית משופרת אחרי הלחימה שתקשה על התעצמות האויב מחדש - ולשמר את הלגיטימציה להפעלת כוח. בצה"ל מדגישים כי הגישה המרכזית להשגת הכרעה היא "הגישה התחבולנית" - שימוש במרכיבים התקפיים הפועלים על נקודות התורפה של האויב, תוך ניצול יתרונות יחסיים ששילובם משיג "הלם והפתעה".
בניגוד למערכות האחרונות, שבהן נרשמה השתהות בהפעלת הכוח הקרקעי, בצה"ל מדגישים הפעם באופן רשמי כי אחד מהעקרונות הבסיסיים שינחו את הצבא בכל מערכה הוא "תמרון מיידי". מלבד זאת, מדגיש צה"ל כי תחום הסייבר עתיד לתמוך בהתקפה - וגם בהגנה - בכל רמות הלחימה. חידוש חשוב נוסף שמעלה צה"ל על הכתב הוא העובדה שבזמן לחימה יהיה צורך לצמצם את נקודות התורפה האזרחיות במרחב הגבול, באופן שיכלול פינוי אזרחים מיישובים מאויימים (דבר שלא נעשה בצורה מסודרת במבצע צוק איתן).
אסטרטגיה מול איראן?
המסמך כולל גם התייחסות מיוחדת ל"מערכה שבין המלחמות" (המב"מ). מדובר בשם קוד שנטבע בצה"ל בשנים האחרונות, ומייצג שורה של פעולות מסווגות, לעיתים גם התקפיות, שמבצע צה"ל בשיגרה מתחת לרדאר התקשורתי.
"אסטרטגיית צה"ל" כוללת גם סעיף להתמודדות מול "מדינות ללא גבול משותף" (ככל הנראה הכוונה היא גם לאיראן). פעולות מול מדינות מסוג זה מתבססות על המב"מ, ולפי המסמך, הפעולות יגיעו "עד כדי תקיפה מול מאמצי ההתעצמות של האויב ויוזמותיו ההתקפיות בשטחו, וכן על הקטנת חופש פעולתו, שתשב ותסכל את יכולותיו וכוונותיו".
ים // צילום: מישל דוט קום
בפרק העוסק בתפיסת הפיקוד והשליטה וארגון צה"ל ללחימה, נקבע במפורש כי "הרמטכ"ל הוא מפקד המערכה היחיד בצה"ל, ובאמצעות המפקדה הכללית הוא מפקד על כל המבצעים שצה"ל מקיים". כן נקבע כי "המפקדה הכללית", הכוללת את הרמטכ"ל והמטה הכללי, היא הדרג היחיד המקיים קשר וקבוע עם הדרג המדיני, והיא היחידה המוסמכת לתרגם את הנחיותיו לפעולות צבאיות.
הצניחה חוזרת
בנושא בניין הכוח בצבא, נקבע בין השאר כי יש להאיץ את קצב הפיתוח, ההצטיידות וההטמעה של מענים טכנולוגיים חדשים. "צה"ל ישמור על שימור מוכנות בסיסית ויתבסס על מאזן הרתעה, תוך שימור מנגנונים להאצת רכש", מפורט במסמך. בנוגע למטרות מתוכננות מראש, נכתב, "בניין הכוח יאפשר מהלומת אש רב־מימדית מדויקת, בזמן קצר ככל האפשר ובהיקף מטרות גדול". התוכנית אף מפרטת יעדים מספריים לבניין הכוח: בזירה הצפונית מדובר בעשרות אלפי מטרות, ובזירת עזה - באלפי מטרות. המסמך מציין גם כי בכל הנוגע לבניין הכוח ביבשה, תינתן עדיפות ל"אוגדות המחץ של צה"ל".
עוד נקבע כי סדר העדיפויות העקרוני של צה"ל ימשיך להיות בפיתוח יכולות התקפיות לפני יכולות הגנתיות, כאשר בתחום ההתקפה, צה"ל נדרש לקיים יכולת התקפית בכמה חזיתות בו בזמן - ביבשה, באוויר ובים.
נקודה מעניינת נוספת שבה נוגע המסמך היא יכולת ה"עומק" של צה"ל. המסמך קובע כי הצבא ייצור יכולת להצנחה או להטסה של כוחות רגליים לפשיטה על מרכזי הכובד של האויב, באופן שיאפשר אוטונומיה לפעילות הכוח, ללא אספקה. הסעיף האחרון מתייחס לגורם האנושי, שצה"ל מקפיד לציין בכל הזדמנות את חשיבותו לכל מערכה. "מאז ומעולם ביסס צה"ל את כוחו על איכות האנשים ועל ההבנה העמוקה שצה"ל הוא הערובה לקיום הלאומי בישראל", נכתב, לכן, צה"ל יפעל לספק ביטחון למדינה בכל תנאי, תוך מיצוי מרכיבי היסוד של מפקדיו ולוחמיו: רוח לחימה, יוזמה ואיכות פעולה, וביצוע משימות מלא וללא פשרות".
לילך שובל• • •
התייעלות בצה"ל: "קצינים ללא תפקיד ישוחררו"
כחלק מתוכנית צה"ל להתייעלות, נקבע לאחרונה כי קצינים שלא ישובצו לתפקיד ישוחררו מצה"ל.
ההחלטה בעניין זה התקבלה לאחר שבשנים האחרונות נוצר מצב שבו קצינים, גם בכירים, שלא קיבלו תפקיד בדיוני השיבוץ, נשארו בצבא וקיבלו את כל התנאים של אנשי קבע, לרבות משכורת ורכב. הישארותם של קצינים אלה בצבא נומקה בכך שהם "ממתינים" לתפקיד, ולעיתים הם אף קיבלו מימון ללימודים או לקורסים שונים, חלקם יוקרתיים. יש לציין כי כחלק מתוכנית מודל הקבע החדש בצה"ל, נקבע כי קצינים שברור כי לא יקודמו בדרגה, ישוחררו מצה"ל בהתאם לתחנות ביניים, אותן מתכנן הצבא בגילי 28 ו־36-35.
לילך שובל טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו