בין עובדות לפופוליזם

לפני שבוע וחצי, אולי קצת יותר, כשפרטי מתווה הגז היו עדיין חסויים גם בפני חלק מחברי הממשלה, התעורר מי שהתעורר במשרד מבקר המדינה, נזכר שבתנור של המשרד מונח שלד אפוי של דו"ח הביקורת בפרשה ונזעק להוציא אותו להשלמות קטנות. מהר, מהר, מהר, היתה רוח המפקד, בעוד רגע הכל יישרף בתנור. בעוד רגע לא תהיה לדו"ח הזה חשיבות.

לרוע מזלו של נתניהו, המבקר המנמנם אזר ביום שלישי בצהריים אומץ וירה את הפצצה לאוויר: הוא ביקש לדחות את הפשרה בנושא הגז עד שיפרסם את הדו"ח שלו. אם נתניהו עדיין האמין שיעלה בידיו להכשיר את המתווה בהליך מקוצר - הגיע יוסף שפירא וטרף לו את הקלפים.

זה היה פיגוע של ממש שיאלץ את נתניהו ואנשיו לעצור, להסביר את עצמם בתוך ימים, לתת לציבור תשובות. הדו"ח עוסק באופן קבלת החלטות בפרשה הנפיצה הזאת במחשכים, ללא פרוטוקולים, ובהשלכות המונופול על מחירי הגז הטבעי לאזרחי המדינה. זה לא יהיה משחק ילדים.

כל זה קורה אחרי שהממשלה נאלצה השבוע לחשוף את מתווה הגז שהסתירה זמן רב מהכנסת ומהציבור; אחרי שהחשיפה אימתה בעיניי את החשש להנצחת המונופול לשנים רבות; אחרי שתומכי המתווה המוצע המשיכו לעלוב במבקריהם באמצעות הצגת האחרונים כחסידי הקומוניזם והמרקסיזם - כאילו מותחי הביקורת רואים בשמש העמים ההוא מודל כלשהו לחיקוי.

שפירא. הדו"ח נשכח בתנור // צילום: דודי ועקנין

נמוך, לא ענייני, עלוב. וכאילו אין די בכך המשיכו השבוע נתניהו ואנשיו, במאמץ נואש לעמעם את הכניעה לברוני הגז, לדקלם את המשפט השחוק: "לא ניכנע לפופוליזם". להזכיר לנו את ונצואלה, ארגנטינה ומצרים.

המתווה המצרי? לא בהכרח דוגמה טובה: אחרי שכשלה מצרים בייצוא גז ובהבטחת גז לעצמה, היא חתמה באחרונה על הסכם עם חברת בריטיש פטרוליום (BP), שבמסגרתו תשקיע החברה הבריטית 12 מיליארד דולר בפיתוח שדות הגז מול חופי מצרים. בתמורה היא תתחיל לספק בעוד שלוש שנים גז טבעי למצרים במחיר ממוצע של 3.5 דולר ליחידת אנרגיה אחת.

אם זה יהיה המחיר שם ב־2018, מדוע אצלנו משלמים להם כבר עכשיו 5.8 דולר ליחידה אחת? 

 

"דולר אחד, לא שלושה"  

אנשי נתניהו טוענים כי מתווה הגז שעליו הוסכם הוא בבחינת הישג. הוא יניב כסף רב גם לטובת הציבור ואין יסוד לביקורת על הממשלה. להפך: צריך לברך על ההחלטה שלה. 

עם כל הכבוד, דעתי שונה - ולא רק דעתי.

"בברירה שבין פופוליזם לטייקוניזם", כתב לי השבוע אחד הקוראים בעקבות הסערה, "הברירה הראשונה גרועה פחות מהשנייה. פוליטיקאים מגויסים מאשימים פוליטיקאים חברתיים בפופוליזם בלי להבין מה משמעות המתווה המוצע. הם לא מבינים שהמדיניות של הפופוליסטים עשויה להיטיב עם הציבור, כי היא מייצרת תחרות".

זו לא היתה תגובה יחידה ברוח הזאת. מאז פירסמתי כאן לפני שבועיים את סיפור הבקשה לתביעה ייצוגית נגד ברוני הגז - תביעה המתארת היטב את ליבת המחלוקת ונשענת על כמה מגדולי המומחים בעולם - ממשיכים קוראים להגיב על הדברים, למסור מידע, לצרף מסמכים.

אחד מהם, עובד ציבור בכיר, כתב לעמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת את השורות הבאות: "נוסף על פרוטוקול ועדת הכלכלה של הכנסת ממארס 2014, שקטעים ממנו פירסמתם במדור, אני מביא לידיעתכם שבנובמבר האחרון התקיימה ישיבה נוספת, שגם אותה ניהל פרופ' אבישי ברוורמן.

ברוורמן. "כל כלכלן יודע שמונופול של 90 או 100 אחוזים זה אותו דבר" // צילום: דודי ועקנין

"שימו לב לדיון הזה, כי במהלכו התגלה שמחיר ההפקה של יחידת אנרגיה אחת של גז טבעי הוא דולר בלבד ולא שלושה דולרים כפי שטוענות חברות הגז".

שמנו לב ועוד איך: יום ולילה הבדל, על פי הפרוטוקול, שכן תוספת של דולר אחד למחיר יחידת אנרגיה משמעותה עוד 2 מיליארד שקלים ויותר בשנה!!! מהפער הזה כבר גזרו חברות הגז לעצמן, בהערכה גסה, כ־4 מיליארד שקלים.  

רוצה לומר: איך ייתכן שהמדינה הסכימה לדרישת החברות כבר לפני שנתיים לגבות מחברת החשמל 5.8 דולר?  

איך ייתכן שהמדינה הסכימה שחברות הגז יגבו 7 דולר ליחידה ממפעלי תעשייה בארץ, שגם כך מצב חלק מהם קשה? 

איך קורה שהמדינה מתעלמת מהמומחים שלה כפי שעולה מהבקשה לאישור התביעה הייצוגית נגד חברות הגז?

וגם: איך קורה שנציגי הממשלה ממשיכים להפחיד את הציבור בכך שהגז יישאר במעבה האדמה, כאשר חלק גדול ממנו כבר זורם שנתיים לחברת החשמל (משדה תמר) ואת השדה השני שבשליטתה, לוויתן, מציגה חברת נובל אנרג'י באתר שלה כך: "לוויתן הוא התגלית הגדולה ביותר בהיסטוריה שלנו... 

"לוויתן מייצג את מאגר הגז התת־ימי הגדול ביותר בעולם בעשור האחרון".

על באר המיליארדים הזאת יוותרו פתאום תשובה וחבריו? דעתם נטרפה עליהם? כמה חול עוד אפשר לזרות בעיני הציבור בסיפור הזה? 

 

בין ברוורמן לנתניהו 

ישיבת ועדת הכלכלה, שאליה היפנה אותנו הבכיר מהשירות הציבורי, התקיימה למחרת פגישת בנימין נתניהו עם יו"ר הוועדה, פרופ' אבישי ברוורמן - כלכלן עתיר ניסיון שכיהן בתפקידים בכירים בבנק העולמי.

"אתמול בערב נפגשתי עם ראש הממשלה בנושאים כלכליים ובהם שניים גורליים שאני רוצה לדון בהם", סיפר לנוכחים. "הראשון, הפיקוח על מחיר הגז; השני, העובדה שיש גז, אבל לרוב המפעלים התעשייתיים בארץ הוא לא מגיע.

"הסברתי לראש הממשלה מה שאומר כבר בפתח דבריי: כשיש מונופול שאין לו תחרות, אז תנין וכריש, למשל, שני שדות גז קטנים שגם הם בשליטת נובל אנרג'י האמריקנית ודלק הישראלית (האחרונים ייאלצו למכור אותם; מ"ג) יגיעו אולי ל־10 אחוזים. כל כלכלן יודע שמונופול של 90 או 100 אחוזים זה אותו הדבר, כי המונופול קובע את המחיר ועשרת האחוזים הולכים אחריו".

על פי ברוורמן, הוא הסביר לנתניהו כי מבחינתו הנושא הזה אינו קשור "לקואליציה־אופוזיציה וכל הדברים האלה", ולכן סוכם ביניהם: תהיה פגישה נוספת ועד אז תידחה ההצבעה על החוק לפיקוח על מחיר הגז - חוק שברוורמן יזם ושעליו חתמו עשרות חברי כנסת.

"אמרתי שאמתין לראש הממשלה ונשב יחד. ראש הממשלה הוא אדם שחרת על דגלו שהוא מאמין בקפיטליזם נאור וגיבור התרבות שלו הוא טדי רוזוולט שלחם בברונים שודדים. אני מקווה שזה יקרה מהר ונראה איך אנחנו מתקדמים".

ברוורמן הזכיר לכולם כי תאגיד החברות דלק של יצחק תשובה ונובל אנרג'י הוא מונופול, ואמר כי להפוך את שדות הגז תנין וכריש למתחרים זה דבר טוב. "אני לא אוהב רגולציה... אני חושב שישראל מתרסקת מעודף רגולציה... אבל כשיש מונופול עם כוח ואין תחרות, מה נשאר לעשות? לפקח... השאלה היא איך מפקחים ומה המחיר?"

היו"ר הוסיף: "לכל אלה שמדברים איתי על פיקוח - אני אומר שאני מאמין בקפיטליזם תחרותי. העברתי רפורמות בעולם ואני מבין על מה אני מדבר.

"כשמתחילים להגיד לי: ברזיל, הודו - אני משיב: כל מדינה יכולה לעשות מה שהיא רוצה. אני גדלתי במדינת ישראל שיש לה מטרה: כלכלה הוגנת וחברה צודקת. לא קפיטליזם אוליגרכי מלא ביורוקרטיה, שחלק מפקידי הציבור שלו נמצאים כאן וכעבור חמש דקות בצד השני, מייצגים את בעלי ההון. או שיש קפיטליזם נאור או שיש אוליגרכיה. ההחלטה הזאת חשובה לתעשייה".

 

המומחה מאיטליה מאשר

השבוע שאלתי את ברוורמן אם שינה את דעתו מאז ישיבת ועדת הכלכלה, והוא השיב בנחרצות: "לא". האם נפגש עם נתניהו שוב כפי שהוסכם ביניהם? "לצערי לא". 

האם הוא מכיר את פרופ' ג'יימס ל' סמית', מגדולי המומחים בעולם בתחום, שעליו נשענת בין היתר הבקשה לאישור העתירה הייצוגית נגד חברות הגז? "כן", השיב והרעיף עליו שבחים. "הוא רציני ויסודי", אמר, "לא אחד שתמורת כסף תקבל ממנו חוות דעת הרצויה לך.

 "כשסמית' כותב כי מחיר יחידת אנרגיה צריך להיות בין 2 ל־3 דולרים, אחרי שמכניסים פנימה את כל ההוצאות והמסים", אומר ברוורמן, "התשואה הזאת של כ־10 אחוזים מההוצאות היא פנטסטית. היא חלום של כל ספק גז. אבל מבחינתי, אפילו ישלמו להם 3.5 דולרים ובגג של הגג 4 דולרים - עדיין הייתי תומך בסכום הזה. אבל מעבר לכך?"   

 גם השבוע, כשהמשחק "הדמוקרטי" בכנסת נראה מכור, העיניים המשיכו להיות נשואות לבקשה לאישור תביעה ייצוגית שהגיש איש העסקים משה נזרי באמצעות עוה"ד גלעד ברנע ויצחק יערי. 

 הבקשה הזאת הוגשה נגד חברות הגז והיא נשענת, כזכור, על שתי חוות דעת של פרופ' סמית'; על עמדתו של הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיוויד גילה; ועל חוות דעת של מומחה נוסף בעל שם עולמי, סרג'יו אסקרי מאיטליה. אנשים שיודעים על מה הם מדברים.

גילה. עמדתו של הממונה על ההגבלים העסקיים היא חלק מתשתית הבקשה לתביעה ייצוגית // צילום: דודי ועקנין

מי ששכרה את שירותיו של המומחה האיטלקי, למרבה האירוניה, היא המדינה באמצעות רשות החשמל. רק שעכשיו בורחת המדינה מחוות הדעת שלו, כי היא אינה נוחה לה. אסקרי קבע שהתשואה צריכה להיות בין 8 ל־10 אחוזים, בדיוק כמו פרופ' סמית', והוא מקלקל בכך את חגיגת המיליארדים הזורמים לכיסי תשובה ושותפיו.

על רקע הבריחה הזאת, בין היתר, כתבנו כאן לפני שבועיים כי רק בכוח בית המשפט לגדוע את שערוריית מונופול הגז, או לצמצם אותה. והנה עכשיו, כשאומתו חלק מהעובדות הקשות ונחשף המתווה המנציח לדעתי את המונופול, סולק הספק: זה המקום, זו הכתובת להגנה על משלם המסים.

ביום חמישי לפני שבוע, שנה אחרי הגשת העתירה, התכנסו הצדדים לישיבה באולמה של השופטת המחוזית אסתר שטמר וקיבלו ממנה איתותים שלצרכן העקיף, כלומר לאזרח מהשורה ולא רק לחברת החשמל, יש עילת תביעה (העותר תובע פיצוי על מחיר מופרז שנגבה ממנו, כמו מיתר צרכני חברת החשמל במדינה, וכן צו למניעת הגזל בעתיד מכלל האזרחים).

השופטת גם העירה לאחד מפרקליטי חברות הגז כי אינה מסכימה איתו שבמקום שבו יש מעורבות עמוקה של רגולטורים, בית המשפט מנוע מלהתערב. כאשר שאל אותה הפרקליט מה יקרה אם הממשלה תקבע את מחיר הגז - האם בית המשפט יקבע אחרת, השיבה כבודה: כשזה יקרה, תעדכן את בית המשפט. אז נראה אם יש לזה השפעה על ענייננו.

זה לא יקרה כי המדינה לא קבעה שום מחיר. היא הסתפקה במשפט העמום: "הבטחת מחירים סבירה". 

תשובה. כסף כסף תרדוף // צילום: משה שי

שורה תחתונה: הדיון נדחה לנובמבר להשלמת תגובת חברות הגז. המשפט הזה, שלא צפוי להיות ארוך (חקירת שלושה עדים), עשוי להשפיע על חשבון החשמל של אזרחי המדינה.

 

וגם "הנאור" יאיר לפיד...

לפני שבוע סיפרנו כאן, במדור שכותרתו "לא למדינת האח הגדול", על אטימות הממשלה בפרשת המאגר הביומטרי. סיפרנו על הסכנה לאזרחי המדינה, לחיילי צה"ל ולאנשי כוחות הביטחון מדליפת המאגר הזה; סיפרנו על ההחלטה שקיבל שר הפנים החדש, סילבן שלום, להאריך את תקופת הניסוי של המאגר בתשעה חודשים.

ועוד סיפרנו: את המלחמה בזייפני תעודות זהות ודרכונים אפשר לבצע ביעילות באמצעות תעודת זהות חכמה, כפי שהציע ב־2006 מבקר המדינה דאז, מיכה לינדנשטראוס. גם לדעתו המאגר מיותר, מסוכן ועולה הרבה כסף. באותו מדור הצבענו על אנשי מקצוע מהשורה הראשונה המתנגדים למאגר ומזהירים מפניו וחשפנו את העובדה הבאה: זרועות הביטחון השונות אוסרות על אנשיהן להצטרף למאגר. ממש כך. 

לפיד. תומך ב"מדינת האח הגדול" // צילום: דודי ועקנין

בעקבות הפרסום שוחח איתי שר הפנים, סילבן שלום, והסביר כי שלושה שבועות אחרי כניסתו לתפקיד עמד לפוג מועד הפיילוט, ולכן נאלץ להאריך את הניסוי של המאגר בתשעה חודשים. הוא לא רצה לדבריו לקבל החלטה חפוזה. הוא הוסיף כי ההחלטה התקבלה עוד לפני פרסום דו"ח מבקר המדינה, ובדעתו להיפגש בקרוב עם המומחים ובעלי המקצוע המתנגדים לפרויקט. הוא לומד ושומע. 

לינדנשטראוס. כבר ב-2006 הציע לפתור את זיוף תעודות הזהות באמצעות תעודה חכמה // צילום: ליאור מזרחי

ביום שבו התקיימה השיחה פירסמו 74 מדעני הסייבר, ההצפנה והמחשבים המובילים בישראל, ובהם כמה חתני פרס ישראל, עצומה נגד הפרויקט בניסיון למנוע את אישור הארכת הפיילוט בכנסת. המכתב הועבר לשרי הממשלה ולחברי הכנסת ולאור ממצאי דו"ח מבקר המדינה, מותר היה להעריך שהפרויקט יבוטל לאלתר.

זה לא קרה: ההחלטה אושרה באדיבות חיילי ליברמן. הם תמכו כמובן ב"אח הגדול", לא מפתיע. אבל מי הצטרפו אליהם? שישה מאנשי יש עתיד הנאורה ובהם - תאמינו, תאמינו - יאיר לפיד. כנסת ישראל, הפעם בברכתו, חזרה לימי תפארתה.

 

שקד למען העבריינים

לבקשת קוראים הצגתי השבוע שאלה פשוטה לשרת המשפטים, איילת שקד: מדוע היא הצביעה בוועדת השרים לחקיקה נגד הצעת החוק האוסרת את שובם של עבריינים לכנסת ולממשלה? 

הנה מה שענתה המאור מהבית היהודי: "ההצעה אינה מאוזנת... היא מחמירה מדי ביחס למורשעים שהורשעו בעבירות שיש עימן קלון, בעודה מקלה מאוד במורשעים בעבירות אחרות שלא נקבע לגביהן קלון..."

הבנתם מה היא רוצה? אני לא. 

מדוע גנב, זייפן, נוכל, מקבל שוחד או מטריד מין רשאי לדעתה לחזור לכנסת ולממשלה אחרי שבע שנים, או אפילו 14 שנה? מדוע לא לנעול בפניו את הדלת לנצח?

מהתשובה התמוהה של שקד אפשר לנחש שהיא כנראה מתביישת להודות: לא מפריע לה שפושעים ינהלו את המדינה. מבחינתה, זה בסדר גמור.

 

מתנה מדב צור 

לפני שנה וחצי נעצר עו"ד רועי בר, הפרקליט החיצוני של עיריית ראשון לציון, כחשוד בקבלת שוחד מקבלנים ובמעשי מירמה. אפשר היה לצפות שראש העירייה, דב צור, יפעל מייד להשעיית הקשרים איתו ועם משרדו, כמקובל בחשדות חמורים.

אלא שצור בחר להמשיך להעסיק את בר וכעבור זמן "רק את משרדו". הוא התחכם.

צור. ראש עיריית ראשל"צ מתקשה להיפרד ממשרד עו"ד בר למרות ההמלצה להגיש נגד האחרון כתב אישום // צילום: דודי ועקנין

ההתחכמות הזאת נמשכה עד ששמו של בר נקשר עם עו"ד פישר, וצור נאלץ להודיע כי ינתק את הקשרים עם בר. אבל גם הפעם לא מיהר: הוא דאג שהמשרד הזה ימשיך לקבל עבודה במיליונים.

מתי סוף סוף ייפרד באמת צור מהחשוד הזה, שהמשטרה המליצה להעמידו לדין? על פי בדיקת עוזי דיין, רק בנובמבר הקרוב. יש לו זמן. הוא מכבד, כלשונו, את החוזה איתו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו