שני כאבי ראש חזקים במיוחד התעוררו במערכת הביטחון בעקבות הפיגוע שבו נרצח שלשום הפעוט הפלשתיני עלי דוואבשה, בכפר דומא. הראשון חיצוני - הצורך לוודא כי התגובה הפלשתינית לאירוע לא יוצאת מכלל שליטה, והשני פנימי - ההבנה כי הטרור היהודי יצא מכלל שליטה ומחייב מענה אחר.
צילום: רויטרס
לחלק הראשון מערכת הביטחון מתורגלת. זמן קצר מרגע האירוע כונסו הערכות מצב, שהובילו לפעולות מתבקשות מיידיות: תגבור כוחות (בינתיים בארבעה גדודים), הגברת הנוכחות על הצירים למניעת פיגועי ירי, חידוד הנחיות הביטחון למתיישבים, ובעיקר - הידוק התיאום עם כוחות הביטחון הפלשתיניים.
המשפחה \ צילום: אי.פי.איי
בינתיים, האירועים לא יצאו מכלל שליטה. למרות קריאות של התנזים וחמאס, האלימות נשמרה על אש קטנה וכללה חיכוכים מקומיים, שנבלמו ברובם בידי הכוחות הפלשתיניים. הדבר הוכיח שוב כי הרשות אינה מעוניינת כעת בעימות עם ישראל, אולם גם עד כמה שיתוף הפעולה בשטח קריטי לשני הצדדים במאמציהם לשימור השקט.
הכוננות הגבוהה תישמר גם בימים הקרובים, על רקע הרגישות הנמשכת בשטח והחשש מפיגועי נקם פלשתיניים. לא מן הנמנע שגם פיגוע הירי שבוצע שלשום סמוך לכוכב השחר היה תגובה מיידית לרצח בדומא, וההערכה היא שצפויים גם "פיגועי יחידים" - בירושלים ובגדה.
החלק השני מטריד את מערכת הביטחון יותר, משום תחושתה העמוקה שידיה כבולות חלקית. עשרות פיגועי טרור נגד פלשתינים (וגם נגד כנסיות ומסגדים) בוצעו בשנים האחרונות; בחלקם רק מזל חצץ בין נזק בלבד להרוגים. ובכל זאת - רבים מהם לא פוענחו, ובאלה שכן העונשים היו מגוחכים.
בשב"כ טוענים שגם במקרים שלא הסתיימו בהרשעה זהות הפורעים ידועה, אולם בעיית ראיות (או חשיפת מודיעין) מנעה הגשת כתב אישום. בדיוק לשם כך קיימים המעצרים המינהליים - שעתה צפויה מערכת הביטחון להפעיל ביד רחבה יותר נגד גורמי ימין קיצוני, לצד צווי הרחקה שאכיפתם בשטח קשה ובעייתית.
אולם הבעיה עמוקה יותר: כמה מאות צעירים משתייכים כיום, על פי הערכות שב"כ, לגרעין הקיצוני, הטרוריסטי, של הימין הלאומני. החטיבה היהודית מתקשה לחדור אותם, וכשהיא מצליחה - היא נתקלת ביד רכה מצידם של הפרקליטות ובתי המשפט, ובסביבה אידיאולוגית תומכת. בכיר במערכת הביטחון קבע אמש נחרצות שהוא יתפלא אם אין "קו ישיר בין האירועים בבית אל לפיגוע בדומא"; הנמשל של דבריו היה ברור: גם לפוליטיקאים יש אחריות.
אבל הטיפול הנדרש עמוק הרבה יותר: ברבנים שמסיתים לאלימות, בסביבה שתופסת צעדים לא חוקיים כמו פגיעה בחיילים ובשוטרים כלגיטימייים, באווירה הציבורית שמאפשרת לנאץ את נשיא המדינה שהביע זעזוע וצער על רצח הפעוט, וכמובן בטרמינולוגיה (לא עוד "תג מחיר" ו"פשיעה לאומנית", אלא טרור) ובהגדרות ("ארגון טרור", מה שיאפשר להפעיל אמצעים יעילים יותר במאבק בו). ומעל כל זה, חייבים לאפשר לשב"כ לעבוד ולסכל, לחקור ולטלטל; אחרת אנחנו עלולים להתעורר מחר ולגלות אפוקליפסה כאן ועכשיו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
