"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
נדחתה תביעת דיבה נגד "ישראל היום"
ביהמ"ש קבע כי הפרסום בעניין התנהלות מד"א ב־2010 הוא אמת והיה בו עניין ציבורי
צילום: יוסי זליגר // עו"ד רון דרור

נדחתה תביעת דיבה נגד "ישראל היום"

ביהמ"ש קבע כי הפרסום בעניין התנהלות מד"א ב־2010 הוא אמת והיה בו עניין ציבורי

,עודכן

שופטת בית משפט השלום בת"א, רונית פינצ'וק־אלט, דחתה אתמול תביעת דיבה בגובה של רבע מיליון שקלים נגד העיתון "ישראל היום" ועיתונאיו מרדכי גילת, עוזי דיין ומיכל שבת. את התביעה הגיש עובד מד"א לשעבר, עו"ד חזי צוריאל.

השופטת קיבלה את כל טענות הנתבעים, שיוצגו בידי עוה"ד רון דרור, אופיר מנצ'ל ופרקליטת העיתון, עו"ד עיינה נוימן, וקבעה כי הפרסום היה אמת והיה בו עניין ציבורי. היא חייבה את התובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסכום של 15 אלף שקלים.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

עילת התביעה היתה שני קטעים שעסקו בתובע ונכללו בסידרת כתבות על מד"א, שראתה אור ב־2010 ובה ביקורת על המתרחש בארגון. קטע אחד בכתבה ייחס לתובע יציאה באיחור לקריאת עזרה דחופה, ואילו קטע שני ייחס לו הובלת סלעים באמבולנס, למסלעה שבגינת ביתו.

צוריאל, אף ששמו לא פורסם בתחקיר, הגיש תביעה נגד גילת, דיין, שבת ו"ישראל היום" ובה דרש רבע מיליון שקלים ופרסום התנצלות. לגרסתו, הפרסום לא היה אמת, הקטעים שפורסמו עליו מהווים לשון הרע, לו ולמשפחתו היתה תחושה של השפלה.

עוה"ד דרור ומנצ'ל הציגו במשפט ראיות להוכחת אמיתות הפרסום, חקרו את התובע ועדים נוספים, ובין היתר נסמכו על עדות מנהל מד"א דאז באזור ירושלים, יונתן יגודובסקי. יגודובסקי קיים בשעתו בירור בעניינו של התובע, העלה את ממצאי הבדיקה על הכתב ובין היתר כתב לו: "ידוע לי כי ניסית לשדל עובדים לשנות את דיווחיהם בנוגע לאירוע ולפרטיו".

השופטת קבעה כי לתובע היתה במשפט גירסה "שהתפתחה" כלשונה, הצביעה על סתירות וקבעה כי הפרסום בשני הנושאים בגינם הוגשה התביעה היה אמת. השופטת נדרשה גם לטענת התובע כי לא היתה סיבה ציבורית לפרסם את הבירור איתו שהיה חמש שנים קודם - ודחתה אותה. בין היתר קבעה: "אינני מקבלת טענה זו. לא יכול להיות ספק שהעברת הביקורת על התנהלות גוף כמו מד"א ועובדיו, יש בה עניין ציבורי. העובדה שהמעשים נעשו חמש שנים קודם אינה רלוונטית שכן מדובר בכתבות שהתייחסו להתנהלות נמשכת - וכאמור, עניינן של הכתבות היה ביקורת על מד"א".

גם ארגון מד"א הגיש תביעת דיבה נגד כותבי התחקיר והעיתון בסך 2.5 מיליון שקלים. אותה תביעה נדחתה במסגרת הסדר פשרה ללא צו להוצאות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו