למזוכיסטים

בדומה לבן ארצה הפסיכי לארס פון טרייר, גם הבמאית הדנית זוכת האוסקר סוזן בייר אוהבת לגרום לקהל שלה להשתנק בזעזוע ובתדהמה. לראיה, כבר בדקותיו הראשונות של "הזדמנות נוספת", סרטה החדש, היא מציגה בפנינו תינוק ששוכב בשלולית צואה, בתוך ארון.

מי שמוצא את התינוק המסכן הזה הוא אנדריאס (ניקולאי קוסטר־וולדו, "משחקי הכס"), שוטר בעל חיים מושלמים שנקרא עם שותפו (אולריך תומסן, "איה") כדי לטפל בריב שפורץ בין נרקומן אלים לבת זוגו. התינוק שלהם. העובדה שגם לאנדריאס נולד ממש לאחרונה תינוק גורמת למחזה המחריד לטלטל אותו במיוחד. העובדה שהרשויות קובעות כי אי אפשר להוציא את התינוק מידי הוריו מרגיזה אותו מאוד.

אבל חכו. זו רק ההתחלה. לבייר ולתסריטאי שלה, אנדרס תומס ינסן, יש תוכניות מיוחדות עבור אנדריאס. במשך שארית הסרט הם ניאותים להחריב את חייו המושלמים עד ליסוד, וכאילו לא די בכך, הרי הם עושים זאת בשורה של טוויסטים אכזריים, פתאומיים ואפקטיביים, שבכולם מככבים תינוקות מסכנים.

לזכותה של בייר ייאמר שהפעם לפחות יש להתעללות ולסבל פואנטה. כלומר, "הזדמנות נוספת" הוא סרט מניפולטיבי, ובמהלך הצפייה בו קיללתי את היוצרת שלו כמה וכמה פעמים, אבל בייר בהחלט מצליחה לחלץ את העלילה מהמבוי הסתום שמאיים לתקוע את הסרט בלופ סדיסטי חסר תוחלת, ובדרכה הערמומית היא מבצעת פליק־פלאק מרשים שגורם למערכה האחרונה לתפוס כיוון אחר לחלוטין. עם זאת, יש משהו מפוקפק ומטריד במתודות של בייר. זה בולט יותר כאשר מתברר שהסרט הסנסציוני שלה הוא בסופו של דבר מותחן די סטנדרטי, מהסוג שהיה מרגיש בבית בהוליווד.

רוב המותחנים הסטנדרטיים לא נעזרים בתינוקות חסרי אונים כדי לייצר מתח ופאנץ'־ליין. ורובם גם לא מספקים את הרושם שהם מיועדים בעיקר למזוכיסטים.