האם אנחנו בדרך לסערת פרס נוספת לאחר פרשת פסילת שופטי פרס ישראל לספרות? מכתב שאותו שלח המשורר והעורך יהודה ויזן לשרת התרבות מירי רגב, קורא "לבחון מחדש" את הענקת פרס עמיחי לשירה לשנת תשע"ה למשורר ולמתרגם דורי מנור, בגלל ניגוד עניינים.
"ברצוני להביא לידיעתך", כתב ויזן לרגב, "כי עננה של סיאוב וחשש ממשי לשחיתות מרחפים מעל הענקת הפרס למר דורי מנור". לדברי ויזן, ניגוד העניינים נמצא בכהונתה של פרופ' ניצה בן-ארי כיו"ר חבר השופטים של פרס עמיחי. בן-ארי משמשת גם כיו"ר המפעל לתרגום ספרות מופת, לצד המנהל בפועל של המפעל, הסופר משה סקאל, שהוא בן זוגו של מנור.
ל"ישראל היום" נודע כי כשעלה שמו של מנור לדיון בוועדת הפרס, יצאה בן-ארי בגילוי נאות על עבודתה לצד בן זוגו, עניין שלא פסל אותה בעיני השופטים האחרים בוועדה, פרופ' חביבה פדיה ד"ר חגי רוגני ופרופ' דן לאור, ששימש כמשקיף.
פרס יהודה עמיחי לשירה עברית נחשב לפרס השירה הבולט בישראל. הוא מחולק מדי שנה על ידי משרד התרבות והספורט ועיריית ירושלים. סכום הפרס עומד על 60 אלף שקלים. לצד מנור, הוכרזה השנה כזוכה גם המשוררת אמירה הס.
בפנייתו לשרה טוען ויזן עוד, כי בן-ארי משמשת כראש המגמה ללימודי תעודה בתרגום ובעריכת תרגום באוניברסיטת תל אביב, ובמסגרת "פגישות עם יוצרים ומתרגמים" שנערכות במגמה נוהגים להרצות מנור וסאקל. ויזן אף פורט במכתבו ארבעה תרגומים של מנור שזכו לתקצוב בידי המפעל לתרגום ספרות מופת מאז שמשה סאקל החל לעבוד בו, כולל שני תרגומים – של "הקמצן" מאת מולייר ושל אנתלוגיה של שירה להט"בית - שאמורים לראות אור בקרוב.
"מדובר במאות אלפי שקלים, בעסקנות מפא"יניקית ובנפוטיזם מן הסוג הנלוז ביותר – שאילו היה מתרחש בקרב פוליטיקאים, היו כבר רצים כולם להפגין", חותם ויזן את מכתבו לשרה ואף מוסיף: "מניעי לפנייה הינם טהורים עד כמה שניתן, אין לי שום איבה אישית כלפי מר מנור (רק איבה ספרותית) – ולמען הסר כל חשש, אציין גם כי לא הגשתי את מועמדותי לפרס הנ"ל".
בן-ארי: "אנחנו ארץ קטנה"
פרופ' ניצה בן-ארי אמרה בתגובה ל"ישראל היום" כי "דורי מנור ראוי ללא עוררין לפרס, וכך חשבו גם יתר חברי הוועדה. כבר בפתח הדיון הבהרתי לשאר חברי הוועדה כי אני עובדת לצד משה סקאל במפעל לתרגום ספרות מופת וכי הזמנתי בעבר את דורי מנור להרצאות במגמת התרגום שאני עומדת בראשה. גם חלק מהשופטים האחרים הכירו באופן אישי חלק מהמועמדים לפרס; זה טבעי מאוד כי אנחנו ארץ קטנה".
דורי מנור מסר: "איני צד בעניין כיוון שהגשתי מועמדות לפרס מבלי שידעתי, כמובן, מיהם השופטים שישפטו בו. ביני לבין ניצה בן-ארי היה בעבר קשר מקצועי בלבד ולא שום קשר אישי, כפי שיש לי ולאחרים בשדה הספרותי המקומי, שאינו גדול".
ממשרד התרבות נמסר: "לפני מספר ימים הגיעה ללשכת השרה פנייה ממר יהודה ויזן, המעלה ספק בכשרות בחירתו של מר מנור בפרס. טענתו של מר ויזן נבדקה ברצינות, ולמרות הטיעונים, אנו במשרד התרבות והספורט מוצאים את בחירתו כראויה, בהיותו מבכירי המשוררים והמתרגמים במדינתנו, וכי ועדת השיפוט פעלה ביושרה ובהליך תקין".
המשרד מסר כי "משה סקאל, בן זוגו של מנור, הוא מנהל מפעלי הספרות במרכז הספר והספריות. מאז מינויו מקפיד סקאל לפסול עצמו מדיונים שיש בהם ניגוד עניינים. מנור תרגם ספרים שנתמכו על ידי המפעל לתרגום ספרות מופת, עוד קודם למינויו של סקאל לתפקיד, וזאת מתוקף היותו מבכירי המתרגמים מצרפתית. בהקשר זה חשוב לציין כי כספי התמיכה בתרגום מיועדים למו"ל ולא למתרגם עצמו".
לגבי הרכב ועדת השיפוט וזהות היו"ר מסר משרד התרבות: "ועדת השיפוט של הפרס ע"ש יהודה עמיחי מתמנה ע"י יו"ר ועד הנאמנים, פרופ' דן לאור, תוך התייעצות עם חברי ועד הנאמנים האחרים. מטבע הדברים, חברי ועדת השיפוט מכירים רבים מן המועמדים לפרס, מתוקף היותם מעורים בעולם הספרות. בוועדת הפרס לשנת תשע"ה שימשה כיו"ר פרופ' ניצה בן-ארי, ובפתח דיוני הוועדה הצהירה, למען הגילוי הנאות, על היכרותה המוקדמת ועבודתה המשותפת עם משה סקאל, בן זוגו של מנור, כפי שמקובל במקרים אלו על פי כללי האתיקה. חשוב לציין כי מבחינה משפטית כהונתה של פרופ' בן-ארי בוועדה אינה נגועה בניגוד עניינים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו