הרודמן של קליבלנד

הקלישאה המועדפת על מאמני תבל יודעת לספר שמהלכים קטנים מכריעים משחקים גדולים. הם לא יכנסו להיי-לייטס, לא יככבו בפרומואים נוצצים ולא יזכו לכבוד המגיע להם. ברוכים הבאים לעולמו של טריסטן תומפסון, הלברון ג'יימס של הפעולות שלא רואים בסטטיסטיקה.

25 שניות לסיום אתמול לפנות בוקר ביתרון 99:101, כאשר קליבלנד שוב חרקה ברגעי ההכרעה, החטיא ג'יימס (האמיתי) זריקה מחצי מרחק. תומפסון לא הצליח להגיע לכדור אבל הקשה מאוד על ג'והאקים נואה בדרך לריבאונד התקפה גורלי של הקאבס. המצלמות התמקדו לאחר מכן באיימן שמפרט, שבאלון מזרחיות טיפוסית היה במקום הנכון בזמן הנכון והשתלט על הכדור בסופו של דבר. ההערכה, לעומת זאת, – על המהלך הזה ועל עוד עשרות פעולות קטנות-גדולות בסידרה הזו – מגיעה כל כולה לשחקן הפנים מלא האנרגיות.

בשבוע שעבר, כאשר העניין בתומפסון הלך וגבר ככל שהרוטציה של קליבלנד הלכה והצטמקה, הוא נשאל לגבי מודל החיקוי שלו. "צפיתי בהרבה מאוד סרטונים של דניס רודמן", השיב, "הוא מעולם לא ויתר על כדור". וזה בדיוק מה שהפורוורד בן ה-24 עושה בסידרה הזו: לא מוותר על אף כדור. "אני מכנה את טריסטן "משיג הפוזשנים'", סיפר מוקדם יותר העונה דיוויד בלאט, "הוא משיג לך אותם באמצעות הרבה עבודה קשה".

ולא שאין מספרים להתגאות בהם. תומפסון, שחקן הגנה קשוח במיוחד, רשם במשחק דאבל דאבל שני (12 נק' ועשרה ריב') בשלושה משחקים, אבל אולי מעניין מזה – מדדי הסטטיסטיקה המתקדמים (תוצר נפלא של שעמום יתר בקרב אנשי הליגה) מראים שהוא מנצח ב-50 אחוזים בכל כדור חוזר שיש עליו מאבק – מקום שני בקרב הקבוצות שעדיין משחקות בפלייאוף הנוכחי אחרי חברו לקבוצה, טימופי מוזגוב.

בלאט. לקח לו משחק אחד להתאושש מטראומת הפציעה של קווין לאב // צילום: אי.פי.אי

באיזו יד לזרוק?

תומפסון, יליד טורונטו, הוא קצת עוף מוזר ובלתי צפוי. במארס 2011, במהלך עונתו הראשונה בטקסס, הצהיר כי יישאר במכללה גם בעונה הבאה. פחות מחודש לאחר מכן כבר העמיד את עצמו לבחירה בדראפט, שם נלקח על ידי קליבלנד במקום הרביעי. בקיץ שעבר, בלי שום סיבה ברורה, הוא בחר להחליף את היד הקולעת שלו משמאל לימין – צעד די נדיר לשחקן בגיל 23. לפני מספר חודשים דחה הצעה נאה בהחלט להארכת חוזה בשווי 52 מיליון דולר לארבע עונות. ככה זה כנראה כשאתה חולק אותו סוכן עם לברון ג'יימס.

ספק אם בלאט באמת מרוצה מסגנון המשחק הסוליסטי-יתר של קבוצתו, ספק אם יש לו באמת יכולה לשנות זאת כרגע. דבר אחד בטוח: היכולת של תומפסון נגד הבולס היא לחלוטין פרי עמלו, אולי אפילו ההצלחה הגדולה ביותר שלו העונה. אינספור הדקות שהעניק לו העונה – גם בימים שבהם אנדרסון וראז'או וקווין לאב היו בריאים – לא ממש השתלמו לו אז ביכולת יוצאת דופן. בטווח הרחוק, עם זאת, הם הכינו את תומפסון היטב לטראומת הפציעה של לאב ובינתיים הוא בהחלט מספק את הסחורה. במזרח התיכון כבר שנים מסתובבת לה תיאוריה שבלאט הוא פחות מאמן של כוכבים ויותר כזה של שחקני דרג שני רעבים שעדיין לא ביצעו את הקפיצה המיוחלת. או איך שאומרים את זה באנגלית: טריסטן תומפסון.

ניכר, אגב שלמאמן, כמו לקליבלנד כולה, לקח משחק שלם להתאושש מההיעדרות של לאב. עושה רושם שבלאט התקשה לוותר על תפקיד הפורוורד הקולע שמרווח הגנות ומאפשר ללברון טיולים נוחים יותר אל עבר הטבעת של היריבה. זה ככל הנראה מה שגרם לו להעדיף את מייק מילר בחמישייה על פני תומפסון בפתיחת הסידרה. הניסוי הזה הסתיים ב-15 נקודות ברבע אחד של מייק דנליבי, עליו שמר הקלע הוותיק, ובכישלון מוחלט. מילר בקושי ראה מאז פרקט, תומפסון בקושי ירד ממנו.

השיבוץ שלו בחמישייה מאפשר לבלאט לתמרן בין הרכבים – גבוה עם תומפסון בעמדה 4 לצד מוזגוב ונמוך עם תומפסון כ-5 לצד לברון. אליפויות, יודע ג'יימס היטב, נלקחות גם על ידי הדריק פישרים, הרוברט הורואים, השיין באטייאים ואולי גם מי יודע, הטריסטן תומפסונים.

הלילה בשיקגו, יתכן מול קו קדמי דליל ללא פאו גאסול (עדיין בספק), תומפסון שוב יהיה במרכז. אם הפלייאוף הזה יקבל תפנית חיובית מבחינת קליבלנד, אולי בעתיד הקרוב הוא יהיה דומה לרודמן גם ברזומה התארים.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות