ולמרות הכל, יש משטרה

מה אפשר לצפות ממשטרה שעברה השנה טלטלה נוראה, שכמה מבכיריה הסתבכו בהטרדות מיניות, שראש יחידת להב היוקרתית 433 נחשד בקבלת טובות הנאה ונבעט הביתה, שנחשפו בה מעשי אלימות קשים; שהתגלו בה כמה חפרפרות שפגעו בחקירות רגישות ביותר?

שהיא תצלע, תוריד פרופיל, לא תשחיז סכינים ולא תתקרב לכרישים. שלא תנשב בה רוח מלחמה בעברייני צווארון לבן, ובוודאי לא בעברייני צווארון כחול. שהיא תעדיף להתמקד בעבריינים הקטנים, בזוטרים, בסרדינים.

למרבה ההפתעה, זה לא מה שקרה. במגרש אחד, הלבן, המשיכה וממשיכה יאח"ה בחקירת פרשות רגישות של נבחרי ציבור, לרבות זו שזכתה לכינוי תיק "ישראל ביתנו". היא מכה, היא חושפת, היא עוצרת, היא חותמת הסכמים עם עדי מדינה חשובים - היא מגיעה אל מי שהחבל מונח על צווארם ואין להם מה להפסיד. היא קוצרת הצלחה ברוב תיקי המגוהצים, ובהם ראשי עירייה, רופאים ואנשי עסקים. היא יוצרת הרתעה.

התיק של ראש עיריית אור יהודה, דוד יוסף, שנעצר השבוע בגין הטרדות מיניות, מלמד שהמשטרה לא הורידה את הרגל מהגז.

במגרש אחר, זה שעליו משחקות משפחות הפשע, מנהלים אנשי היחב"ל בראשות תנ"צ גדי סיסו את החקירה המסועפת ביותר במשטרה בתיק 512 - את המצוד הענק, חסר התקדים, אחרי עשרות בכירים בארגוני הפשע. זו חקירה שעוסקת בפיצוח מקרי רצח קשים ומורכבים שנחשבו במשך שנים תיקים אבודים; תיקים שהחקירה בהם כרוכה בעבודת נמלים, בחשיבה יצירתית, בהרבה סבלנות.

כל אחד מהתיקים האלה הוא "פרויקט" שהמציאות בו עולה על כל דמיון. בחלק מהם יש קצה חוט, באחרים אפילו זה לא. יש מחשבות, יש הערכות, יש ניתוחים, יש מפת סכסוכים ורשימת יריבים - אבל אפס ראיות מהותיות. זו נקודת הפתיחה ולפעמים גם נקודת הסגירה. הסיבה: מניחי מטעני החבלה או המוציאים להורג בירי היו ברובם מקצוענים. לא השאירו סימנים בשטח.

עכשיו נלך קדימה מהקושי לפענח תיק רצח אחד בעולם התחתון לעשרה תיקים ויותר, ונגיע למסקנה שהסיכויים לכך קטנים. יש מי שטוענים שממש אפסיים. כדי להגדיל אותם דרושים אנשי מודיעין מליגת העל, דרושה מלחמת מוחות אדירה, דרושים אמצעים טכנולוגיים מתקדמים, דרוש לפעמים שילוב ידיים עם משטרות בחו"ל - דרושים מדובבים אמיצים ונבונים.

וגם, אל תזלזלו, דרוש מזל. הרבה מזל. 

זה מה שקרה בחודשים האחרונים בתיק 512: היה ליחב"ל גם מזל. עבריין כבד נתפס בחו"ל, הבין שכל דרכי המילוט שלו נחסמו והחליט לדבר. עדותו הארוכה והמפורטת, המובילה לסמטאות חשוכות ומפחידות, שווה עכשיו זהב.

כך גם המידע שמסרו עבריינים נוספים שהבינו כי החבל מונח כבר על צווארם. כאן, אחרי כמה מהלכים דרמטיים, כשהיה ברור לחוקרי יחב"ל שהקירות שהם עמדו מולם כבר אינם חלקים - כלומר, יש במה להיאחז ויש על מה לטפס - נרשמה התקדמות גדולה. עכשיו, מותר לומר, המשטרה ניצבת בפתחה של הצלחה אדירה.

אני כותב זאת בזהירות, כי קרה כבר שהמשטרה חגגה מוקדם מדי והכל התנפץ לה בפנים. היא בנתה שורה של מגדלים ואלה קרסו בזה אחר זה.

אבל אפילו רק חלק מהמעצרים הנוכחיים יבשיל לכתבי אישום; אפילו רק חלק מהתיקים יוביל להרשעת רוצחים ולגזירת מאסרי עולם עליהם - זה יהיה הישג גדול. הישג שמזמין יותר מסתם מילה טובה למשטרה הפצועה - בתנאי אחד: שעדי מדינה לא ייעלמו שוב; שעדי מפתח לא ימצאו את מותם באופן מסתורי; שעדים מרכזיים לא יאבדו פתאום את זיכרונם.

זה ה־מבחן בה"א הידיעה של הרשות להגנה על עדים. למטרה הזאת בדיוק הקימו אותה. אם כאן היא תיכשל; אם תחת עיניה הפקוחות יורעל מישהו, יידקר, יברח - כי אז המלחמה בפשע תספוג מהלומה אדירה. הנזק יהיה בלתי הפיך.

ריטמן. מקבל ונותן גיבוי // צילום: גדעון מרקוביץ'

בעזרת רוח גבית

עוד מילה על המלחמה בפשע הלבן ובפשע הכחול: בלי גיבוי מלמעלה, המשטרה אינה יכולה להצליח. בלי רוח גבית לאנשי השטח, לחוקרים שיושבים מול השתקנים עזי הפנים, לאנשי המודיעין ולאנשי הסמויה, לא ניתן להכות בקיני הפשע והשחיתות.

ליחידת להב 433 בראשות ניצב רוני ריטמן יש את הגיבוי הזה, יש את המוחות, יש את האנשים שאינם יושבים עם סטופר ביד. יש להם זמן: הם מבינים שהיעדים שלהם, ובהם גם עובדי ציבור, בנקאים, אנשי חינוך ואחרים, מחליפים טלפונים ניידים, משמידים אותם, עוקרים בלילות מחשבים, גורסים בחשאי ניירות, משוחחים מטלפונים נייחים שאינם שלהם.

הכחולים יודעים, עוקבים, רואים - ושותקים. יש להם זמן. עברייני הצווארון הלבן, הם מגלים, מתנהגים לעיתים קרובות כמו פושעי הצווארון הכחול.

יש מדינות, גם נאורות, שהיו מכניסים את התיקים הבלתי מפוענחים למגירות ומכריזים עליהם כעל תיקים אבודים. יש והיו כאלה גם בישראל. אבל מצעד החשודים ברצח ובקשירת קשר לרצח, העצורים עכשיו כחשודים במעשי רצח שבוצעו לפני 12 ו־15 שנה, מלמד שגם תיקים אבודים יכולים יום אחד לקום לתחייה.

הוא מלמד שגם אחרי רעידת האדמה במשטרה, אחרי כשלים ומחדלים ותפוחים רקובים, הארגון לא נשבר. הוא חי, בועט ונלחם. רשימת הישגיו הארוכה בשנה האחרונה, מדברת כאמור בעד עצמה. 

כחלון. כך מתנהג שר אוצר חברתי? // צילום: דודי ועקנין

משה כחלון ברגל שמאל

אני ועמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת קשרנו כאן, לקראת הבחירות, כתרים לראשו של משה כחלון. עשינו זאת אף שהוזהרנו שהוא לא בדיוק מה שאנחנו ורבים אחרים חושבים עליו. עשינו זאת אף שהציעו לנו לא למהר, לא להיסחף, לא לראות בו פוליטיקאי ש"מילה שלו היא מילה".

לא נסחפנו, אבל תלינו בו תקוות בקול רם תוך הבטחה ברורה: אם יתברר שאינו עומד במילתו, שהוא מזייף, יקבל כאן הדבר ביטוי. נכה על חטא. לא נעצום עיניים.

אז הנה זה קרה השבוע: חודשים ספורים אחרי שיו"ר כולנו הבטיח לציבור כי יטפל בפירוק מונופול הגז; חודשים ספורים אחרי שיותר מאשר רמז כחלון שהחברות שלו עם איש העסקים קובי מימון לא תפריע לו לטפל בנושא - הוא נזכר פתאום בחבר הטוב שלו והודיע כי הוא מצוי בניגוד עניינים. הוא העביר את סמכויותיו בנושא לראש הממשלה.

הוא כאילו ביקש לומר: ברוני הכסף והגז ניצחו. אין מי שיילחם בהם. אין מי שיגן על האינטרס הציבורי. אני לא בסביבה, חברים, תשכחו ממני. אל תבנו עלי כלום.

אוי, כחלון, ככה יוצאים לדרך כשר אוצר חברתי? זה המסר שלך? זו ההבטחה הגדולה? 

רק עכשיו, אדוני השר, הבנת שלא תוכל לטפל במונופול הגז? רק עכשיו הבנת שידיך קשורות בגין העובדה שהחבר שלך שותף במאגר הגז תמר? מה זה צריך להיות אם לא מעילה באמון הציבור; אם לא יריקה בפניהם של רבים שראו בך פוליטיקאי מזן אחר? מה זה אם לא הורדת הדגל החברתי מהתורן לטובת בעלי ההון שנתניהו כל כך אוהב לטפח?

השר כחלון, מותר לקבוע, מתחיל את כהונתו ברגל שמאל. הוא בורח מאחריות. במקום לחבק את הממונה על ההגבלים, דיוויד גילה; במקום להתייצב לימינו במאבקו הצודק בברוני הגז; במקום לעשות הכל כדי שתהיה תחרות אמיתית במשק הגז - הוא השאיר את הרגולטור האמיץ לבד במערכה, 

בעצם, זרק אותו לכלבים.

מי בנסיבות האלה כן אמור להתערב בפרשה לטובת כלל הציבור? לא לצחוק: שר הכלכלה, אריה דרעי. אותו מאחז העיניים מסיפורי השקופים בבחירות.

ומה עשה אותו דרעי הלכה למעשה? כלום. מעבר להשמעת כמה קולות של אי שביעות רצון, הוא לא נראה בשטח. החברתי המדומה ממשיך כרגיל לדאוג בעיקר לעשירים.

החברתי המדומה ממשיך לדאוג בעיקר לעשירים // צילום: יוסי זליגר

הקרב על הגלבוע (א')

אחרי שאני ועמיתיי מיכל שבת ועוזי דיין ערכנו כאן בשבועות האחרונים היכרות קצרה עם מה שקורה וקרה באחרונה במועצה האזורית גלבוע - באותה מועצה שדו"ח מבקר המדינה הצביע ב־2013 על קלקולים קשים של היו"ר דאז דני עטר ושל ממלא מקומו עיד סלים; אחרי שהצגנו למועצה שאלות פשוטות ולא קיבלנו תשובות - הגיע הזמן לערוך היכרות עם החבר סלים, המחליף זמנית את עטר (שנבחר לכנסת).

למה דווקא עם סלים, שאינו מתמודד על ראשות המועצה בבחירות שיתקיימו בשבוע הבא?

לא רק בגין כספים שקיבל ממלא המקום שלא כדין מהמועצה על פי דו"ח המבקר; לא רק בגין הגיחה שלו עם עטר ועובדי מועצה נוספים לגרמניה, לפרידה בהולה מהאזור התאום, כאילו מדובר בנסיעה הכרחית (המשלחת יצאה שבוע וחצי לפני שעטר חדל לכהן כראש המועצה). 

הסיבה מזדקרת לעין: האיש אינו ישר ציבורית; האיש אינו דובר אמת; האיש שיקר במצח נחושה למיכל שבת. 

סלים נשאל למשל טלפונית מי אישר את הנסיעה של משלחת המועצה והשיב: "מליאת המועצה". שבת שאלה: האם ההחלטה התקבלה לפני או אחרי הנסיעה? תשובתו: "לפני". ועוד שאלה חשובה היא הציגה: מי שילם בשביל הטיול הזה?

תשובת סלים: "הגרמנים. הם הזמינו ושילמו הכל".

שקר ועוד שקר ועוד שקר: המליאה לא ידעה, לא אישרה ואפילו לא קיבלה דיווח על הנסיעה - לא לפני ולא אחרי - כפי שחשף גם מתן חודורוב בכתבת תחקיר בערוץ 10. גם בעניין מקור הכסף לכיסוי הנסיעה, התגלתה תשובתו כמצוצה מהאצבע - אבל הפעם האמת נחשפה באדיבות ח"כ עטר.

בעקבות התחקיר בערוץ 10 התראיין עטר ב"רדיו כל רגע" וסיפר כי בכל הוצאות הטיסה והאירוח שלו נשאו הגרמנים, אבל בהוצאות הטיסה של יתר חברי המשלחת נשאה המועצה. 

רוצה בעצם לומר: נמשכו כאן אלפי שקלים בסתר, ללא אישור של שום גורם מוסמך. על הרבה פחות מכך עומדים כיום אנשים לדין.

סלים. השופטת חיות הוציאה נגדו צו מניעה // צילום: דני ברנר

הקרב על הגלבוע (ב')

מה מטריד כנראה מאוד את עיד סלים? הסיכויים שעובד נור, 43 - שרבים וטובים, יהודים וערבים, תולים בו תקוות בבחירות הקרובות בגלבוע - ייבחר ביום שלישי הקרוב לראש המועצה. 

ואכן, באיש הזה ניסה לפני שבוע סלים להילחם כמי שתומך במתמודד אחר. הוא עשה זאת אף שלנור, השומר שנים על קשרים טובים עם בני המגזר הערבי, אין דבר אישי נגדו. 

איך סלים עשה זאת? הוא שלף טיוטת דו"ח ביקורת על התנהלות ועד היישוב גן נר בעת שנור עמד בראשו; שכח שהבדיקה הזאת הופסקה לפני שנה בהוראת המועצה; התעלם מכך שמדובר בנייר שהוכן ללא תגובת המבוקרים ולכן הוא אסור לפרסום, והחליט פתאום, שבוע לפני הבחירות, לדון בישיבת המועצה גם בטיוטה הזאת. 

סלים התעלם מאזהרת כותבי הדו"ח שלא לדון בו עד לסיום הבדיקה, העתיק את ישיבת המועצה לאולם במבנה ביישוב גן נר, ומצא את עצמו מול פרקליטי נור, עוה"ד אורי דדו ורותם דוד, שעתרו לבג"ץ בבקשה לצו מניעה.

כאן ספג סלים סטירה מצלצלת מהשופטת אסתר חיות. כבודה הוציאה את הצו המבוקש, אסרה לדון בטיוטה (שאין בה חלילה רמזים למעשים פליליים), אסרה לאשר תקציבים בלתי רגילים - הבינה היטב מדוע אצה הדרך לסלים לדון בשני הנושאים האלה דווקא עכשיו ומחוץ לבניין המועצה.

כדי למנוע אי הבנות היא הוסיפה: "עצם הפצת דו"ח הביקורת לדיון במועצה מעורר חשד כבד כי הדבר לא נועד אלא כדי לעשות בכך שימוש לא ראוי, בניגוד לדעת עורכי הטיוטה, וזאת כתעמולת בחירות תוך שימוש פסול במשאבי ציבור".

השופטת הטילה הוצאות על המועצה בגובה 2,500 שקלים וסכום דומה, בנפרד, על סלים באופן אישי. השבוע שאלנו את סלים אם שילם כבר את הכסף, וכרגיל לא קיבלנו תשובה. 

•   •   •

עוד כמה מילים בענייני הקרב בגלבוע בעקבות שיחה עם ח"כ עטר, שתגובתו לא הופיעה כאן בפרסומים הקודמים - שלא באשמתנו: לדבריו, שאלותינו למועצה לא הועברו אליו; כמו כן, כאשר פנתה אליו מיכל שבת טלפונית והוא הבטיח לחזור, הוא לא חזר מחמת אי הבנה.

עטר מבקש להבהיר שלא הוא בחר את האנשים שיצאו לגרמניה אלא סלים; שהוצאותיו שלו כוסו כולן על ידי הגרמנים; שמרגע בחירתו כח"כ הוא אינו מעורב בקבלת החלטות במועצה בשום דרך - גם לא מרחוק. 

ועוד משפט: את טיוטת הדו"ח בעניין ועד גן נר הזמינה לדבריו המועצה "כחלק בלתי נפרד מבדיקה עניינית בעקבות פניית היישוב למועצה לקבלת סיוע".

השופט ג'ובראן. מחכים לו // צילום: יוסי זליגר

מחכים להרכב ג'ובראן 

השבוע שלחו לי אלמונים תמונה של אלברט איינשטיין ועליה הכיתוב: שני דברים אינם סופיים - היקום והמשפטים של אהוד אולמרט.

ברגע הראשון צחקתי. ברגע השני זה כבר לא הצחיק אותי. ראש הממשלה לשעבר נשלח השבוע בפעם השנייה למאסר, הפעם לשמונה חודשים, ועוד לפני שיבשה הדיו על גזר הדין בישרו לנו פרקליטיו שיגישו ערעור.

ערעור? על מה בדיוק? מה הבדיחה הזאת?

על מה יערער אולמרט כאשר נקבע שלא העיד אמת בשעתו בבית המשפט והשופטים אינם מאמינים לו? על מה יערער כאשר בחר לא להעיד ולא מסר הפעם גירסה בבית המשפט בפרשת הקלטות של שולה זקן? 

על מה יערער כאשר פרקליטיו לא חקרו את זקן על תוכן השיחות המוקלטות בינה לבין אולמרט, שבהן נשמע האחרון משבש את הליכי המשפט הראשון שלו (בפרשות ראשונטורס, טלנסקי, מרכז ההשקעות), שותל בפיה גרסאות, נוזף בה על דברים שכתבה ביומניה וקונה את שתיקתה בכסף?

על מה יערער כאשר במקום שנה ויותר גזרו עליו כבודם עונש מגוחך של שמונה חודשי מאסר בלבד, שאינו משקף את חומרת מעשיו?

עם יד על הלב, לאולמרט אין על מה לערער. אין לו סיבה לערער, למעט אחת: הרצון שלו להרוויח זמן. הרצון שלו לדחות את הקץ.

בעצם, מדוע שלא ינהג כך? 

אם לחמשת שופטי הערעור בתיק הולילנד יש זמן; אם מאז שמיעת ערעורו בעליון על הרשעתו בקבלת שוחד (במקרה אחד חצי מיליון שקלים, במקרה אחר 60 אלף שקלים) ועל עונשו (שש שנות מאסר), חלפו כבר שישה חודשים ועדיין אין הכרעה; אם עדיין אין תאריך למתן הכרעת הדין בתיק החמור הזה - מדוע שלא יגיש עוד ערעור? מדוע שימהר להיכנס לכלא? מה בוער לו? 

בהשתתפות: מיכל שבת, עוזי דיין 

motig@israelhayom.co.iluzid@israelhayom.co.ilmichals@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו