הולך ומתחדד

אחת האימרות המפורסמות בפקולטה למדעים מדויקים היא שאין דבר כזה מדעים מדויקים. הדרך הפופולרית להסביר את הטענה הזו היא באמצעות עוביו של עיפרון הסימון. ככל שהוא עבה יותר הוא מדויק פחות, מפני שהוא "לוכד" כמה נקודות יחד ולא נקודה אחת. ככל שנחדד את העיפרון נגיע לדיוק גדול יותר, אבל לעולם יהיה אפשר לטעון שלא מדובר בדיוק מוחלט.

הפעולה הזו של חידוד והתכווננות אל הדיוק, גם אם לא מודעת, ניכרת מאוד באלבומים של אהוד בנאי. מי שטען בראיונות לא פעם שאחד מחלומותיו הוא להיות דוקומנטריסט, הוא מוסיקאי שיוצר על קו רציף, שגם אם כיוונו אינו אחיד - תנועתו הולכת ונעשית ברורה ומובנת יותר מאלבום לאלבום.

האלבום החדש של בנאי הוא לא ממש אלבום ולא ממש חדש. כבר התרגלנו לקבל מבנאי אלבומים שאינם אסופה של שירים ("תחת שיח היסמין", למשל, מכיל בעיקר סיפורים והמוסיקה מהווה קטעי מעבר ביניהם) או קטעים אינסטרומנטליים שאינם מלווים במילים. "אש קטנה" הוא אלבום כפול שמורכב משני חלקים שונים ומובחנים. החלק השני הוא מעין רטרוספקטיבה ליצירה הקולנועית של בנאי. מדובר ב־24 קטעים שכתב לסרטים ומופיעים בפעם הראשונה בצורה מרוכזת באלבום אחד. חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות, אבל בכולם מורגשת חותמתו היצירתית של בנאי. פריטת הגיטרה האייקונית שלו מופיעה לאורך כל האלבום והיא זו שהופכת את שעטנז הקטעים הזה ליחידה הומוגנית אחת.

את הסאונד המובהק הזה, שהוא פיתח וחידד במשך השנים, מביא בנאי לחלק הראשון והחדש של האלבום הכפול. הדיסק הראשון נפתח ונסגר בשירים ("השטח" ו"מה יישאר" בהתאמה) ולא בקטעים אינסטרומנטליים, אבל הפעם אלה לא העיקר. המילים נכתבו על ידי משה קורן ואברהם סוצקובר, ובנאי משתמש בהם כמסגרת לתשעת הקטעים האינסטרומנטליים האחרים שתחומים ביניהם. כדי להיות מדויק ככל האפשר הוא מקליט לבד, עם גיטרה אקוסטית אחת, בוואדי הגלילי שבו התגורר בצעירותו. ניקוי הקולות הנוספים משאיר מקום לשפת הגיטרה המדויקת של בנאי. ניחוחות הודיים ופרסיים מתערבבים בזיכרונות ירושלמיים ובטבע הגלילי ויוצרים יחד פסקול נוסף לסרט האישי של בנאי. בסרט הזה הוא מספר ללא מילים על נחלים שזורמים, על ענני גשם כבדים, על הבית שלו, על אביב שמתעורר ועל אחד מגיבוריו המוסיקליים.

מי שנכח בהופעות של בנאי, ייתכן שיזהה חלק מהקטעים ככאלה ששימשו רקע לדברי הקישור שלו על הבמה. מי שהתעמק באלבומים הקודמים שלו יזהה פראזות קצרות שחוזרות ומעניקות מראה מקום אינטואיטיבי למאזין. מי שאוהב ומעריך את הדרך שעשה בנאי - ייהנה מהאלבום הזה במיוחד.