רפואה ודעה קדומה

מאות הרופאים שנכנסו לפני שלושה שבועות לפורום האינטרנט בנושא רפואת משפחה, שבו הם נוהגים לשוחח עם הקולגות שלהם מרחבי הארץ, לא האמינו למראה עיניהם. הדיון בפורום היה שוקק פעילות כרגיל, כשהנושא העיקרי על סדר היום היה התגייסות המדינה לסייע לזוגות החד־מיניים ששהו בנפאל עם ילדיהם, שבאו לעולם בתהליך פונדקאות.

אלא שאחת ההודעות בפורום הותירה את הרופאים המומים. "אני מרחם ומתפלל על כל אלו החולים בגופם ובנפשם", כתב ד"ר סודי נמיר, רופא משפחה ידוע וחבר הלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית, תחת הכותרת "חן חן על הליברליות". "מקווה ומצפה לחברה מתוקנת, שם עוזרים לאלו עם הבעיות ולא פוטרים אותם על ידי כך שאומרים להם 'זה בסדר, אתה לא צריך טיפול, אתה פשוט שונה'. סוטה זה סוטה זה סוטה, אתה יכול לקרוא לו איך שאתה רוצה, זה סוטה. בדור המבול היתה כזו נורמה, במצרים הקדומה התבייש מי שלא היה כזה. אנחנו לא התקדמנו, הלכנו אחורה, הרבה אחורה. כל התועבה של אתמול נהיית הנורמה של היום...

"אני מאוד מוקיר ומעריך סובלנות, אבל יש גבול גם אצלי אפילו מלהכיר בזה. דעו לכם שאין כל מעצור לתהליך הזה, שאין לו גבולות. זה לא ייגמר כאן. מדינות באירופה הפכו את הסטייה הזאת לנורמה, כאשר חברי האצולה ונבחרי העם היו כאלו, כי הם הרי קובעים מה הנורמה.

"אני אגיד לכם למה זה מוביל, לדבר פשוט: פדופיליה מגעילה אפילו את כל הסוטים, חוץ מאותם סוטים. חבר כנסת אחד או שניים (...) יעבירו חוק תמיכה בנורמה שרק צריך תשלום הגון או חתימה יפה של אפוטרופוס הנותן הסכמה לתועבה, וכולם יחזרו לסדר היום, כי בעצם מה יש וכולם מבסוטים. כך בדיוק קורה כשאין קווים אדומים.

"אני רק הייתי רוצה לראות את הפרצוף הגאה והמתפאר בצאצא הנאור כשהוא מגיע הביתה ומשתף את הוריו בכך שהוא רוצה לערוך חופה עם החבר שלו. כל אחד חכמולוג בשביל ההוא... נראה אותך כשזה נופל אצלך. לא פותרים בעיה על ידי שקובעים שהיא לא קיימת. קוראים לזה פסיכוזה".

בתוך דקות התחוללה סערה גדולה. רבים מחברי הפורום סירבו להאמין שהמילים אכן יצאו מתחת ידיו של ד"ר נמיר, שהוא רופא ותיק הפעיל מאוד בהכשרת רופאי משפחה צעירים, וגם חבר בגוף היוקרתי המתיימר לקבוע את הסטנדרטים האתיים והמוסריים לרופאים בישראל. אבל נמיר עמד מאחורי דבריו.

ימים ספורים לאחר מכן הגישו 14 רופאים בכירים תלונה חריפה למשרד הבריאות, בדרישה להדיח את נמיר מהלשכה לאתיקה - צעד חסר תקדים בתולדות ההסתדרות הרפואית. התלונה נמצאת עדיין בבירור, אולם יו"ר ההסתדרות הרפואית, ד"ר ליאוניד אידלמן, אמר ל"ישראל היום" כי אם העובדות נכונות, יפעל לכך שנמיר לא יהיה חבר בלשכה לאתיקה.

"העמדה שלי בעניין הזה ברורה מאוד: צריך להפריד בין הזכות של כל אחד להתבטא לבין רופא שמחזיק בעמדות שאינן נכונות רפואית ואבד עליהן הכלח. זכותו לא לדעת שהרפואה התקדמה, אבל הוא לא יכול להציג זאת בתור רופא כמידע אמין ומבוסס. הוא גם לא יכול לקחת חלק בקביעת הנורמות האתיות של הרפואה ושל הרופאים בישראל. זו יצירת מצג שווא, שכך רופאים חושבים ושהדבר מייצג את הקהילה הרפואית ואת מדע הרפואה".

מפחדים להתלונן

הסערה שעוררו דבריו של ד"ר נמיר והתלונה התקדימית נגדו, הנחשפות כאן לראשונה, העמידו את יחסם של הרופאים לחברי הקהילה ההומו־לסבית במרכזו של הדיון המקצועי. תחקיר "שישבת", המבוסס על עדויות של עשרות מטופלים, רופאים ובכירים במערכת הבריאות, חושף תמונת מצב כואבת, שלפיה גם ב־2015 קיימת הומופוביה בכל שדרות המערכת הרפואית בישראל. על פי הערכות של העוסקים בתחום, מאות רבות של מטופלים סובלים בכל שנה מיחס משפיל או מטיפול לקוי בגלל דעות קדומות של רופאים ואנשי צוות רפואי, אולם רק מיעוטם מתלוננים על כך, בגלל הבושה והפחד מחשיפת נטייתם המינית.

זאת ועוד: מהתחקיר עולה כי התופעה פוגעת גם ברופאים ובאנשי צוות רפואי הנמנים עם הקהילה הלהט"בית (הומואים, לסביות, טרנסג'נדרים וביסקסואלים). רופאים רבים שעימם שוחחנו, ובהם ותיקים ובכירים, סירבו להיחשף בשמם, מחשש שנטייתם המינית תיחשף בפני חבריהם ומנהליהם, ותגרור תגובות של דחייה. חלקם אף אמרו שהדבר עלול לפגוע בקידומם המקצועי.

במקביל, גורמים שונים במערכת הרפואית מובילים בשנים האחרונות ניסיונות להתמודד עם תופעת ההומופוביה. להסתדרות הרפואית הוגשה לאחרונה עצומה, בבקשה להוסיף לקוד האתי של הרופאים בישראל איסור על אפליה בשל נטייה מינית וזהות מגדרית. בנוסף יותר משלושים רופאים הגישו בקשה הקוראת לייסוד חברה לרפואת להט"בים, שתפעל לקידום הידע, המחקר, ההסברה והבריאות בקרב אוכלוסייה זו, המונה מאות אלפי ישראלים. מחקרים רבים שהתפרסמו לאחרונה הראו שלמטופלים הומו־לסביים יש מאפיינים רפואיים ונפשיים ייחודיים (ראו מסגרת), שחשוב שהרופא המטפל יהיה ער להם.

את המאבק למניעת אפליה על רקע נטייה מינית ומגדרית במערכת הבריאות מובילים ד"ר גל וגנר קולסקו וד"ר רותי גופן, שהקימו ב־2009 את המרפאה הגאה של קופת חולים כללית בגן מאיר בתל אביב. מרפאה זו, הראשונה והיחידה בישראל המוגדרת כייעודית עבור הקהילה הגאה, פועלת בדומה למרפאות שהוקמו בשנים האחרונות בארה"ב, בעיקר בניו יורק ובבוסטון.

ד"ר ליאוניד אידלמן //  צילום: יואב ארי דודקביץ'

וגנר קולסקו וגופן גם הובילו את המהלך להגשת התלונה נגד ד"ר נמיר. לדבריהם, רופאים רבים פנו לד"ר נמיר וטענו בפניו כי דבריו פגעו בהם קשות, אישית ומקצועית, ולמחרת הוא אכן פירסם הודעה בפורום, אלא שהבהיר בה שלמרות הביקורת, הוא איתן בדעתו. "אני מוקיר, מכבד ואוהב כל אחד מחברי הפורום על עבודתכם הקדושה", כתב, "אך לגבי הדעות העולות פה, מרחק מזרח ממערב. הוא אשר דיברתי: חן חן על כל הליברליות... המזויפת. אפשר להיות סבלן להפליא כלפי כל סטייה של אדם מן האוכלוסייה, אבל אפס כלפי רופא מהפורום עם דעה שונה משלך".

בהמשך צירף ד"ר נמיר קישור למאמר הטוען כי לחצים בלתי לגיטימיים של ארגוני הקהילה ההומו־לסבית בארה"ב הם שעמדו מאחורי ההחלטה ההיסטורית של ארגון הפסיכיאטרים האמריקני משנות ה־70, שלפיה הומוסקסואליות אינה נחשבת למחלת נפש.

"אגב", כתב, "אני חבר בלשכת האתיקה של ההסתדרות הרפואית זה מספר שנים, והצגתי את הגישה הזאת לפני יו"ר איגוד ההומוסקסואלים (מכוון לאגודה לשמירת זכויות הפרט; ר"ר) בדיון על טענתו של הומוסקסואל נשא איידס שבדיקתו נדחתה לסוף היום. נכח שם גם הומוסקסואל שחולה במחלה, ששמע והקשיב וידע להכיל מישהו שמציג דעה שפויה שלא בטרנד. רק פה, הפורום כל כך מתקדם, שכושר ההכלה כבר אזל. זה רק מחזק להשמיע קול אחר מהפופולרי. אשמח להיזכר במי שפעם אמר: 'גם אם מיליון אנשים אומרים דבר טיפשי, הוא עדיין דבר טיפשי'".

14 הרופאים החתומים על מכתב התלונה טוענים כי דבריו של נמיר הם עבירה על כללי ההסתדרות הרפואית. "אנו סבורים כי הדברים הקשים, שחלקם גובלים בהסתה של ממש אך מוסווים באצטלה של חופש הדיבור ודיון רפואי מקצועי, מהווים עבירה אתית חמורה", כתבו במכתב. "הדבר חמור שבעתיים בהיותו של ד"ר נמיר חבר בלשכה לאתיקה ומדריך רופאים לעתיד.

"אין ספק שד"ר נמיר כיוון לפגוע בחלק מעמיתיו למקצוע, המשתייכים לקהילה ההומו־לסבית, ואף בחלק ניכר מציבור הרופאים בכלל, הדוגלים בשוויון ובאהבת האדם באשר הוא אדם.

"באשר למטופלים, כיצד ירגישו הומוסקסואל או לסבית הנמצאים בטיפולו של ד"ר נמיר? האם יוכלו לבטוח בו? האם נכון מבחינה אתית לקבל מצב שבו רופא מצהיר על תפיסות מקצועיות הומופוביות ופרימיטיביות, שנעלמו מן העולם כבר לפני שנים?

"אמירותיו של ד"ר נמיר מסיגות את הקהילייה הרפואית שנים לאחור ואינן עומדות בשום קנה מידה רפואי מבוסס עובדות, המקובל כיום בעולם. אם דבריו ייוותרו ללא בירור, עימות וסנקציה, הרי שהומופוביה בקרב רופאים בישראל תקבל גושפנקא רשמית".

"כתבתי את זה והתכוונתי לזה", אומר ד"ר נמיר בראיון ל"שישבת". "השתמשתי בניסוח בוטה כדי לזעזע את אמות הספים, להביא חוות דעת קיצונית, בגלל הדעה החד־צדדית שנשבה בפורום רציתי להביע את הצד שכנגד. אין שם סובלנות לשמוע דעה אחרת. זה לא היה אמור להגיע למה שהגיע, כי זה פורום סגור, ואתה לא מצפה שהדברים ייצאו החוצה. דברים כאלה לא הייתי אומר בציבור".

נמיר (56), חובש כיפה, נולד במונטריאול שבקנדה ועלה לישראל עם משפחתו ב־1970. הוא נשוי, אב ל־11 ומתגורר ביישוב יד בנימין, שאליו עברה המשפחה לאחר הפינוי מגוש קטיף. הוא מנהל מרפאה של קופת חולים כללית ביישוב אלון מורה, עובד כרופא ילדים במרפאת הקופה בקדומים, ופעם בשבוע משמש רופא תורן בחדר המיון של ביה"ח בילינסון בפתח תקווה. הוא גם מרצה בכיר לרפואת משפחה באוניברסיטת בן־גוריון, מכהן כבוחן של רופאים צעירים המתמחים ברפואת משפחה, מוהל ועורך בריתות בהתנדבות (וללא תשלום) ומלמד זה 25 שנה אתיקה ורפואה יהודית.

"הדעות שכתבתי בפורום אינן שלי, אלא של תורת ישראל", הוא אומר. "כבר הבעתי את דעותיי במסגרת דיון קודם בלשכה לאתיקה. המטרה שלי לא היתה לפגוע, לא ידעתי שיש בפורום אנשים מקהילה כזו או אחרת. אני אוהב את עם ישראל, ואני מאמין שהכיוון הזה כל כך התרחק מהיהדות, שזה מזיק לחברה. מזיזים את המוסר בצורה קוטבית בגלל טרנדים, ואני חושש שזה יגיע לקיצוניות. זה מדרון חלקלק".

אתה אומר שכתבת את הדברים ברוח התורה. אבל כשרופא כותב שהומואים ולסביות הם חולים בנפשם ובגופם, אנשים יכולים לחשוב שזו גם קביעה רפואית או מדעית.

"נכון, ולכן לא הייתי מתבטא כך בפורום ציבורי. הם רצו להפוך אותי למפלצת, כאילו שאני אזרוק רימון על מצעד הגאווה... אפילו הסכמתי לערוך ברית לבן שנולד לזוג לסביות, אך בתנאי שהברית תיעשה בבית ולא מול קהל באולם", אבל נמיר מציין שהזוג לא הסכים לתנאי זה.

אפילו לפי דבריך בפורום, הומוסקסואליות קיימת משחר ההיסטוריה האנושית. ובכל זאת אתה מאמין שאדם יכול לשנות את נטייתו המינית.

"אני מנסה לנהל את חיי לפי התורה, ולפי התורה, אדם צריך לשלוט בדחפים שלו, בניגוד למה שקורה בחברה הדוניסטית. מה תגיד לפדופיל, שאומר שהוא לא יכול לשלוט ביצר שלו? מי החליט שזה לא על אותה הסקאלה? התורה קיימת אלפי שנים, והטרנד האנושי השתנה בתוך שנים מעטות".

מה תגיד למטופל במרפאה שמגיע אליך ומשתף אותך בקושי שלו להתמודד עם נטייתו המינית מאז גיל 12?

"היו לי שני מקרים של מטופלים דתיים. את אחד מהם שלחתי לטיפול, הרי בציבור הדתי זה סותר את התורה, והשני הלך לקבל ברכה מרב גדול, והיום הוא נשוי עם עשרה ילדים. בטוח שזאת התמודדות. בחלק מהמקרים אפשר לכבוש את הדחף הזה, ואנחנו נעשה פשע אם נגיד שזה נורמלי... השבוע נודע לי על רב, שלטענתו הגיעו אליו לייעוץ עשרים גברים דתיים שהגדירו את עצמם הומוסקסואלים, ובעקבות זאת הצליחו להקים משפחות עם ילדים".

מה היית עושה אם אחד מ־11 ילדיך ושמונת נכדיך היה מתוודה בפניך שיש לו נטייה חד־מינית?

"חס ושלום! הייתי מתפלל עליו ומבקש מבורא עולם שישתנה. אני מכיר מקרים כאלה. היה מקרה כזה עוד בגוש קטיף, שהבחור לא נתן לעצמו צ'אנס, והגיע למקום שבו זה מקובל. יכול להיות שאם הוא היה עושה יותר מאמץ, הוא היה יכול לקיים משפחה אחרת".

כמה ימים לאחר הראיון פירסם ד"ר נמיר הבהרה בפורום הרופאים, בעקבות שיחה שערך עם פרופ' אבינועם רכס, לשעבר יו"ר הלשכה לאתיקה. "הדברים שכתבתי כאן עוררו תגובות קשות אצל חלק מהקוראים", כתב. "לפי הטונים שעלו, הם כנראה אף פגעו אישית בחלק מהמשתתפים. לא זאת היתה הכוונה.

"דבריי נאמרו בהשקפה דתית אישית, דעת התורה, ובשל כך איני טוען שהם משקפים מסגרת מקצועית כלשהי, לא את עמדת הלשכה לאתיקה ולא שום מוסד אחר שבו אני מועסק. אני מתנצל אם פגעתי במי מהחברים הרופאים או בכל מי שרואה עצמו נפגע. הוויכוח העקרוני בנושא לא נולד היום ונראה, לצערי, שלא יסתיים בעתיד הקרוב.

"בכל מקרה אני רוצה להדגיש נקודה מאוד חשובה: למרות הגישה שהועלתה, אמור היה להיות ברור שכל אדם באשר הוא (כפי שהיה בעבר או בכל מצב עתידי), שיפנה אלי לקבל עזרה, בהתעלמות מוחלטת מהדרך שבה הוא החליט להנהיג את חייו, יזכה למקצועיות, לרגישות ולמסירות ככל יכולתי, בדיוק כפי שהייתי מתייחס לאישה הפונה מייד לאחר שביצעה הפלה יזומה, בניגוד להלכה, ואף ברגישות יתר, מפני פגיעותה. הסיבה לכך היא שאותה תורה מצווה אותנו להרבות בטהרה ובקדושה, ולהילחם על כך. היא זו שמצווה אותנו לעזור לכל אחד כבן משפחתך ממש, ואני מקווה לעמוד במשימה ובשליחות הזו כל עוד כוחי בי".

עודד פריד. "מאוד מטריד לחשוב שרופא מאמין שהנטייה המינית שלי נתונה לבחירה שלי" // צילום: יהונתן שאול

"אתה הומו? תפסיק עם זה"

משורה של עדויות שהגיעו לידי "שישבת" עולה כי במקרים רבים, הומופוביה ודעות קדומות של רופאים פוגעות פגיעה ממשית באיכות הטיפול הניתנת לחולים. כך קרה לעודד פריד (34), תושב תל אביב המכהן כמנכ"ל האגודה לשמירת זכויות הפרט למען קהילת הלהט"ב.

"לפני שנתיים הגעתי לרופא המשפחה שלי בקופת חולים וביקשתי, כמו מדי חצי שנה, לקבל הפניה לבדיקת דם שכוללת בדיקת נשאות ל־HIV", מספר פריד. "הרופא ראה שעשיתי בדיקות חצי שנה קודם לכן ואמר לי שזה מיותר שאעשה שוב את הבדיקה, ושאני מבזבז כסף לקופת החולים. הוא אמר שאני צריך לעשות בדיקה בתכיפות כזו רק אם אני מזריק סמים או הומוסקסואל, והוסיף: 'אם זה המצב, אז אני מציע לך שתפסיק עם זה'.

"עניתי לו שאני בקבוצת הסיכון. בסופו של דבר, הוא נתן לי את טופס הבדיקה.

"מאוד מטריד לחשוב שרופא מאמין שהנטייה המינית שלי נתונה לבחירה שלי, ושאני יכול פשוט להפסיק או לשנות אותה אם בא לי. זו היתה אמירה מביכה מאוד, שיכולה לגרום למטופל להרגיש מאוד לא נוח מולו. מעבר לכך, הוא נתן לי להרגיש שאני עושה בדיקה מיותרת, כשלמעשה עשיתי בדיוק את ההפך: נקטתי את הצעד הנכון, האחראי והמומלץ, והוא היה דווקא צריך לתת לי חיזוק חיובי, לא נזיפה כדי שכבר אפסיק להיות הומו".

לדברי פריד, "יש הערכות ששיעור המקרים שאינם מדווחים גבוה לאין שיעור משיעור המקרים המדווחים, כי פעמים רבות, הנפגע נדרש להמשיך לקבל טיפול רפואי אצל הגורם הפוגע, והוא תלוי בו וחושש מהתנכלות. אחריותה של מערכת הבריאות לא מסתכמת במתן תרופה או בטיפול במחלה, אלא גם בהמלצה למטופל על בדיקות או טיפולים מונעים בהתאם למאפייניו, ובהם גם נטייתו המינית וזהותו המגדרית. התחום הלהט"בי כמעט ולא נידון בלימודי הרפואה, ובתהליך של הכשרת רופאים וצוותים רפואיים אין התייחסות לתחומי המיניות והמגדר. הדבר מוביל לכך שגם אלה שנטייתם המינית ידועה לרופא אינם זוכים למענה טיפולי הולם".

ואכן, בקרב צוותים רפואיים עדיין קיימת בורות גדולה בכל הקשור לאוכלוסייה ההומו־לסבית, שמתבטאת לעתים ביחס מזלזל ומתנכר כלפיה. בשבוע שעבר, למשל, סיפר לנו מטופל בשנות העשרים לחייו כי פסיכולוג בקופת חולים בתל אביב סירב לטפל בו, ונימק את הסירוב בכך שהוא הומוסקסואל. המטופל סירב להיחשף בכתבה בשמו, מחשש להשלכות של חשיפת זהותו המינית.

"היחס למיעוטים במערכת הבריאות הוא לעיתים בבואה של החברה הכללית", אומר הפסיכיאטר ד"ר אילן טל, שמנהל קליניקה פרטית לתמיכה נפשית. "כתוצאה מכך, צפוי שנראה גם הומופוביה במערכת הבריאות. הרופא לא יודע פעמים רבות מה לעשות עם העומס הרגשי שיש לו מול מטופל שהוא הומו מוצהר, בוודאי במדינה כמו שלנו, שהיא מיליטנטית באופייה.

"רק לאחרונה סיפר לי מטופל שהרופא שלו, חובש כיפה, שהוא גם קרוב משפחה שלו, עשה לו אאוטינג בקרב בני המשפחה. הוא אמר לאביו של המטופל: 'איך אתה מאפשר לו להיות ככה? איך אתה לא מתבייש?' מובן שהרופא לא קיבל את רשותו של המטופל לעשות זאת. המקרה הקשה הזה חשף גם את עולם המושגים של הרופא, שלפיו הומוסקסואליות היא דבר פסול, אסור ומלוכלך.

"היו לי אפילו מטופלים שסיפרו שבטיפולים פסיכולוגיים קודמים, הפסיכולוג אמר להם: 'אם אתה בוחר להיות הומו, אני לא יכול לטפל בך, כי זה בניגוד למה שאני מאמין בו'".

"הרגשתי מושפל"

פעמים רבות, הדעות הקדומות שבהן מחזיקים חלק מהרופאים פוגעות באופן ממשי בדיאגנוזה ובטיפול שמקבלים החולים. כך קרה ל־ר' (33) מתל אביב, הומו מוצהר, שהופנה על ידי רופאת המשפחה שלו בדחיפות לרופא כירורג בגלל כאבי בטן קשים.

"בדרך כלל אני בוחר רופא לפי המלצות של רופאים בקהילה או של חברים הומואים, אבל בגלל הדחיפות בחרתי את הרופא הראשון שהיה פנוי", הוא משחזר. "בבדיקה הרופא שאל אותי על ההיסטוריה הרפואית שלי, וסיפרתי לו על בעיית עור באיבר המין, שסבלתי ממנה לפני כעשור. הוא שאל אותי על ההרגלים המיניים שלי ועל יחסי מין, וזה הספיק לו כדי לקבוע שכאבי הבטן שלי קשורים לבעיה שסבלתי ממנה. הוא בדק אותי ושלח אותי למיון, כשעל טופס ההפניה ציין רק את הבעיה הקודמת.

"הרגשתי מושפל, ובדיעבד התברר בבית החולים שהאבחנה שלו היתה מופרכת לחלוטין ונשענה על בורות ועל חוסר ידע רפואי בסיסי. הוא פשוט קישר אוטומטית את אורח החיים ונטייתי המינית עם כאבי הבטן שלי". 

באגודה לשמירת זכויות הפרט פועל בשנים האחרונות מרכז ניר כץ (על שם הנער שנרצח בברנוער ב־2009) לדיווח על אפליה ועל הומופוביה בחברה הישראלית, ואליו מגיעות תלונות לא מעטות על יחס מפלה ומשפיל של אנשי צוות רפואי על רקע נטייה מינית. ב־2013, למשל, התלוננה מטופלת על הטיפול שקיבלה מרופא המשפחה שלה לאחר שסיפרה לו על חייה המשותפים עם בת זוגה.

"הוא אמר בפליאה, 'בת זוג? את רוצה לעשות בדיקת איידס?' עניתי לו, 'ממש לא', והוא גיחך. הייתי בשוק ממה שהוא שאל, לא ידעתי איך להגיב. אחרי הבורות שהוא הפגין בדברים שלו, רק רציתי לברוח משם". בעקבות הגשת התלונה התנצלה מנהלת המרפאה בפני המטופלת.

תושב ירושלים בן 40 התלונן באגודה כי לאחר שהגיע לבדיקה שגרתית אצל רופא, הבחין שבטופס סיכום הבדיקה צוין בהבלטה "הומוסקסואל", כשהמילה מודגשת בשני קווים. בשנה שעברה התלונן מטופל כי רופאת המשפחה שלו סיפרה לחברותיה לעבודה על נטייתו המינית, כמובן תוך כדי הפרת סודיות רפואית.

תלונה נוספת, שנבדקה בשנה האחרונה בלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית, נוגעת להתבטאות של ד"ר ישראל שטבון, מנהל היחידה לקוצבי לב בבית החולים מאיר בכפר סבא, המכהן גם כחבר מועצת עיריית נתניה מטעם הבית היהודי. התלונה הוגשה בעקבות ראיון עם ד"ר שטבון ביוני 2104, שבו התייחס לכוונה לערוך מצעד גאווה בנתניה.

"אם יש אנשים עם בעיות רפואיות או פסיכיאטריות, יש דרכים לטפל בזה כמו בכל מחלה אחרת", צוטט הרופא בראיון. "הקדוש ברוך הוא נתן לנו מסגרות מסוימות כדי שאם יהיו לנו דחפים לא נכונים, נדחף אותם הצידה. להפוך את הסטייה המינית לדבר מובן מאליו זה לא נכון, וזה מנוגד לערכי התורה... באותה מידה שבה אני, קרדיולוג, לא אומר לחולה לב להתגאות בזה שהוא חולה לב, אלא אומר לו 'בוא נטפל בזה', אז זה אותו דבר... כל המצעדים מחזקים את האנשים האלה בכיוון הלא נכון. במקום להדחיק את היצרים האלה ולהביא למצב הטבעי של בני האדם, הם הופכים לאנשים מקובלים בחברה".

בתלונה שהגישו ד"ר גל וגנר קולסקו, ד"ר רותי גופן וד"ר איציק לוי הם טענו כי "דבריו ההומופוביים של ד"ר שטבון פוגעים קשות בציבור המטופלים, בקולגות שלו וגם בתדמית הרופאים כולם". בספטמבר 2014 קבעה הלשכה לאתיקה כי "לד"ר שטבון מותר להביע את עמדותיו הדתיות, הפוליטיות או החברתיות הנובעות מתפיסת עולמו, אולם אסור לו לקשור אותן לידע הרפואי שלו בצורה מטעה ופוגענית. התבטאויותיו כלפי קהילת ההומואים, הלסביות והטרנסג'נדרים אינן מקובלות בעולם הרפואה ואינן מבוססות מדעית.

"הלשכה לאתיקה הוציאה 'דף עמדה' חדש בנושא, ויש לקוות שהוא יסייע לד"ר שטבון ולרופאים אחרים להבין את מידת הפגיעה והנזק באמירות מסוג זה, והוא יימנע מלעשות שימוש במקצועו כרופא ובידע הקליני שלו כבסיס להתבטאויות בלתי מבוססות רפואית ובלתי מכבדות".

כעבור כחודש השיב ד"ר שטבון במכתב ללשכה לאתיקה: "הדברים נאמרו על ידי בתקשורת במסגרת תפקידי כאיש ציבור שומר תורה ומצוות וחבר מועצת עיר מטעם מפלגה דתית, בעת דיון שבו הבעתי את התנגדותי לקיום תהלוכה מסוימת הנוגדת את ערכי עם ישראל בארץ הקודש. לעמדתי זו אין דבר וחצי דבר עם תפקודי כרופא והתייחסותי לכל חולה הפונה אלי".

אף מילה בלימודי רפואה

בשנים האחרונות מתרחשת בקהילה הרפואית מהפכה שקטה בכל הנוגע לטיפול בקהילה הגאה. ראשיתו של התהליך לפני שש שנים, אז הוקמה מרפאה ייעודית לקהילה בתמיכתה המלאה של קופת חולים כללית, הקופה הגדולה בארץ. בראש המרפאה עומדים ד"ר גל וגנר קולסקו וד"ר רותי גופן, וכיום רשומים בה כ־1,600 מטופלים, המקבלים ייעוץ וטיפול רפואי כמו בכל מרפאת משפחה, בדגש על מאפיינים הייחודיים לקהילה.

"הקהילה הגאה היא אוכלוסיית מיעוט, וטוב שהרופא המטפל יהיה מודע לאורח החיים ולצרכים של בני הקהילה", אומר ד"ר וגנר קולסקו (42), המתגורר בתל אביב עם בן זוגו ושני תאומים שנולדו לאם פונדקאית בארה"ב, "כמו שרופא שמטפל בקהילה החרדית, להבדיל, צריך להכיר את העולם החרדי ולדעת על מידת ההשפעה שיש לרבנים על החלטות רפואיות או להכיר את ההלכה הקשורה לרפואה.

"סיבה נוספת לקיומה של המרפאה היא העובדה שיש אנשים שנמנעים מלקבל טיפול רפואי, כי הם חוששים מחשיפת הנטייה המינית שלהם מול הרופא, שאולי תוביל לדחייה. הסקרים והמחקרים בארץ מראים שמדובר בתופעה שכיחה הרבה יותר ממה שאפשר לשער".

ד"ר רותי גופן וד"ר גל וגנר קולסקו // צילום: פיני סילוק

ב־12 השנים שבהן למדת רפואה והתמחית ברפואת משפחה, איזה חלק מהלימודים הוקדש לנושא הנטייה המינית והמגדר והשפעתם על הטיפול הרפואי?

"אפס. הדבר הזה בולט במיוחד על רקע מחלות או מצבים רפואיים נדירים, הרבה יותר נדירים מאשר הומוסקסואליות, שעליהם כן מדברים ולומדים הרבה בשיעורי הרפואה הסטנדרטיים. 

"חשוב לדעת שלרפואה אין תשובה חד־משמעית איך מתעצבת הנטייה המינית של בני האדם. יש על זה הרבה תיאוריות, אבל מקובל לחשוב שזה שילוב של גורמים מולדים, גנטיים או הורמונליים, יחד עם תיאוריות שקשורות להתפתחות בגיל הינקות. הגישה הרפואית המקובלת היא שהנטייה המינית מולדת, ובכל אופן, שהיא לא נתונה לבחירה של בני האדם, ולכן הם גם לא יכולים לשנות אותה".

אז למה קומם אותך כל כך שיש רופא שכתב שלדעתו הומוסקסואליות היא חטא מהתורה? מה נורא בזה כל כך?

"עברתי ימים קשים בעקבות הדברים של ד"ר נמיר. עד היום הרגשתי שהקולגות שלי מקבלים אותי, אבל כשגיליתי שיש אמירות כאלו, זה עירער את כל תפיסת עולמי. מדובר בקולגה שקורא לי סוטה, חולה ופדופיל. ככה הוא קורא גם לכל החברים שלי, לרבים מהמטופלים שלי, ויותר חמור - אולי גם לכמה ממטופליו".

"בפני חברי הקהילה הגאה בארץ עומדים מחסומים המונעים מהם לקבל שירות רפואי כמו שאר האוכלוסייה", אומרת ד"ר רותי גופן, שותפתו של ד"ר וגנר קולסקו בניהול המרפאה בגן מאיר, לסבית מוצהרת ואם לבת 8. "הדבר נובע, בין השאר, מיחס מזלזל, מפלה או מעליב של צוותי רפואה בעקבות חשיפת הזהות המינית או המגדרית של המטופל. לעיתים יש חוסר ידע של צוותי הרפואה בנוגע למאפיינים רפואיים והתנהגותיים של הקהילה".

לדבריה, מחקרים שבוצעו בארץ ובחו"ל מראים כי חברי הקהילה הגאה משתמשים פחות בשירותי הרפואה בהשוואה לסטרייטים. "הם הולכים פחות לרופא בעת מחלה ועושים פחות בדיקות תקופתיות. דברים אלה בפני עצמם גורמים לעיתים לתחלואת יתר באוכלוסייה זו".

פרשת ד"ר נמיר הוכיחה לד"ר וגנר קולסקו את הצורך בהקמת מסגרות רפואיות המתמחות בטיפול באוכלוסייה ההומו־לסבית. בהודעה שפירסם בפורום הרופאים, כתב: "כלהט"ב אתה נולד לדרך חיים קשה מאוד. לא לחינם הסיכוי של נער להט"בי להתאבד הוא פי 3 מאשר של כל נער אחר.

"להט"בים נפגעים יום־יום במפגשים עם אנשים במערכת הבריאות. במרפאה שלנו בגן מאיר אנחנו פוגשים אותם על בסיס קבוע. הביטויים כלפיהם נעים מקיצוניות קשה - 'לך תחפש רופא אחר', 'אל תחזור אלי', 'ברור שאתה חולה, הרי אתה הומו' - ועד ביטויים קלים יותר, כמו התעלמות גסה, פרצוף עקום ועוד.

"את החושך הזה כלפי להט"בים וכלפי קהילות מיעוט אחרות חייבים לבער בכל דרך אפשרית. אנחנו נעשה כנסים גם לקהל הרחב וגם לאנשי רפואה, נבנה קורסים, נעביר ידע מבוסס עובדות ונדבר ונדון בצורה כנה, נעימה, גלויה ומכבדת. את גילויי השנאה יש לעקור מן השורש".

צרכים רפואיים ופסיכולוגיים

וגנר קולסקו וגופן היו בין 34 הרופאים והרופאות שפנו בדצמבר האחרון להנהלת ההסתדרות הרפואית, בבקשה להקים חברה לרפואת להט"בים בהסתדרות הרפואית, בדומה לחברות ולחוגים רפואיים שקיימים בהסתדרות הרפואית ושחברים בהם רופאים מתחומי רפואה שונים - למשל, החברה לרפואת סְפר (רפואה בפריפריה), החברה לאיכות ברפואה והחברה לגיל המעבר בנשים וגברים. במסגרת הזאת יוכלו רופאים מתחומי התמחות שונים (חברי הקהילה הלהט"בית ואחרים) לדון בבעיות רפואיות המאפיינות באופן ייחודי את הקהילה ההומו־לסבית ולמצוא להן פתרונות. חברה כזאת, לרפואת הומואים ולסביות, פועלת בארה"ב זה מספר שנים וחברים בה כמה אלפי רופאים.

בנימוקים לבקשה נכתב כי מטרת החברה היא "לשפר את המצב הקיים במערכת הבריאות בארץ, להרחיב את בסיס המידע הרפואי הקיים לגבי קהילת הלהט"ב, להפיץ את הידע בקרב צוותי רפואה וכן להיאבק בדעות קדומות לגבי מטופלים מהקהילה, שעדיין קיימות בקרב צוותים מטפלים". מההסתדרות הרפואית נמסר כי עורך דין מטעמם מלווה את התהליך בדרך להקמת החברה.

בין הרופאים שחתמו על הפנייה היה גם ד"ר איציק לוי, מנהל יחידת האיידס בבית החולים שיבא בתל השומר. ד"ר לוי נחשב לאחד הרופאים המובילים והטובים בישראל בתחום האיידס, והוא שותף מרכזי ודומיננטי מאוד בכל המאבקים החשובים בארץ לקידום זכויותיהם של נשאי וחולי איידס ושל בני הקהילה הגאה בכלל.

"עברנו דרך ארוכה מאז שאני ובן זוגי סולקנו ממעונות הסטודנטים לרפואה כי לאם הבית הפריע שאנחנו הומואים", הוא מספר. "בחיי הסטודנטיאליים נתקלתי בהומופוביה קשה, אבל מאז שהתחלתי לעבוד כרופא, לפני כ־30 שנה, לא נתקלתי בהומופוביה. גם מבחינת המטופלים שלי, רק חלק מזערי נאלץ לסבול אמירות הומופוביות מאנשי צוות רפואי, ולאור תגובתי הנחרצת, האמירות האלו לא חזרו על עצמן.

"חלק לא מבוטל מהרופאים הבכירים בבתי החולים הוא מהקהילה הלהט"בית, ושאלת נטייתם המינית מעולם לא עמדה על הפרק. לעומת זאת, כן נתקלתי בבורות בנוגע להתייחסות לצרכים הרפואיים והפסיכולוגיים של האוכלוסייה הזו. מדובר בבורות שאינה נובעת דווקא מהומופוביה, אלא פשוט מחוסר עניין וידע. ערכנו סדנאות בנושא לסטודנטים לרפואה, דבר שבהחלט שיפר הן את הגישה והן את הידע.

"למרבה הצער, בבתי הספר לרפואה אין כיום התייחסות למגזר הזה, והסטודנטים מסיימים את השכלתם הרפואית בלי ידע ספציפי בדבר הצרכים הייחודיים של הקהילה. בעולם אידיאלי שבו אין אף הומו, לסבית או טרנס שנמצאים בארון, שסובלים מאפליה או שפוחדים לשתף את הרופא שלהם בנטייתם המינית, ייתכן שלא יהיה צורך בארגון רפואי להט"בי. לצערי, אנחנו עדיין רחוקים מהעולם האידיאלי הזה".

ד"ר תמי קרני. "דעות שאין להן קשר לידע רפואי" // צילום: ששון תירם

ד"ר תמי קרני, יו"ר הלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית, מסרה בתגובה לכתבה: "התלונה נגד ד"ר נמיר עוסקת בהתבטאות של רופא חבר הלשכה בפורום אינטרנטי סגור של רופאי משפחה. הרופא מייצג דעות שאין להן קשר לידע רפואי ואשר עומדות בניגוד לדעת הלשכה לאתיקה.

"יתרה מזאת, בדיון שנערך בלשכה בקיץ הקודם בנושא חופש הביטוי לרופאים הובאה דוגמה של רופא נציג מפלגה דתית בעיריית נתניה, שהתנגד למצעד הגאווה בעיר. בטענותיו הראשוניות יצר הרופא רושם כי דעותיו מגובות בידע רפואי, אולם אין להן קשר לרפואה. בדף עמדה שכתבתי לפני הדיון ציינתי כי חופש הביטוי הוא חלק מהזכות לחירות וכולל השמעת עמדות והחלפת דעות מתוך כיבוד האוטונומיה ההדדית והאפשרות לנסות ולשכנע במסגרת המשטר הדמוקרטי שהחברה מנסה לבסס.

"מה קורה כאשר צורת הביטוי החופשי או תוכנו עלולים לפגוע באמון המטופלים ברופאים ובכבוד המקצוע? על רקע זה הוספנו את סעיף 5 בדף העמדה: 'הרופא לא ינצל לרעה את מעמדו כאשר הוא מציג דעותיו כמסתמך על עולם הידע שלו ברפואה'.

"תקנון ההסתדרות הרפואית (הר"י) קובע כי תלונות כנגד בעלי תפקידים בהר"י, ובכללם חברי הלשכה לאתיקה, יטופלו במסגרת בית הדין של הר"י. אנו מחכים לבירור התלונה ולקבלת מסקנות בית הדין". 

ranr@israelhayom.co.il

הרפואה של ההומואים והלסביות

ממחקרים רפואיים וסקרים שפורסמו בארץ ובחו"ל עולים מאפיינים בריאותיים וחברתיים ייחודיים של האוכלוסייה ההומוסקסואלית והטרנסג'נדרית. לא כל אנשי הרפואה מודעים למאפיינים הללו ומביאים אותם בחשבון בטיפול הרפואי ובהמלצות למטופלים.

הימנעות מקבלת טיפול רפואי. אצל חלק מבני הקהילה הלהט"בית קיימת נטייה בולטת להימנע מקבלת טיפול רפואי וממגע עם מוסדות הבריאות, מחשש שנטייתם המינית תיחשף ותגרור תגובות של ניכור, דחייה ובושה. רבים מהם מעידים גם על חשש מחוסר ידע ומבורות של הצוות הרפואי בנושא.

דיכאון וחרדה. על פי המחקרים והסקרים, הומואים ולסביות נוטים יותר לדיכאון ולחרדה מאשר הטרוסקסואלים (בשכיחות גבוהה עד פי 2) ונוטים יותר להשתמש בחומרים ממכרים מאשר כלל האוכלוסייה. הדבר מוסבר בעיקר בתחושות של הדרה, אפליה ודחייה מצד החברה.

התאבדות בני נוער. שיעור ניסיונות ההתאבדות בקרב בני נוער המתלבטים בנושא נטייתם המינית גבוה יותר (עד פי 3) מאשר בכלל האוכלוסייה. הדבר מוסבר בדרך כלל בהיעדר רשת משפחתית וחברתית תומכת.

מחלות מין. בקהילה הלהט"בית שכיחות גבוהה יותר של נשאות HIV ושל מחלות נוספות המועברות ביחסי מין. לכן יש חשיבות רבה שרופאים יעודדו את המטופלים לבצע בדיקות קבועות לאיתור מוקדם של המחלה, וכן לחינוך ולהסברה.

הפרעות אכילה ועודף משקל. על פי המחקרים שהתפרסמו, הפרעות אכילה ועודף משקל שכיחים אצל הומואים ולסביות (עד פי 2) ביחס לכלל האוכלוסייה.

עישון מוגבר. שיעור ההומואים והלסביות המעשנים גבוה (עד פי 2)מאשר בכלל האוכלוסייה.

מחלות ממאירות. על פי המחקרים, חלק מסוגי הסרטן (דוגמת סרטן השד, סרטן השחלות, סרטן צוואר הרחם וסרטן בפי הטבעת) שכיחים יותר אצל בני הקהילה הלהט"בית. הגילוי המוקדם של המחלות הללו נמוך יותר מאשר בכלל האוכלוסייה - גם זה, בגלל הנטייה להימנע מקבלת טיפול רפואי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו