מכה לא קלה בכנף החמאס

בשבוע הבא נציין שנה למבצע צוק איתן, שאותו כינה חמאס בלשון הקוראן "אלבניאן אלמרצוץ", דהיינו - בניין יצוק הבנוי לתלפיות. חודש הרמדאן, שחל עתה, הוא זמן ראוי לחשבון נפש פלשתיני בעקבות אותם 50 ימי מלחמה. בהקשר לאיסלאם ולרמדאן, ראוי להזכיר כי חלק מאלפי הרקטות ששיגר חמאס לעבר ישראל במבצע כוונו גם לעבר אל־אקצא וירושלים, שבה מצויים אתרי הקודש של שלוש הדתות המונותיאיסטיות. 

מעניין בשכונה שלנו. העולם המערבי ממשיך להתעלם משריפת כנסיות ומרדיפת נוצרים על ידי המוסלמים באזורנו, מתכחש להגירת הנוצרים משטחי הרשות הפלשתינית ומושך בכתפיים באדישות לנוכח פיצוץ מסגדים היסטוריים על מתפלליהם במדינות ערב. גם מטבח אלפי מוסלמים ובני עדות אחרות בידי המוסלמים עצמם, בעיקר בסוריה ובעיראק, הוא מעלים עין. 

בכל הנוגע לישראל, באירופה תמיד מחפשים את המטבע האבוד דווקא אצלנו - דמוקרטיה שקופה ומתגוננת - ולא בחשכת הטרור האיסלאמי הגואה. מכיוון שכך, מתרגשים על ישראל דו"חות גינוי מטעם מוסדות האו"ם ונרקמים נגדה חרמות. וכל זה בשעה שאת המזרח התיכון האיסלאמי מציפים מעשי רצח המוניים, זוועות ומיתות משונות. אפילו ספינות המשט, המחפשות סנסציות בשם "זכויות אדם", אינן מגיעות לאזורי האסון הללו; מארגניהן מתעקשים להגיע לעזה "הנצורה", אף שישראל מעבירה אליה מאות משאיות מזון, מלט וטובין. 

ישראל היא חלק קריטי בסכר הניצב בפני הטרור האיסלאמי העולמי ובולם את התפשטותו. אולי ראשיהם הכרותים של קורבנות האיסלאם הרדיקלי במוקדים שונים במערב הם שיבהירו זאת לבכירי האיחוד האירופי. חלק מאותם בכירים, צריך לזכור, נקנו בכספי הטרור של קטאר (כמו שלכאורה נקנה המונדיאל), בעת שהאחרים חוששים מאיום הקהילות האיסלאמיות המקצינות מבית. 

 

הכל התחיל מכסף

במלאות שנה לפרוץ מבצע צוק איתן, אפשר לקבוע כי חמאס הוכה אל החומש. בניין הטרור שבנה הארגון אינו "מרצוץ" (יצוק), אלא רצוץ והרוס כמעט ללא תקומה. חמאס שינה את פניו בעזה, בעיקר בעקבות המבצע, משלטון בעל דימוי של יושרה לשלטון של טרור, שחיתות, סחטנות ופרוטקציה למקורבים. אך בעוד בעזה ירדה קרנו פלאים, ביהודה ושומרון המוניטין של הארגון הרצחני רק השתפר. 

כבר אחרי עיסקת שליט ציינו הפלשתינים כי כלל נזקיהם בעקבות חטיפתו גבו יותר מ־3,000 הרוגים והרס רב. לשם השוואה, בעקבות חטיפת שלושת הנערים אשתקד ספגו הפלשתינים יותר מ־2,500 הרוגים נוספים (ובהם מאות מפקדי טרור ומחבלים) וכן נגרם הרס חסר תקדים לתשתיותיהם, למנהרותיהם ההתקפיות ולחלק ניכר ממערך הרקטות שלהם, שבבנייתו הושקעו מיליונים. 

כזכור, הכל התחיל מכסף. בשל מעורבות חמאס והאחים המוסלמים בפעילות טרור נגד מצרים, סגר הנשיא המצרי א־סיסי את הגבול ברפיח והחל בהרס שיטתי של מנהרות הארגון. הנתיבים ששימשו עד אז להעברת נשק ומיליוני דולרים מכספי קטאר - נחסמו, והניסיונות להעברת הכספים בדרכים אחרות כשלו. 

לפיכך, ניאות חמאס לרעיון להקים ממשלת אחדות של טכנוקרטים עם הרשות הפלשתינית, מתוך מחשבה שממשלה זו תתפקד כצינור "לגיטימי" להברחת הכסף. בכינון ממשלת האחדות המפוברקת, שאפה הרשות הפלשתינית לשווק את עצמה בקרב האומות כנציגת העם הפלשתיני כולו ו"לחטוף" מדינה שלא במסגרת המו"מ. 

מעבר לעניין הכספי, זמם חמאס לנצל את ממשלת ההסכמה כדי לנצח בבחירות למוסדות הרשות הפלשתינית, שהיו אמורות להתקיים בתוך חצי שנה ממימוש האחדות המיוחלת. לקראת הבחירות, ביקש חמאס לחטוף ישראלים ולשחזר את עיסקת שליט כדי לזכות בקולות ההמונים. שלב החטיפה היה אמור להתבצע ללא חותמת מזהה, כדי לא לערער את ממשלת האחדות, ופירותיו היו אמורים להיקטף אחר כך בגלוי. באמצעות תשתית רחבה ומזוינת שבנה ביהודה ושומרון, תיכנן חמאס כי אם משהו ישתבש - אבו מאזן יופל על ידיהם בכל מקרה בפוטש מזוין. אלא שמזימה זו, כזכור, נחשפה בידי שב"כ וסוכלה. 

במהלך מבצע שובו אחים, שקדם לצוק איתן, הכחיש חמאס כי הוא העומד מאחורי החטיפה. לא בילבלו אותו גם עדויות שב"כ, שלפיהן אנשיו בעזה ובטורקיה עומדים מאחורי התכנון, המימון (220 אלף שקלים לרכב ולרכש הנשק) והביצוע. רק בעקבות צוק איתן קיבלו חאלד משעל, סאלח אל־ערורי וסאמי אבו זוהרי אחריות לפשע. 

לאחר חטיפת הנערים תפס שב"כ, בשיתוף גורמי הסיכול הפלשתיניים, חימוש רב שבאמצעותו תיכנן חמאס להניע שורת פיגועים שהיו אמורים ליצור אינתיפאדה שלישית ("אינתיפאדת הרמדאן"). מבחינת הארגון, תגובתה הקשה של ישראל היתה אמורה לתקוע מסמר אחרון בארון המתים של הרשות הפלשתינית. זה היה חלק מתכנון רב־מערכתי, שנועד למנף הפרות סדר חמושות ואלימות ביהודה ושומרון, בירושלים וביישובים הערביים שבתחומי הקו הירוק. בד בבד, נערך חמאס להוציא מתקפת פתע אסטרטגית מכלל המנהרות שחפר (כ־32 במספר), תוך כדי הרעשת ישראל ברקטות וגביית קורבנות בעומק האזרחי של המדינה. 

בתסריט זה הרשות הפלשתינית היתה אמורה להתמוטט ביהודה ושומרון, באופן דומה לזה שבו אנשיה חוסלו בעזה וגורשו ממנה ב־2006. אך הודות לפעילותה רחבת ההיקף של ישראל, וכן בזכות שיתוף הפעולה הביטחוני עם הרשות, תשתית חמאס נעצרה, שלטונו של אבו מאזן ניצל ורבים ממשוחררי עיסקת שליט נכלאו בשנית. שרשרת הפיגועים באיו"ש ומעצר פעילי חמאס בשכם השבוע מעידים כי חמאס מנסה לשחזר את תשתיתו ולממש כוונותיו. 

מאז תום המבצע ממשיך הארגון לטעון כי ניצח במערכה, אך תמונת המצב בעזה שלאחר "ניצחונו" היא תמונה של אסון. אלפי מחוסרי בית משוועים לנדבות העולם. נוצר כאן אבסורד: חמאס - המסונף לאחים המוסלמים, ששואפים להשמיד את היהודים, להשתלט בכוח על העולם הנוצרי ולאסלמו - מצפה שתבוא הישועה דווקא מהמערב הנוצרי וממוסדותיו. אלה וסוכניהם המבוהלים אצים לספק לאיסלאמיסטים מעזה ועדות חקירה, דו"חות והאשמות שווא נגד ישראל. החל בגולדסטון, דרך שאבס ועד דו"ח דיוויס, העוסק בצוק איתן ומעמיד את חמאס התוקפן בעמדת שוויון עם מדינת ישראל, קורבן הטרור. "אי אפשר להסתיר את השמש באמצעות נפה של קמח", גורס המשל הערבי. ואכן, חוקרי NGO Monitor, לצד ארגון UN WATCH, פירסמו לאחרונה דו"ח מקצועי המבוסס על חוות דעתם של אנשי צבא בכירים ממדינות שונות בעולם, המפריך את דו"ח דיוויס. 

 

מסר חד כסכין

 המטרה המרכזית של חמאס, דאעש ושאר זרועות הטרור האיסלאמי העולמי היא להרתיע כדי להשתלט על האויב המשותק מפחד. "אני מפחיד את האויב 40 יום לפני הגיעי אליו", כדברי מוחמד. 

מורשת האיסלאם הקדום מלאה בדוגמאות לכריתת ראשים בשם צו האמונה, וכך האיסלאמיסטים עושים, בהתאם למסורת ההפחדה. המחבל יאסין סלאחי, שערף את ראש מעסיקו בשבוע האחרון סמוך לליון, שלח מסר חד כסכין לצרפת: העם שצלח מסע של כריתת ראשים בגיליוטינה והשיג את חירותו, כנראה יפסיד אותה - וראשי צרפתים רבים ייערפו בחרב של דאעש ודומיו בשל פחדנות, צביעות ונרצעות. 

ניצחון או אסון? הרס ברצועה לאחר המבצע // צילום: אי.אף.פי

אצלנו הדברים התנהלו אחרת. אקורד הסיום של מבצע צוק איתן הביא לשיתוק חמאס. חרף הצגת תנאים ודרישות דמיוניות מצידו, הירי פסק בלי שישראל תיענה למרביתן. לפי שעה, ההרתעה מתקיימת. בחודשים האחרונים החל דאעש לחתור בגלוי תחת חמאס בעזה, ובין שני ארגוני הטרור החלו להתפתח עימותים, ופעילי דאעש שיגרו רקטות לעבר ישראל כדי לסבך את חמאס ולגרור את ישראל להכותו. צה"ל ממשיך להתייחס לחמאס כריבון ברצועה ומעניש אותו על כל חריגה. המשך קיומו כ"נסיוב מוחלש" משרת אותנו, אך לנוכח ההתפתחויות בעזה נשאלת השאלה: האם עלול דאעש להשתלט על הרצועה? והאם אפשר להרתיעו? 

חרף הדמיון האידיאולוגי בין חמאס לדאעש, קיים הבדל מהותי בין שתי התנועות. הרפתקני דאעש ומתנדביו מגיעים לשדות הקטל במזרח התיכון מכל קצוות העולם. רוצחים אלה מגלים אדישות לגורל סביבתם האיסלאמית, ובוודאי כלפי קורבנות האויב. 

אף שחמאס מתיימר גם הוא להצטייר כחסר מעצורים, בניגוד אליהם הוא צמח מתוך תושבי הרצועה עצמם, החוששים מדאעש לא פחות. עתה ניצב חמאס בעוצמה נגד פטריות הרעל של דאעש בעזה המאיימות עליו מבית, ממש כשם שהוא עצמו איים על פת"ח בזמנו ומרד בו. כל כלב ביג'י יומו. 

במהלך המבצע נופצו תפיסות שגויות רבות שבהן החזיק חמאס. ראשיו סברו שאתרי אונר"א, מהם שיגרו טילים, מוגנים מפני התקפה ישראלית מתוקף המשפט הבינלאומי - וטעו; הם הימרו שלחץ בינלאומי יצליח לקשור את ידי צה"ל, שהכניס עצמו לכתונת משוגעים של מוסר לחימה מיוסר ומוגזם - ושגו.

 ואכן, כפי שדלילה ביקשה לנטרל את מקור כוחו של שמשון, כעת מבקשות האומות לקצץ מחלפותיו של צה"ל ולהכניסו לסד ה"מידתיות" כדי לשתקו. בפועל גורמים אלה לא בלמו את צה"ל במהלך צוק איתן, ונראה שלנוכח הסטנדרטים המוסריים שגילה בלחימה, לא יצליחו לנטרל אותו גם בעתיד. 

במהלך המבצע, כשצה"ל חדר לפאתי הרצועה לצורך איתור המנהרות, נשברה פרדיגמה נוספת של חמאס: זו הגורסת כי הצבא הישראלי פחדן. גישה זו, שנבעה מפרשנות הקוראן המייחסת ליהודים פחדנות ולחימה רק מאחורי ביצורים, קרסה. גם תוכנית חמאס לשאוב את צה"ל לעומק השטח נכזבה, שכן צה"ל לא התפתה להעמיד חייל מול מחבל בסמטה בעומק הרצועה, ולבטל בכך את יתרונו בנשק מתוחכם ובלחימה מהאוויר. הארגון נאלץ להשלים עם התבוסה. בדרך הקשה התברר לבכיריו כי שום ועדת חקירה או איומים לחדש את הירי לא יפחידו את צה"ל ולא יבנו ולו בניין אחד בעזה ההרוסה. 

עתה נשמעות זמירות חדשות על נכונות חמאס להגיע להפסקת אש זמנית (וארוכה) עם ישראל לשם שיקום עזה, וכמובן לצורכי הצטיידות לקראת הסיבוב הבא. במצב הקשה שבו מצוי חמאס, הממשיך לחפור מנהרות, לתכנן פיגועים ולצבור אמל"ח להשמדתנו, אל לישראל להירתם לסיוע אסטרטגי לרצועה בלי לדרוש את פירוזה או לפחות את הפסקת ההתעצמות הצבאית. 

מוזר, אך חרף מרדנות חמאס ובדלנותו קוראת התיגר, שוללת הרשות הפלשתינית את פירוק נשק "ההתנגדות" מארגון הטרור האיסלאמי. מבחינתה, ההתנגדות ל"כיבוש" היא זכות המוקנית לפלשתינים.

יתר על כן, בעת האחרונה הרטוריקה של הרשות הפלשתינית ופעיליה מקצינה והולכת, בניסיון מדאיג להשתוות לזו של חמאס. הם מסיתים לאחיזה בנשק, קוראים לשחרור פלשתין בכוח ומעבירים בנאומיהם מסרים מיליטנטיים־טרוריסטיים. הם גם מאדירים "שאהידים" וקוראים לכיכרות, לאירועי ספורט ולמשחקי שחמט על שמם. 

 חמאס נמצא כיום במצב אסטרטגי גרוע פי כמה מזה שבו החל כשיזם את חטיפת הנערים, השתמש במנהרות וירה את הרקטות הראשונות לעבר ישראל בתחילת מבצע צוק איתן. חרף הצלחותיה של כיפת ברזל ויכולות הלחימה והטכנולוגיה של ישראל, גם כיום משוכנעים פעילים רבים בעזה כי חמאס ניצח. עובדה, הם טוענים, הוא גרם לתושבי ישראל לרוץ למקלטים והסב לה נזקים בחומר, ברוח ובדימוי המוסרי שלה, שיתק את נמל התעופה שלה והבריח את תושבי עוטף עזה מביתם. 

אותם פעילים המסרבים להפנים את התבוסה הנוראה ואת חוסר התוחלת שבהמשך העימות עימנו מניעים את חמאס לשוב ולהתעצם: הוא ימשיך לנהל משטר טרור סמי־מדינתי וייערך לחטיפת אזרחים וחיילים כאמצעי לשחרור אסירים ולהשגת תהילה; והוא ימשיך לפתח יכולות צליפה ומרגמות לצד כלי הרג מתוחכמים, תלולי מסלול ובעלי יכולת שיוט, שיסייעו לו, לתפיסתו, להסב נזקים לישראל בעתיד. 

חרף הכישלון הישראלי בחיסול הארכי־טרוריסט מוחמד דף, מחזקים לקחי צוק איתן את ההבנה כי ההרתעה מושתתת גם על חיסולים. אלה הכניסו את מפקדי חמאס, המבקשים להצטייר כתאבי מוות, למנוסה מתמדת. הם שיבשו את יכולתם לנהל את מערכי הטרור ופגעו במוקדי הידע בארגון. 

נוסף על כך, לקחי צוק איתן מדגישים שוב כי דווקא שימוש מכאיב ולא פרופורציונלי בכוח ישמר את ההרתעה מול חמאס ועשוי לנתבו למסלולי הודנה. אכן, העימות עימנו הוא הדלק הקיומי שלו, אך הוא בנוי להשתמש בהודנה כהונאה ארוכת טווח לצורכי התעצמות. והבשורה הפסימית: הארגון לא שינה בעקבות המבצע את דוקטרינת ההשמדה של ישראל (סעיף 7 באמנתו), ולא יכיר בה לעולם.

מבצע צוק איתן שלל מחמאס את שלושת כיווני הפעולה האסטרטגיים שבהם השקיע את רוב התוצר הלאומי שלו, ושסביבם בנה את תוכניתו ההתקפית. הוא נכשל בניסיונו לשחרר אסירים, לחסל את הרשות הפלשתינית ולהשתלט על יהודה ושומרון, נכשל בקיום ההפתעה ובשימוש המקביל בעשרות המנהרות ההתקפיות שנחפרו לעבר ישראל. וכדי לחתום, הוא נכשל בהפעלת ארסנל הרקטות שנועד לגרום הרס ודה־מורליזציה בעורף הישראלי. כך הפך "הבניין היצוק" לבניין הרוס. 

ובינתיים, לנוכח הכאוס במדינות ערב המתפרקות ועליית דאעש, פחתה גם ההתעניינות הבין־ ערבית בבעיית חמאס. וגם המצרים מכים בו ובשותפיו בסיני. על כך אומר המשל הערבי: "כשהגמל נופל, מתרבים הסכינים הננעצים בו". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו