בגיל 23 בלבד בר טימור כבר סיגל לעצמו הרגלים של שחקן ותיק. מתבטא בפתיחות, אבל שומר קצת קלפים קרובים לחזה, מדבר בכנות אבל נמנע מלצאת בהצהרות מפוצצות. ככה זה כשהקבוצה שלך מכריזה שאתה ההווה והעתיד שלה, כשהמקום ברוטציה מובטח ואתה מחזיר ביכולת טובה.
"אם לא היית מספר לי, לא הייתי יודע שהפועל ירושלים מעולם לא ניצחה את הפועל ת"א בסידרה", הוא מודה, "אבל אני לא חושב שיש לזה משמעות מיוחדת. זה נחמד לפיקנטריה, אבל כשאתה עולה לשחק זה בכלל לא יושב בראש, בטח שלא אצל הזרים".
אתם מסכים שהסידרה הזאת היא הקשה ביותר שיכולתם לקבל?
"אין ספק שזו תהיה סידרה קשה וטובה, בייחוד כשמעורבים בה קהלים חמים והיסטוריית יריבות כל כך מפוארת. נהיה חייבים לבוא מרוכזים ולהביא לידי ביטוי את העליונות שלנו בפן המקצועי".
בסידרה כזו יש בכלל מקום לטקטיקה ולניתוחים מקצועיים?
"כמובן שנצטרך להיצמד לתוכנית המשחק, אבל יותר חשוב שנבוא עם רוח לחימה ועם לב, כי הם בטוח יביאו את זה. אם אתה לא בא בטירוף לכזה משחק, אז בשביל מה אתה בא? אנחנו נבוא חדים, והולכת להיות מלחמה".
מרחק יריקה מכדורגל
טימור בכלל היה אמור להיות כדורגלן. כשהיה בן 15 שיחק גם כדורגל וגם כדורסל והתגלה על ידי המאמן ירון הוכנבוים (כיום בהפועל עפולה), שניסה לשכנע אותו לזנוח את הכדור הכתום, אבל מנגד עמד אויב בלתי ניתן להכנעה - אמא. "באחד המשחקים אמא שלי קלטה אותי יורק על הדשא והיתה בהלם, ואחר כך אמרה שהיא לא מסכימה שאשחק כדורגל", הוא נזכר בחיוך, "ככה נסללה הדרך לכדורסל, אבל אני חולה כדורגל".
במהלך העונה דובר הרבה על מחנאות בחדר ההלבשה שלכם ועל הפרדה בין האמריקנים לישראלים.
"לא היתה מחנאות. בכל קבוצה יש הפרדה מסוימת בין זרים למקומיים, אבל אצלנו זה ממש לא ככה. אפילו בנסיעות לחו"ל, ברמת החלוקה לחדרים, כולם התערבבו עם כולם, אבל ככה זה כשמשחקים בקבוצה שנמצאת במוקד. כל דבר קטן מקבל עוצמה יותר גדולה".
יש בקבוצה דעה רווחת שהארנה עומדת לפעמים בעוכריכם, כי גם כשבאים 5,000 צופים הם נבלעים בגודל וזה חלק מהסיבות ליכולת הלא טובה בבית.
"אי אפשר לתלות את ההפסדים בגודל של האולם, זה לא רציני. ההפסדים האלה הם רק עלינו. כשאתה מפסיד לנהריה אחרי שאתה מוביל 20 הפרש ויותר, אתה לא יכול להאשים את הגודל של האולם או את האווירה".
טימור במדי הפועל ת"א. "אשמח לקבל זימון לנבחרת" // צילום: אלן שיבר
"הלוואי שנחזור לשלושה זרים"
עד לאותו ניצחון ביד אליהו (77:93) עברה על טימור עונה די פושרת. הוא סבל מפציעה בכתף וקיבל פחות דקות, אבל היריבה בצהוב הדליקה אותו. "אם מסתכלים על זה שגם הזרים וגם הישראלים שלנו הם בכירים, ועדיין אני מצליח להיות חלק אינטגרלי מהרוטציה, אני יכול להגיד שאני מרוצה מאיך שהעונה התפתחה עבורי".
ועדיין, יכול להיות שאתה לא לגמרי מפוענח מבחינה מקצועית? אתה מצד אחד לא רכז טבעי, מצד אחר אין לך את הגודל לשמור על גארדים בעמדה 2.
"אני חושב שהשילוב הזה דווקא עוזר לי והופך אותי לשחקן יותר מגוון. אני לא רוצה להיות רק דבר אחד, אני רוצה גם להוביל את הכדור אבל גם להתחזק פיזית ולעבוד על הצד ההגנתי".
לאור היכולת הטובה בחלק האחרון של העונה, זה לא יהיה הימור פרוע להניח שטימור יקבל זימון לנבחרת. "אני מאוד מקווה שזה יקרה. בפעם שעברה שזומנתי לסגל הרחב זה קצת התפקשש לי בגלל פציעה, אבל אם יזמנו אותי השנה אני מאוד אשמח".
מה דעתך על תופעת ההשתמטות של שחקנים מהקמפיינים בקיץ?
"קשה לשפוט. יש שחקנים שנמצאים בנבחרות השונות מגיל 15, ופתאום מגיעים לגיל 26 כשהגוף שלהם מותש לגמרי. הקיץ זו ההזדמנות לעבוד על דברים ולשפר אספקטים במשחק, שלא לדבר גם על לנוח, אז פה ושם מישהו מבקש קיץ חופשי".
כשאנחנו מדברים על מעמד הכדורסלן הישראלי, טימור נדרך ורואים שהנושא חשוב לו: "הלוואי שהיה אפשר לחזור לשלושה זרים כמו פעם, זה היה נותן דחיפה ענקית לכישרונות צעירים".
אבל אולי באמת אין מספיק כישרונות?
"בן אלטיט, עוז בלייזר, שון דאוסן - כולם יהיו שחקנים מעולים. אם היתה לי הזדמנות לעשות הכל מההתחלה, הייתי יוצא לשחק בקולג'. אני חושב שבמכללות השחקנים עוברים ארבע שנים שהם לא יקבלו בשום מקום אחר, ובארץ האימונים לא מספיק אינטנסיביים כדי לפתח שחקנים צעירים".
גם על מבנה הליגה ועל שיטת הגמר יש לטימור דעה נחרצת. "אני מעדיף סדרות. אם תסתכל אחורה על כל הקבוצות שלקחו אליפות ממכבי בפיינל פור - אני חושב שהן בהחלט היו מסוגלות לנצח את מכבי גם בסידרה. אני חושב שהליגה צריכה להיות של 14 קבוצות, שני סיבובים, שתי פגרות באמצע ולהתחיל סדרות פלייאוף בסיומה".
בשורה התחתונה, הפועל ירושלים זו קבוצה לאליפות?
"את זה נדע בעוד חודש וחצי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
