צעד קדימה, שניים אחורה

1.כמות הילדים שעוסקים בספורט בישראל היא הנמוכה במדינות המערב. פרויקט "פרחי ספורט" שיצא לדרך בשנה האחרונה אמור, לפחות על הנייר, להכניס יותר ילדים וילדות אל מעגל הספורט, אבל הדבר, אם בכלל יקרה, ייקח שנים. זו הסיבה שמדליה אולימפית הולכת והופכת למשימה מורכבת וכמעט בלתי אפשרית עבור הוועד האולימפי הישראלי.

באולימפיאדת לונדון ישראל לא זכתה במדליה לראשונה מאז ברצלונה 1992; במדליה מספורטאית, אם לא נזכה באחת כזו באולימפיאדת ריו, שהיום סופרים בדיוק שנה לפתיחתה, נסגור 28 שנים מאז המדליה של יעל ארד. מדינה בעולם המערבי, עם ועד אולימפי עשיר ומשרד ספורט שמזרים תקציבים ללא הגבלה שמיועדים גם לספורט נשים, לא הצליחה לייצר במשך דור שלם זוכת מדליה באולימפיאדה.

בקיץ הקרוב ההיסטוריה העגומה הזו תעמוד בעיקר על הכתפיים של הג'ודוקא ירדן ג'רבי; על המתעמלות האמנותיות, שאמנם זוכות בעשרות מדליות ברחבי העולם אבל באולימפיאדה מדובר בסיפור אחר; ואולי, אם תשנה התנהלות, גם על הגלשן של מעין דוידוביץ', שטרם הצליחה להיכנס לנעליים הגדולות שהותירה אחריה לי קורזיץ.

2.אומרים שמדינה נמדדת באיכויות הספורט שלה לפי כמות האתלטים שלה. אז את הנתונים אנחנו כבר יודעים - ילדים ישראלים לא ניגשים לאתלטיקה. למעשה, מבט על נבחרת האתלטיקה המוכשרת של ישראל לריו מגלה שחוץ מדימה קרויטר, את כל האתלטים האדירים האלה הצלחנו להביא רק בזכות האהבה שלהם לבן/בת הזוג הישראלים: דונלד סנפורד, שמכוון לגמר היסטורי ב־400 מ' בריו, התאהב בישראלית; חנה קנייזבה־מיננקו, קופצת המשולשת, הגיעה הנה מאותה סיבה; ולשמחתנו כך גם זורקת הכידון המבטיחה מרגריטה דורוז'ון.

אם בזכות הספורטאים הללו נצליח לגדל כאן דור של ישראלים שיצטרפו לאתלטיקה, אזי אנחנו עומדים בפני היסטוריה. במציאות, איגוד האתלטיקה מאופיין יותר בייצור סיפורים כמו זה של אולגה לנסקי: המון כישרון, קומבינות, בדיקות סמים משונות והוצאת החשק מהדבר הזה שנקרא ספורט.

סנפורד. מכוון לגמר היסטורי ב-400 מ' // צילום: אלן שיבר

3.בישראל יש את היחס הגבוה ביותר בין בריכות לתושב בעולם המערבי. הסיבה היא, כמובן, הקיבוצים. הספורט הראשון שילד פוגש בכל קיבוץ הוא שחייה. ואכן, השחייה הישראלית מצליחה לאורך השנים להצמיח ספורטאים וכישרונות, אבל אין כמו השחייה כדי להבין כמה אנחנו רחוקים למעשה מהצמרת העולמית.

יעקב טומרקין, השחיין המוצלח ביותר בתולדות השחייה הישראלית, מציג יכולת טובה גם שנה אחרי הישג השיא באולימפיאדת לונדון (מקום שביעי בגמר), אבל המטרה שלו ארבע שנים אחרי בריו היא שוב לנסות ולהשיג גמר. העולם ממשיך להתקדם הלאה במהירות ואנחנו ממשיכים לשבור שיאים ישראליים, אבל נשארים במקום ברמה הבינלאומית.

4."שופטים אותנו בגלל שאנחנו מדברים רוסית", כך מספר כמעט תמיד הקלע המוכשר סרגיי ריכטר, שגם יהיה בריו. ריכטר, כמו טומרקין, כמו המתעמלות, כמו השחייניות הצורניות וכמו קרויטר, עדיין זוכה לתגובות מעליבות ופוגעות ברשתות החברתיות ובטוקבקים. העלייה מחבר העמים הצמיחה צברים שהרימו את הספורט האולימפי הישראלי לגבהים חדשים. תוסיפו לכך את העלייה האתיופית ותקבלו את השלד שעליו עומדים המשרדים המפוארים של הוועד האולימפי במרכז הספורט הדר יוסף בת"א.

אבל בעוד הספורטאים מחבר העמים, אלו שנולדו כאן ואלו שבאו בעקבות האהבה, עוד מקבלים את הבמה המרכזית, המגזר הערבי (20 אחוז מאוכלוסיית ישראל) לא זכה לנציג באולימפיאדה מאז שנות ה־80 של המאה הקודמת. נכון, לא הכל באשמת משרד הספורט והוועד האולימפי הישראלי, יש כאן דברים שרחוקים מאוד מספורט וזה ברור, אבל העובדה המצערת היא שעשרות אלפי ילדים שהם פוטנציאל להרים בארץ את הספורט האולימפי תוך כדי השתלבותם בחברה הישראלית, הולכים לאיבוד אולימפיאדה אחר אולימפיאדה.

5.לפני 11 שנה, באולימפיאדת אתונה, נציגות התקשורת הישראלית במשחקים כללה עיתונאים, כתבי רדיו ואנשי טלוויזיה לרוב. לקראת אולימפיאדת ריו כמעט שום מדור ספורט (כולל זה) לא מחזיק כתב או כתבת אולימפית במשרה מלאה, תמיד זה נוסף על סיקור של ענפים אחרים. לאורך השנים, הספורט האולימפי הישראלי לא הצליח למתג את עצמו כמוצר חובה לחובבי הספורט. פעם בארבע שנים העם מתעורר ומתיישב מול המסך ל־16 ימים של תהילה.

ריכטר. עדיין נאבק בסטריאוטיפים כספורטאי אולימפי // צילום: GettyImages

אם יש זכייה במדליה, אז כולם שמחים וצופים במשדרים, אבל אם אין מדליה, כמו באולימפיאדת לונדון, הספורטאים האולימפיים מעניינים פחות משחקן כדורגל מהליגה השנייה בישראל. לכן אי זכייה במדליה אולימפית אולימפיאדה שנייה ברציפות, תהיה למעשה קבורת חמור לספורט האולימפי בישראל: מבחינת עניין ציבורי ומבחינת ילדים שחולמים להיות ספורטאים אולימפיים.

6.לצד ג'רבי, שעל הנייר אמורה להציל את המשלחת, יש לנו גם את נבחרת הגברים של אורן סמדג'ה ובראשם שגיא מוקי (עד 73 ק"ג), שעל פי התחזיות של כלי תקשורת הבינלאומיים שנה לפני המשחקים, מישהו משניהם יזכה במדליית הכסף היחידה של ישראל במשחקים. אם במילניום הנוכחי התרגלנו לגולשים הישראלים, הרי המאבק בין שחר צוברי לנמרוד משיח יתקשה להצמיח זוכה במדליה, בטח אם זה יהיה משיח שהתנאים בריו מעידים בבירור על יתרון לצוברי. עם זאת חשוב לזכור שאנחנו שנה לפני המשחקים, והלוואי שבזמן שנותר תצוץ לה תקווה נוספת בכחול־לבן.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות