הפקה מהודקת, ביצועים מלוטשים

פלורנס וולש, האדמונית מאחורי פלורנס אנד דה מאשין, סיפרה בראיונות שקידמו את יציאת אלבומה השלישי והחדש כי מרקוס דראבס, מפיק האלבום, אסר עליה לכתוב שירים עם דימויים שקשורים לעולם המים. למרות זאת, שם האלבום החדש "How Big, How Blue, How Beautiful", משליך לעולם אסוציאציות שכולו אוקיינוסים חסרי גבול. כבר בהאזנה ראשונה מתברר שהשם יכול לתאר באותה רמת דיוק את האלבום עצמו, ולא רק מקווה מים גדול.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

השינוי הדרמטי ביותר שעבר על פלורנס אנד דה מאשין מאז "Ceremonials" של 2011 הוא כניסה של אוויר רענן למערכת. נדמה שבזכות עבודת הפקה נכונה, בזכות שיקום מהתמוטטות עצבים ואולי גם בזכות החברות החדשה עם טיילור סוויפט, "HBHBHB" קורץ יותר לקהלים גדולים ומביא את הלהקה עוד צעד אל הצד המערבי של האוקיינוס האטלנטי. וולש מצליחה ליצור אווירה אגבית יותר ורשמית פחות, ומטען הדרמה שנעלם פותח לה דלתות חדשות.

כל זה לא נועד להגיד שוולש מוותרת על האמירה האישית ועל הסגנון המובחן שלה. יש ב"HBHBHB" שירים על אהבה שמתה, על סמים, על אכזבות ועל ניכור, אבל הם לא מוגשים בעטיפה מורבידית, אלא במארז גרנדיוזי של הפקה מהודקת, עיבודים אינטליגנטיים וביצועים מלוטשים.

האלבום מכיל 11 קטעים וצובר תאוצה אמיתית רק מהשיר השלישי, הלוא הוא שיר הנושא של האלבום. הוא מתחיל בשירה אוורירית על רקע ליטופי גיטרה חשמלית, אבל מהר מאוד מזנק בשאגה קדימה ועושה חשק להוריד את הגג ולצאת לסיבוב בכביש המהיר. השיר שמגיע מייד אחריו, "Queen Of Peace", יהפוך בוודאות ללהיט הופעות עצום, ו"Long & Lost" הסינמטי והמעולה הוא תצוגת תכלית מושלמת ליכולות הווקאליות של וולש. אם אהבתם את האלבומים הקודמים שלה, שימו עוד כמה סנטים וקנו את מהדורת הדלוקס, יש שם כמה דמואים שלמעריצים אמיתיים אסור לפספס.