"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

תנו גז, סבלנו מספיק

אנחנו אחרי כמה שנים של יוזמות לא פוסקות מצד המדינה והממשלה, שהובילו לגרירת רגליים ולהרבה סחבת • המתווה שהושג הוא אולי לא אידיאלי, אבל הוא מספיק טוב כדי לאפשר לחברות האנרגיה לזוז קדימה

,עודכן
הממשלה הגיעה למתווה שמאפשר את פיתוח מאגרי הגז // צילום: משה שי // הממשלה הגיעה למתווה שמאפשר את פיתוח מאגרי הגז

הגיע הזמן להשתחרר מכבלי ההתערבות הבלתי פוסקת במשק הגז. המתווה שהושג הוא אולי לא אידיאלי, אבל הוא מספיק טוב כדי לאפשר לחברות האנרגיה לזוז קדימה. הוא מייצר פתח לתחרות על ידי מכירת מאגרי כריש ותנין. הוא קובע מחיר סביר לגז. והוא אמור לאפשר סוג של יציבות רגולטורית. אנחנו אחרי כמה שנים של יוזמות לא פוסקות מצד המדינה והממשלה, שהובילו לגרירת רגליים ולהרבה סחבת.

צילום: בני פלבן

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

בתחילה הקים השר שטייניץ את ועדת ששינסקי, שתיקנה עיוות היסטורי של שיעורי מיסוי נמוכים מאוד. אבל מאז היו אי אילו ועדות. ועדה שקבעה כמה מותר לייצא. ואחר כך תהליך שהחל הממונה על ההגבלים שרק הלך והסתבך עד שקרס. ועכשיו יש את המתווה הזה שגובש על ידי גורמים מקצועיים בתוך הממשלה. אם הוא לא יאושר, שוב נלך לאזור הדמדומים של הביורוקרטיה והכל ייתקע.

אפשר לטעון: נו, אז מה כל כך נורא? שייתקע. העיקר שנשיג את ההסדר הצודק והטהור ביותר. הרי הגז כבר זורם משדה תמר, אז מה הבעיה? אבל ככה גם היינו ערב פיתוח שדה תמר. אז זרם גז ממצרים וכולם התווכחו מאיפה יעבור צינור הגז. התווכחו והתווכחו, ופתאום קרה משהו לא צפוי. נפל משטר מובארק. וזה עלה לנו בשנה יקרה מאוד, שבה חברת חשמל קנתה דלקים במחירים מופקעים.

צריך לאפשר ליזמים להקים את התשתיות, וכדי שהם יוכלו לעשות זאת - הם צריכים יציבות. ובפוליטיקה הישראלית לאפשר יציבות זה כנראה מתכון כמעט בלתי אפשרי, ולכן טוב שהושגו ההסכמות הנדרשות. לו היה אפשר, הכי טוב היה פשוט להשתחרר מכמה שיותר מעורבות ממשלתית שרק מכבידה. ככל שהפוליטיקאים מנהלים יותר את התהליך, ככה הוא מסתבך יותר ומסתרבל.

חשוב לדעת שבזמן שכולנו כאן רבים על כל פסיק במתווה, מתרחשים עוד דברים בעולם. כאן מתווכחים על קידוחים מורכבים בלב הים בעומק של חמישה קילומטרים, שאין הרבה חברות בינלאומיות שמתמחות בביצועם ואין חברות ישראליות שיש להן את הידע הדרוש לבצע זאת. באותו זמן נוהרים האירופאים לאיראן, שם יש גז בכמויות עצומות וברמת מורכבות פחותה בהרבה להפקה.

העולם לא מחכה לנו. אנחנו צריכים להפסיק לריב עם עצמנו, ולכן טוב שהממשלה הגיעה למתווה שמאפשר את פיתוח מאגרי הגז. ובקיצור צריך להגיד לצדדים: סבלנו מספיק, תנו גז.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר