"מישהו יודע מתי הגמר?" שאלו אוהדי מכבי ת"א בכרזה שהניפו ביד אליהו, ולא האמינו שדווקא הפועל אילת תנפק להם תשובה חדה, ברורה ומרשימה. אלא שעכשיו הצהובים יצטרכו לשאול את עצמם שאלה נוספת: "מישהו יודע מי תשחק בגמר?"
זוהי שעתם הגדולה של חובבי הקונספירציות. רק ביום שני נראתה אילת מפוהקת ומפורקת, והיה מי שהתלוצץ ואמר ששחקניה הגיעו למשחק אמש עם מזוודות ארוזות. אבל היא חזרה לחיים עם ניצחון 98:104 בתום הארכה, וצימקה ל-2:1 בסידרת חצי הגמר.
הקרב על האליפות ייערך ב-22 וב-25 בחודש, והפעם זה סופי. לפחות דווין סמית' קיבל עוד שבוע וחצי לנוח. אלא אם זו היתה רק הסנונית שבישרה על תחילת ההסתבכות.
19 שניות לסיום, במצב של 87:87, איבד יוגב אוחיון כדור קריטי. עמית שמחון מצא את עצמו פנוי לשלשה שיכול היה רק לחלום עליה, והחטיא עם הבאזר. אבל הוא דאג שההחטאה הזו לא תחזור אליו בחלומות: את ההארכה הוא פתח בשלשה וסיים עם שבע נקודות מתוך ה-18 שהיו לו במשחק.
גיא גודס ניסה להעמיד הרכבים שכמעט לא נראו העונה, וחיפש פתרונות יצירתיים לחיסרון העמוק שלו - ללא שלושה שחקנים בעמדת הסמול פורוורד. בראיין רנדל תופקד כגבוה שלישי (אולי מתוך מחשבה על מצ'אפ עתידי נגד דונטה סמית'), אבל ביצע שלוש עבירות בתוך פחות מעשר דקות על הפרקט.
מי שמילא את הוואקום היה נייט לינהארט, שהפך מ"גאי טו גו" ל"גו טו גאי": 22 נקודות, 11 ריבאונדים, שבעה אסיסטים - ולא להאמין - לא פחות מ-20 זריקות מהשדה.
אדריאן יוטר, שנתקע על תשע נקודות בממוצע במפגשים הקודמים נגד מכבי ת"א, מצא סוף סוף את הקצב הנכון והעמיד שיא עונתי של 26, שלהן הוסיף 11 ריבאונדים.
את הפסדה הביתי הראשון בעונת הדובדבנים, 1992/93, ספגה מכבי ת"א מול הפועל אילת ואריק שיבק, 88:85. במשך 22 שנים וחצי ניסו אילת ושיבק, יחד ולחוד, לשחזר את ההישג - אולם ללא הועיל. ועכשיו הם סוף סוף הצליחו.
מכת הפציעות, הלחץ הסביבתי והתייצבותה של אלטרנטיבה שלטונית מתחילים להזכיר ליותר מדי אנשים את אותה 1993. האם פיני גרשון יצליח בכל זאת להתקרב לקצפת ולדובדבנים?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
