"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
"יהיו יותר מחזאיות"
הערב יעלה בבית ליסין מחזה ישראלי חדש, "אלה גרוסמן", שכתבה המחזאית דפנה אנגל מחרז • "בשנים האחרונות יש יותר נשים שכותבות", אומרת מחרז, "זה עניין של תהליך"
צילום: קוקו // אנגל מחרז

"יהיו יותר מחזאיות"

הערב יעלה בבית ליסין מחזה ישראלי חדש, "אלה גרוסמן", שכתבה המחזאית דפנה אנגל מחרז • "בשנים האחרונות יש יותר נשים שכותבות", אומרת מחרז, "זה עניין של תהליך"

,עודכן

אין הרבה נשים מחזאיות ובמאיות בארץ. אין הרבה מחזות שעוסקים במעמד הנשים בחברה הישראלית. לכן ההצגה "אלה גרוסמן", שעולה הערב בתיאטרון בית ליסין, מעוררת סקרנות.

את המחזה כתבה דפנה אנגל מחרז, ובמרכזו אלה גרוסמן, שמגיל צעיר מפגינה אמביציה בלתי נדלית להצטיין. החלום הגדול שלה הוא להיות כתבת צבאית, והעלילה נעה על פני 30 שנים שבמהלכן נלחמת גרוסמן בעולם גברי ומיליטנטי שמדיר אותה.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

על הבימוי הופקדה מנכ"לית התיאטרון, ציפי פינס. בהצגה משחקים הילה פלדמן, שמרית לוסטיג, שלומי טפיארו, יניב לוי, חייקה מלכה, אברהם סלקטר, גיה באר גורביץ', קרן מרום, יקיר שוקרון וניר שטראוס.

"זה מחזה ראשון מלא שכתבתי לגדולים", אומרת אנגל מחרז (50). "כתבתי עיבודים לספרים ("אם יש גן עדן" בהבימה ו"משאלה אחת ימינה" בבית ליסין - מ"כ) ומחזות לילדים ולנוער".

העיבודים שעשית היו לספרים של גברים שעסקו בחברוּת גברית, בהווי גברי, אבל במחזה הראשון שלך בחרת להעניק את הבמה המרכזית לאישה.

"נכון. לא כתבתי דמות של אישה שמובילה איזו אג'נדה פמיניסטית נורא ברורה, שנושאת דגל, אלא אישה שרוצה להגשים חלום ילדות ומבינה במהלך חייה שזה כמעט בלתי אפשרי. למשל, כשלוקחים כתב צבאי, גבר, בינוני, במקומה, למרות שהיא נחשבת לכתבת טובה ממנו, למה? כי ניצלנו ביחד בנגמ"ש. זו ההוויה הישראלית. זו תקרת הזכוכית שהיא לא יכולה לפרוץ".

אין בך אופטימיות בנוגע למעמד הנשים בחברה הישראלית?

"אני חושבת שמנסים לצבוע את זה בצבעים ורודים, אבל אנחנו עדיין לא במקום טוב. האם יש בי אופטימיות? זה כמו השלום עם הערבים. זה יקרה מתישהו".

למה יש מעט מחזאיות בארץ?

"אני חושבת שזה עניין של ביטחון ושל אמונה בהצלחה שלך. לנשים קשה יותר לעמוד מול כיתת יורים, אבל בשנים האחרונות יש יותר נשים שכותבות, יש את סביון ליברכט ועדנה מזי"א. זה עניין של תהליך ויהיו עוד נשים כותבות".

היה חשוב לך שאישה תביים את המחזה?

"חלק גדול מהמחזה הזה זו ציפי, שנורא דחפה אותי בתקופה הקשה של חיי, עם אמונה עצומה בחומר. המחזה נכתב בתקופה הכי קשה של חיי. בעלי (יאקי מחרז, במאי ומחזאי - מ"כ) נפטר מדום לב פתאומי לפני כשנתיים. הרגשתי שחיי מתפרקים.

"ציפי לקחה אותי ברגע של העצמה נשית לגמרי. היא אמרה שהדרך היחידה שלי לצאת מזה היא לכתוב את המחזה. היא ואבישי מילשטיין, הדרמטורג של התיאטרון, ליוו אותי לאורך כל הדרך".

כבר יש מחשבה על המחזה הבא?

"אני מחפשת חומרים, אולי אכתוב על מה שעבר עלי בשנתיים האחרונות".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו