האחריות שמעבר למספרים

הקרב הטעון ביותר בעיר יצא אתמול לדרך: צה"ל נגד ועדת לוקר ומשרד האוצר, סיבוב ראשון, כל האמצעים כשרים.

הציבור, גם זה שממש מתעניין, יתקשה למצוא את הידיים והרגליים בבליל הנתונים שישוגרו לעברו. מספרים סותרים של היקף התקציב ומספר הפורשים, פרשנויות שונות למשמעויות של יישום התוכניות המנוגדות לפנסיה של אנשי הקבע, ובעיקר - איומים דרקוניים למה יקרה אם: מה יקרה לתקציב המדינה אם לא תבוצע תוכנית לוקר (להלן גירסת האוצר), ומה יקרה לביטחון המדינה אם חלילה היא תועדף על פני התוכנית הרב־שנתית שגיבש הצבא (להלן גירסת צה"ל).

בקרב הזה אין אמת אחת מוחלטת, אבל נעדרת ממנו המילה החשובה ביותר: אחריות. בסופו של דבר, על מי מוטלת האחריות, ומה ניתן לו כדי לממש אותה. מדינת ישראל הטילה את האחריות לביטחונה על הרמטכ"ל; הוא זה שנמדד 24/7 - גם כאשר כולנו מעולפים מחום או נופשים ביוון - והוא זה שישלם את המחיר אם ייכשל. לקרב הזה, הלא וירטואלי בעליל, אי אפשר לשלוח אותו ללא תחמושת על כל משמעויותיה: כסף, אמצעים ואנשים.

צה"ל רחוק אמנם מלהיות מושלם, ויש בו לא מעט שדורש תיקון, אבל לקרב הנוכחי הוא מגיע בידיים נקיות. התוכנית שגיבש נותנת מענה לאתגרים (הביטחוניים והכלכליים), מתמודדת באומץ עם הבעיה (היקף משרתי הקבע וגיל הפנסיה), ואפילו לוקחת סיכונים (תחת ההנחה השנויה במחלוקת שבשנים הקרובות יתרונה האיכותי של ישראל מספיק גדול כדי להתמודד בהצלחה עם כל איום).

ועדת לוקר, מנגד, מגישה תבשיל חצי אפוי. אי אפשר לעסוק באמת בתקציב הביטחון בלי להידרש תחילה לאתגרי הביטחון הלאומיים ולמשמעויות שלהם. התקציב הוא רק נגזרת של כל אלה, ועיסוק בו בלבד משול לבניית בניין מהקומה השלישית. אלא שהדרג המדיני לא היה במנדט של לוקר, וגם דברים ארציים בהרבה לא; ההפרדה הנדרשת בין תקציב צה"ל לזה של משרד הביטחון, למשל, שהיתה מורידה מעל גבו של הצבא את החטוטרת היקרה של משרד עתיר עובדים ומשאבים.

בהיעדר כל אלה, הלך לוקר על החלק הקל: משרתי הקבע. צה"ל יאמר - אלה שאין להם ועד; משרד האוצר יענה - לוקר הוא בשר מבשרם, אם הוא אומר, חזקה עליו שהוא יודע; צה"ל ישיב - הדלפתם את הדו"ח כדי לייצור נגדנו אווירה ציבורית עוינת; משרד האוצר יענה - אתם מתדרכים נגד ועדה ממונה ופועלים באופן לא דמוקרטי.

גם כאן, אין אמת מוחלטת אבל יש אחריות, ובמקרה הזה - אחריותה של הממשלה, ובעיקר של ראש הממשלה. חובתו לא רק לחתוך מייד בין הוועדה שהוא מינה לרמטכ"ל שהוא מינה, אלא בעיקר לעשות סדר, לקבוע מסגרת עבודה ברורה לצבא ולעצור את הקרב הזה לפני הסיבוב השני, כדי לסכל את האיום הכי גדול עלינו - מלחמות היהודים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו