על העיוורון והחירשות

ראיון עם השחקנית בת שבע רבנסרי מאנסמבל השחקנים של מרכז "נא לגעת" ביפו - לא דומה לשום דבר. רבנסרי, עיוורת וחירשת, מככבת בימים אלה בהצגת יחיד ששמה "תגידי תפוז", שפתחה את פסטיבל "תיאטרונטו" האחרון. במקביל היא משתתפת בהצגה של מרכז "נא לגעת" (מרכז שמופעל על ידי חירשים ועיוורים), "לא על הלחם לבדו".

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

היא נולדה בירושלים עם תסמונת "אשר", חירשת לגמרי אבל ילדה רואה. עם השנים הראייה שלה דעכה עד שהיא התעוורה לחלוטין. ראיון איתה מתבצע באמצעות מגע ושפת סימנים, כשמתורגמנית מחזיקה את ידה, מתקשרת איתה בשפת הסימנים ומתרגמת למילים את דבריה.

הצגת היחיד שלה מציגה את סיפור ההתמודדות של בת שבע בשפה תיאטרלית, כשעל הבמה מתורגמנית שמשמיעה את קולה. למרות הנכות הקשה שלה, רבנסרי חיה חיים מלאים ומרשימים. יש לה שלושה ילדים, בני 27, 24 ו־18, שלושתם רואים ושומעים, והיא מתמסרת לאמנות שלה.

"אני מרגישה ביטחון מלא על הבמה, חופשייה", אומרת רבנסרי. "על הבמה אני מרגישה שאני יכולה לעשות כל דבר. תמיד רציתי להיות שחקנית אבל חשבתי שזה בלתי אפשרי, שבחיים לא יקבלו אותי, והופתעתי. שיחקתי בהצגה הראשונה שהקבוצה העלתה ב'נא לגעת', ואני משחקת ב'לא על הלחם לבדו'. יש לי עוד חלומות לעשות עוד דברים. הייתי רוצה גם לשחק בקולנוע ובטלוויזיה. בהצגה 'תגידי תפוז' עבדנו על נקישות רגליים, שיהיו לי סימנים. אני עוקבת אחרי אלומת אור ולפי זה אני יודעת מהי הדרך שלי על הבמה, לפעמים יש פספוסים קטנים אבל זה לא נורא. אני לא רואה - אבל אני מזהה את האור. הבמה היא קטנה אז קל לי להסתדר עליה".

ההצגה מדברת על חוויה אישית שלך? היית שותפה בכתיבה?

"הסיפור הוא לא מדויק, יש תוספות. הבסיס של ההצגה אמיתי, אבל שרה סיבוני הבימאית תיקנה והוסיפה לי דברים, עבדנו יחד".

איך את מתקשרת עם הסביבה הקרובה שלך?

"במשפחה שלי כולם יודעים שפת סימנים במגע. הילדים שלי יודעים כמובן, והאחים שלי גם. אלה שקצת פחות יודעים - כותבים לי על היד".

את מבינה שאת אישה מאוד מיוחדת שמהווה מודל וסמל להתמודדות עם מגבלות?

"תודה רבה (היא צוחקת, בזמן שהמתורגמנית מסבירה שהיא מתביישת - מ"כ). זה נותן לי כוח, אני רוצה לעזור לאנשים להתגבר על המוגבלות שלהם ולהתמודד עם החיים שלהם".