לא מצית התלהבות

בפעם הקודמת שנפגשו, הם יצרו יחד את "Drop It Like It's Hot", אחד מלהיטי ההיפ הופ הגדולים של העשור האחרון. הפעם החיבור בין סנופ דוג לפארל וויליאמס (בכיסא המפיק) לא מצליח להצית התלהבות דומה, ובחלק גדול מהזמן אפילו לא ניצוצות קטנטנים של סקרנות.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

"Bush", האלבום החדש וה־13 במספר של סנופ דוג, מתהדר בהמון שמות גדולים שמבטיחים, לפחות על הנייר, אלבום מגוון, צבעוני ובלתי נשכח. בפועל, האלבום החדש מותח זרועות ליותר מדי כיוונים ואת רובם הוא מפספס לחלוטין.

השיר הפותח, "California Roll", הוא דואט של סנופ עם סטיבי וונדר ויש בו הבטחה לחיבור מוצלח בין היפ הופ לאר אנ' בי, אבל משהו מרגיש עשוי מדי ואולי אפילו מהוגן מדי. זהו הסינגל השלישי ששוחרר מהאלבום אחרי "Peaches N Cream" ו־"So Many Pros", שטובים ממנו משמעותית.

החיבור עם גוון סטפני ב־"Run Away" יכול להצליח במצעדים וברשימות ההשמעה, אבל הוא נעדר את החותמת הברורה שהיתה לסנופ בעבר. בניסיון לשתף פעולה עם הדבר הנכון של השעה, הוא מארח את קנדריק לאמאר (שאלבומו האחרון הוא מופת של התכת סגנונות שונים למקשה מוסיקלית ברורה אחת) ואת ריק רוס בשיר "I'm Your Dogg", אך גורר אותם למלודרמת אר אנ' בי ניינטיזית דביקה.

נדמה שבזגזוג הסגנוני שלו בשנים האחרונות, במעבר מהיפ הופ לרגאיי וחזרה, בהרפתקה הקטנה שלו כסנופ ליון ובניסיון לא לסכן יותר מדי, סנופ דוג איבד חלק גדול מהקסם ומהתעוזה שלו. האלבום החדש שלו הופך אותו לשחקן מובל ולא לשחקן מוביל, וככזה הוא לא מעניין במיוחד. אם סנופ דוג הגנגסטר של "Doggystyle" היה מקשיב לאלבום הזה היו לו רק שתי מילים להגיד לסנופ של היום - Bitch, Please.