יש ירידה די הדרגתית בכוח החיזוי של אליפות העולם בשחייה יחסית למשחקים האולימפיים שנה אחר כך. ב־2003 נערכה לראשונה אליפות עולם שנה לפני המשחקים האולימפיים, ו־18 מ־32 המנצחים באולימפיאדה באתונה היו אלופי עולם. כעבור ארבע שנים בבייג'ין ירד המספר ל־14 מ־32, וכמחצית מהאלופים הללו נקראו מייקל פלפס. עם ירידה מסוימת בדומיננטיות של פלפס, ירד המספר ל־12 מ־32 במשחקי לונדון ב־2012. אז נראה שאליפות העולם בשחייה, שנפתחת היום (א'), היא יותר הזדמנות לתפוס כמה כוכבים עולים מאשר תמונה אמיתית של יחסי הכוחות - אף שקייטי לדקי האמריקנית היא לא "יחסי הכוחות" אלא יותר "לא כוחות".
מי שזכתה לפני גיל 16 בזהב האולימפי בלונדון ב־800 מ' הפכה מאז רק לדומיננטית יותר. משלוש מדליות זהב אישיות (400 מ', 800 מ' ו־1,500 מ') באליפות העולם הקודמת בברצלונה, הניצחון הדחוק ביותר שלה היה ב־2.5 שניות. בשנה שעברה בפאן־פאסיפיק - האליפות האזורית החזקה בעולם, הכוללת גם את אוסטרליה, המזרח הרחוק ודרום אמריקה - לדקי הפכה מפחידה קצת יותר. היא הוסיפה גם את 200 מ' לאוסף הזהב שלה, כשההפרשים הם 1.5 שניות ב־200, יותר מ־6 שניות ב־400, יותר מ־7 שניות ב־800 ו־27 שניות ב־1,500 הלא אולימפי.
לדקי, במילים פשוטות, היא הספורטאית האולימפית הטובה ביותר כרגע. צריך לחזור עד תחילת שנות ה־70 אל שיין גולד האוסטרלית, שהחזיקה בגיל 16 בכל שיאי החופשי - מ־50 מ' ועד 1,500 מ' - כדי להיזכר בדומיננטיות מהסוג הזה. גולד נשרפה מוקדם ומינכן 1972 היתה האולימפיאדה היחידה שלה. לדקי לא משדרת בעיה כזו. היא מתנדבת מחויבת מאוד בעבודה עם פצועי מלחמה ובאזורי מצוקה בוושינגטון (היא תושבת העיר). היא התקבלה בינתיים לאוניברסיטת סטנפורד ומציינת שהשיעור החביב עליה הוא חשבון דיפרנציאלי. ספורטאית באמת מדור אחר, שהמוסיקאי האהוב עליה, כך סיפרה, הוא ברוס ספרינגסטין.
עוד בבריכה. במשחה השליחות הערב 4x100 מ' חופשי נקבל קצת אופרת סבון. קייט קמפבל סומנה כבר בגיל 16 כעילוי הבא של השחייה האוסטרלית, אבל לא הצליחה להעפיל למשחקים בבייג'ין באותה שנה. גם לאחר שהיתה שותפה לזהב שליחות ב־2012, הקריירה שלה נראתה תקועה, אבל עכשיו היא על גל הצלחה. זהב (ב־100 מ' חופשי) ושלוש מדליות כסף באליפות העולם הקודמת בברצלונה הפכו ל־4 זהב (50 ו־100 מ' חופשי, שליחות חופשי ושליחות מעורב) בפאן־פאסיפיק.
אבל מי שדוחפת אותה אך גם כבר מאיימת על מעמדה היא אחותה ברונט, שהפתיעה אותה ב־50 מ' במבחנים האוסטרליים. היא היתה סגניתה בפאן־פאסיפיק בשני המשחים האישיים ושותפתה לזהב בשליחות. שתי האחיות נולדו במלאווי שבאפריקה והיגרו לאוסטרליה כשהיו בבית ספר יסודי. הזהב הערב (א') לא אמור להיות בעיה - לאוסטרליה ארבע משש השחייניות המהירות בעולם העונה.
קמפבל. סומנה כבר בגיל 16 כעילוי הבא בשחייה באוסטרליה // צילום: GettyImages
מישהו רוצה אולימפיאדה?
כמה אירוני. אם ב־2001 היו לתקשורת הבינלאומית השגות בדבר בחירתה של בייג'ין כמארחת המשחקים האולימפיים של 2008, בגלל בעיות זכויות אדם קשות (ב־1993 הפסידה בייג'ין לסידני רק ארבע שנים לאחר הטבח בכיכר טיאננמן), אז ב־2015 בייג'ין היתה המועמדת ה"טובה", כשגברה שלשום (ו') בהצבעה על אלמטי שבקזחסטן בכנס התנועה האולימפית בקואלה לומפור. סין הוכיחה שהיא יכולה להעביר משחקים מאורגנים למופת בלי בעיות תדמית לתנועה האולימפית. כמה מעצרים מנהליים, כמה הרוגים בזמן הבנייה, חסימת האינטרנט מהעולם - אבל בסך הכל קבלת פנים ידידותית ואפס תמונות של גז מדמיע או של שוטרים אלימים במשחקים עצמם ובסביבתם.
קזחסטן, עם נשיא אחד מאז 1989, שזכה ב־98 אחוזים מהקולות בבחירות, היא מקום בעייתי מדי לקבוע שבע שנים מראש. התנועה האולימפית כיום היא גם גוף מושחת פחות מפיפ"א. המצביעים רבים מדי ועצמאיים מכדי שיהיה אפשר לקנות אותם. הניצחון של בייג'ין (40:44) היה רחוק ממוחץ. ההצעה הקזחית היתה אטרקטיבית בכך שהמשחקים היו אמורים להיערך באזור בקוטר 30 קילומטרים. בבייג'ין אירועי האולם והקרח יהיו במרחק 200 קילומטרים מאירועי ההרים.
התנועה האולימפית עשתה את מה שלא עשתה עשרות שנים - שלושה משחקים אולימפיים רצופים באזור אחד של העולם. משחקי החורף של 2018 יהיו בפיונגצ'אנג שבדרום קוריאה, משחקי הקיץ של 2020 בטוקיו ומשחקי החורף של 2022 בסין. זה קורה כי המוטיבציה לאירוח משחקים בדמוקרטיות מערביות בשפל חסר תקדים. מספר המועמדות שהגיעו להצבעה, שתיים בלבד, היה הנמוך ביותר מאז 1988, אז נבחרה סאול.
בייג'ין 2022. הפכה ללגיטימית // צילום: אי.פי
מהמירוץ למשחקים הללו פרשו קרקוב, שטוקהולם, אוסלו וקייב. האחרונה הפכה לא ריאלית בגלל מלחמת אזרחים. קרקוב פרשה בעקבות משאל עם על ההוצאות. שטוקהולם בגלל חוסר תמיכה ציבורית־פוליטית. אוסלו (נורבגיה), שלה אין בעיה כלכלית אמיתית, פרשה בגלל מה שהגדירה "דרישות מוגזמות של התנועה האולימפית". בדמוקרטיה מערבית קשה להשיג תמיכה להוצאות מופרכות דוגמת 40 מיליארד הדולרים שהוצאו על משחקי סוצ'י ברוסיה. בייחוד שלהוצאות הסופיות יש נטייה לעלות במאות אחוזים עד המשחקים עצמם, אפילו בלונדון המסודרת יחסית. בין חוסר המוטיבציה באירופה ובצפון אמריקה לחוסר הרצון, שעדיין קיים, להתקרב לדיקטטורות מרכז־אסיאתיות או המפרץ הפרסי - המזרח הרחוק מנצח בפעם השלישית ברציפות.
הערים האירופיות פרשו לא כי חששו להפסיד אלא כי חששו לנצח. ממש כמו בוסטון, שפרשה בשבוע שעבר מהמירוץ למשחקי 2024. כרגע נמצאות במירוץ (שיסתיים ב־2017) ארבע ערים אירופיות - פאריס, רומא, המבורג ובודפשט. ומשום שמשחקי הקיץ לא היו בצפון אמריקה מאז 1996 - יותר מרבע מאה - בוסטון נחשבה מועמדת חזקה מאוד, אבל העיר שזוכה תדיר במשאלי "עיר הספורט מספר אחת באמריקה" אמרה לא למשחקים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
