כשלוסי דובינצ'יק לוהקה לסרט הראשון בחייה, "קלרה הקדושה", היא היתה בת 13. על הסט היא הכירה את השחקן ג'וני פיטרסון, גם הוא נער שעושה את צעדיו הראשונים בתעשייה התובענית. 13 שנים אחר כך הם נפגשו שוב, הפכו את הידידות ההיא לזוגיות קצרה, ורגע אחרי שנפרדו גילתה שהיא בהריון.
"באתי לג'וני בשלוות נפש מוחלטת ואמרתי לו: 'אני בהריון'. לא היו לי שום תכנונים להפוך לאמא, אבל באותו רגע היה ברור לי שזה קורה. לא היתה לי שום התלבטות".
למרות שהיית רק בת 24 וכבר לא הייתם זוג?
"ההורים שלי הפכו להורים בגיל 18", היא מחייכת את החיוך המתוק שלה, "אז ביחס אליהם, אפשר להגיד שאפילו קצת איחרתי".
ג'וני גם רצה?
"אלה דברים שלו, שאני מעדיפה לא להיכנס אליהם כי הוא מעדיף לשמור על הפרטיות שלו, ואני מכבדת את זה. בהריון כבר לא היינו ביחד, אבל בלידה של אלמה הוא היה, והוא אבא מאוד טוב ואבא לכל דבר. תמיד הסתדרנו בקטע טוב".
בהתחלה היית ממש מבוהלת, הכחשת את הידיעה.
"נכון, היה לי סרט שמאוד רציתי לעשות. אבל השמועות התחילו לרוץ במהירות מטורפת ונבהלתי, לא ידעתי איך זה יתפתח ואיך אני איראה ומה יהיה. נורא חבל שזה יצא כל כך מהר".
אם מישהי בת 24 קוראת עכשיו את הכתבה הזאת ונמצאת בסיטואציה שאת היית בה, מה את ממליצה לה לעשות?
"אני לא דתייה, אבל אני מאוד מאמינה באלוהים וחושבת שדברים לא קורים סתם. אם כבר נכנסת להריון, אני בעד לשמור עליו, כי יש כל כך הרבה נשים שמנסות ולא מצליחות, וזה לא מובן מאליו, גם אם לא ממש תיזמנת את זה. אם אין סיבות קיצוניות שלא מאפשרות לגדל את הילד - אני בעד להשאיר אותו".
פעמיים בשבוע, אחר הצהריים, תוכלו למצוא את לוסי דובינצ'יק במתחם הטניס ברחוב רוקח בתל אביב. לכאן היא מגיעה עם אלמה, שהיא כבר בת 8, לחוג הטניס שלה. עוד אחר צהריים הן מבלות בחוג כדורסל. הקשר הקרוב ביניהן, על רקע מערכות היחסים המתחלפות של האם והעבודה האינטנסיבית שלה בתיאטרון ובתעשיית הבידור בכלל, יהפוך בקרוב לנחלת הכלל בעונה החדשה של הסידרה הדוקומנטרית "6 אימהות" ב"רשת" (החל מיום חמישי הבא ב־21:00, ואחר כך בימי רביעי).
"האמת היא שראיתי את העונה הראשונה ומאוד אהבתי, אז לא התלבטתי", היא אומרת, "זה משהו שעשוי בטעם טוב. לא מדובר בהמון ימי צילום, וזה סובב סביב האימהוּת, גם כשנוגעים בחיים האישיים זה לא פולשני. זאת פעם ראשונה שאני עושה משהו כזה, אז זו חוויה שונה בשבילי. לא כמו לשחק דמויות".
לא בית רוסי קלאסי
דובינצ'יק, בת 32, נולדה וגדלה במוסקבה. בגיל 7 עלתה ארצה עם הוריה אלכס (55) ואירנה (55) ואחיה נתן (36). בארץ נולדו אחיה נועם (17) ואחותה שני (14). בתחילה התגוררו ברחובות, וכעבור שלוש שנים עברו לתל אביב. כיום היא מתגוררת בחלק הצפוני של העיר, במרחק שלוש דקות נסיעה מההורים.
"מצד אחד אנחנו לא בית רוסי קלאסי, אני לא ילדה יחידה ומעולם לא שלחו אותי ללמוד בלט או פסנתר. מצד שני, אמא שלי מאוד שולטת בבית, יודעת מי נמצא איפה ומתי ומחליטה על כולם, וזה תמיד נורא עיצבן אותי".
עד היום?
"כשהייתי בת 16 היא שיחררה, כי לא היתה לה ברירה. אם היא היתה רושמת אותי לחוג ולא רציתי אותו, אז אחרי כמה זמן היו מודיעים לה שאני לא מגיעה לחוג. זה פשוט לא עלה יפה, הניסיון הזה. מאותו רגע אני מסתדרת עם הוריי מצוין. הם יכולים להשפיע עלי, אבל לא מתוך כפייה, כי הם מבינים שאין טעם".
ככה את גם מחנכת את אלמה?
"אני הייתי ילדה שנזקקה מאוד לחופש, וכשלא נתנו לי אותו, ורוב הזמן לא נתנו לי אותו, אני לקחתי אותו. לכן, בהמון מובנים, אני הולכת דווקא נגד הצורה שגידלו אותי. אני מנסה ליצור עם אלמה שפה שתלך איתה לאורך שנים. אני כן מציבה לה גבולות, אבל בדרך עדינה, והיא מקשיבה לי. ככל שיעברו השנים ויהיה לה עולם מקביל, כך אני רוצה שהוא יהיה חשוף בפניי. שהיא תוכל לדבר איתי על הכל".
אמא שלך לא הסכימה להצטלם לתוכנית, אבל היה מפגש מעניין עם אבא שלך.
"נכון, שאלתי אותו איפה הוא חושב נמצא עקב אכילס שלי כבת זוג ואיפה הבעיה שלי בבחירת בני זוג, והוא אמר דברים מאוד מעניינים. הוא חושב שהבעיה בי היא שאני דומיננטית מדי. שאני עצמאית ויש לי קריירה, ושאני לא נותנת לגבר להרגיש מספיק גבר. אני חושבת שזה נכון".
יש גברים שמעדיפים אישה דומיננטית.
"נכון, אבל גם אני אוהבת גברים דומיננטיים, אז אני צריכה להפנים את העצה של אבא שלי".
אם נשאל את אלמה איזו אמא את, מה היא תגיד?
"היא בטח תגיד שאני נורא מגניבה או משהו. בכללי, היא חיה בתוך תחושה שמותר לה לעשות דברים, ואם יש משהו שהוא קריטי מבחינתה ואני חושבת שהיא לא צריכה לעשות, היא יודעת שהיא יכולה לדון איתי עליו ושאני יכולה לשנות את דעתי. בבית הספר היא אוהבת תמיד לספר שיש לה אמא שמרשה לה".
אז איפה הקו האדום?
"אסור לה להיות רעה. בהמון מובנים אני פשוט רוצה שזה יבוא ממנה, ואני לא שמה לה את הגבולות מבחוץ. אני נותנת לה להגיע למסקנה לבד, ואני רואה שזה עובד מאוד טוב בהרבה מאוד תחומים. גם כשהיא חוזרת מבית הספר אני לא אומרת לה, 'תשבי עכשיו לעשות שיעורים', אבל אני יודעת שזה יבוא ממנה, וכשזה בא ממנה, זה הרבה יותר חזק ואין לה רצון להתמרד. היא תלמידה מאוד טובה".
היא כבר מבינה את המקצוע שלך? היא גם רוצה להיות שחקנית?
"היא הרבה יותר בעניין של ספורט וחיות, אבל היא מאוד מבינה מה אני עושה. היא באה איתי להצגות שלי ולחזרות ולמאחורי הקלעים ולצילומים, והיא מאוד מעורבת".
מי שומר עליה כשאת יוצאת להצגות בערב?
"אני לוקחת אותה איתי הרבה להצגות. היא חוזרת מאוחר, ולמחרת הולכת קצת יותר מאוחר לבית הספר. אם זה היה תלוי בה היא היתה באה איתי תמיד, אבל אני משתדלת שזה לא יקרה יותר מארבע־חמש פעמים בחודש, כי ביום שאחרי אנחנו מגיעות לבית הספר לקראת הפסקת עשר וזה פחות מומלץ. אז לפעמים, כשאני בעבודה, היא הולכת לישון אצל חברות מהכיתה או אצל סבא וסבתא שלה".
איך היא הגיבה למצלמות של התוכנית?
"סבבה לגמרי, חוץ מיום אחד שנמאס לה, אז בשלב מסוים היא אמרה להם שאנחנו הולכות לישון".
עד כמה תוכנית כזאת היא באמת אותנטית, כשיש כל הזמן מצלמות מול הפרצוף?
"אני חושבת שתוכנית דוקומנטרית שהיא לא טבעית ואותנטית - לא מעניינת. אם אתה לא מוכן לתת מעצמך ולהיחשף, אין לך מה לעשות שם. אבל לא צולמה פה דרמה גדולה, אלא התנהלות שלי עם אלמה וגם מסביב. אין פה משהו שלא רציתי לחשוף, ואם לא הייתי רוצה, אז לא הייתי חושפת. אבל גם כשלא הרגשתי נוח שאלתי את עצמי למה, והבנתי שכנראה יש פה משהו שאני צריכה לשנות".
עם בתה אלמה. "אני מציבה לה גבולות, אבל בדרך עדינה, והיא מקשיבה לי" // צילום: מהסידרה "6 אימהות"
שלוש מערכות יחסים
מאז הלידה של אלמה לפני שמונה שנים הספיקה דובינצ'יק לחוות שלוש מערכות יחסים רציניות. הראשונה, עם השחקן בני אלדר, התחילה כבר במהלך ההריון והסתיימה אחרי הלידה. השנייה, עם הבמאי שי בן־עטר, הסתיימה בחתונה (אוקטובר 2010) ובגירושים (מארס 2012). ולא מזמן היה גם רומן קצר עם מילואימניק שהכירה בתקופת צוק איתן, כשהתנדבה לחלק אוכל ומצרכים ללוחמים בדרום.
קשה לך עם זוגיות.
"מה שעברתי בכל ענייני הזוגיות הוא טבעי בעיניי. הדברים לא הסתדרו מכל מיני סיבות, פעם בגללי ופעם בגלל הבחור. זה לא משהו שאתה יכול לדעת עד הסוף. אבל היום אני יותר בשלה לזוגיות רבת שנים ולהקים משפחה משלי".
מה השתנה?
"זה נראה לי יותר עניין של בגרות. זה שהפכתי לאמא בגיל מאוד צעיר לא גרם לי לחפש בהיסטריה בן זוג שיהיה איתי עד סוף חיי, כי אני מסתדרת עם אלמה לבד ויש לה אבא פעיל, אז נראה לי שזה הספיק".
את יוצאת לדייטים?
"אני לא בן אדם של דייטים, אף פעם לא הייתי. אף פעם לא יצאתי לדייט. אני לא מתחברת לקונספט, ואני גם לא מחפשת את זה בהיסטריה. זה מסוג הדברים שקורים באופן טבעי".
את רוצה להתחתן שוב?
"אני לא כל כך בעניין של להתחתן שוב".
פעם אחת הספיקה לך?
"מתברר שגם פעם אחת לא ממש היתה, כי רב רפורמי חיתן אותנו, ולא נרשמנו ברבנות. כשבאנו להתגרש אמרו לנו שעל פי הרבנות, לא התחתנו מעולם, אז אני בעצם רווקה. אני פשוט חושבת שנישואים לא משנים את היחסים לשום כיוון. היום מאוד קל להתחתן ולהתגרש, אז זה לא באמת משנה משהו".
תרצי עוד ילדים?
"בעיקרון אני רוצה עוד שניים, אבל זה לא דחוף לי. אני עוד צעירה, אז בסבבה שלי".
בני הזוג שהיו לך היו מעורבים בחיים של אלמה?
"כן, מאוד. היא לא מחפשת תחליף אבא, כי מהיום שהיא נולדה היא יודעת שיש לה אבא שגר באמירים, והם בקשר מאוד טוב. אבל תמיד היה חשוב לי שבני הזוג שלי יסתדרו גם איתה. אני מפגישה אותם איתה מהר מאוד, כי אין מצב שמישהו לא יסתדר איתה ויישאר איתי. שוב, אף אחד לא מתבקש להיות אבא, אבל צריכה להיות איזושהי סינרגיה".
זה לא מלחיץ אותם?
"אם זה מלחיץ, זה סימן רע מראש. אם בן אדם אוהב אותי ובא מכוונות טובות של זוגיות, אז אפשר להתמודד עם הלחץ. אלמה היא חלק מהחיים שלי, וזה לא ישתנה".
היית פעם עם בן זוג שהיו גם לו ילדים?
"היה אחד כזה. אני חושבת שזה עבד בסדר".
וכשאת נפרדת מבן זוג, זה לא משבר בשבילה?
"היחידה הבסיסית שלנו היא אני ואלמה. מאז ומעולם אני זאת שלוקחת אותה לכל מקום, כך שלא מתערער לה שום דבר במשוואה. אני גם בקשר טוב עם האקסים שלי, אז היא ממשיכה לפגוש אותם מדי פעם. היא גם ילדה מאוד פתוחה. תמיד יש את האופציה שבעוד שנים יתברר שנגרמו לה טראומות מאוד גדולות, אבל בינתיים היא מתמודדת עם זה מאוד יפה".
דובינצ'יק התחילה את הקריירה עוד לפני סוף העשור הראשון בחייה, כשהוחתמה בסוכנות יולי. כבר ב"קלרה הקדושה" לא היה אפשר להתעלם מהילדה הג'ינג'ית הכריזמטית עם העיניים הירוקות הגדולות. הילדים קינאו בה, המבוגרים נפעמו ממנה. לא במקרה זכה הסרט בשישה פרסי אופיר, ובהם גם בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר לדובינצ'יק, ששברה שיא והפכה לשחקנית הצעירה ביותר שזכתה בו אי פעם.
מכאן העתיד כבר היה ברור. היא נרשמה ללימודי תיכון בתלמה ילין ובהמשך ללימודים בניסן נתיב. מאז ועד היום הספיקה לשחק ביותר מעשרה סרטי קולנוע, ובהם להיטים דוגמת "החברים של יאנה", "מלח הארץ" ו"מפטיר". בין לבין גם לוהקה לסדרות דרמה ולטלנובלות בטלוויזיה ("מיכאלה", "מרחק נגיעה", "החצר").
דובינצ'יק. "יש לי ביטחון גדול בעצמי וביכולות שלי" // צילום: פיני סילוק
בשנת 2007 היא הצטרפה לתיאטרון גשר, ומאז השתתפה שם ביותר מ־15 הצגות. בימים אלה היא משחקת ב"הדיבוק", "פיניטה לה קומדיה" ו"הנפש הטובה מסצ'ואן". למרות זאת, בשנים האחרונות היא כמעט לא מלוהקת לסרטים ולסדרות דרמה, ויש לה גם הסבר למה.
"אין ספק שההריון והלידה מאוד קטעו לי את הרצף, ועד היום זה לא חזר למה שהיה. כשאתה שחקן בארץ, יש איזשהו מעגל שאתה צריך להיות בתוכו, להתגלגל מעבודה לעבודה. ברגע שאתה יוצא מהמעגל הזה, קשה לך מאוד לחזור אליו. בסופו של דבר, אני אם חד־הורית שגם מפרנסת וגם מופיעה בתיאטרון, אז אין לי כל כך זמן להשקיע בניסיונות לחזור למעגל הזה. זו החלטה שקיבלתי, ואני לא מתחרטת עליה.
"בארץ מתעסקים יותר מדי בחיים האישיים שלך ומדביקים אותם לקריירה שלך וליכולות שלך כשחקן, ואני חושבת שזה לא לעניין. במציאות מתוקנת זה לא היה אמור להיות ככה. יש פה גם בעיה לשחקנים לשמור על פרטיות, אתה לא יכול לגור רחוק, למשל".
שופטים אותך לפי התדמית שלך?
"לא רק שופטים לפיה, גם מלהקים לפיה. אני יותר מעשרים שנה במקצוע, ויש קשר הדוק בין התדמית שלך בחוץ לבין התפקידים שאתה מקבל או לא מקבל. היום יש לי כבר מנעד יותר רחב כדי שזה לא יהיה אחד לאחד, אבל זה עדיין קורה, וזה לא נכון כי שחקן מקצועי יכול לעשות הרבה יותר ממה שחושבים שהוא יכול לעשות. למשל, בחיי היומיום שלי אני מסתובבת במראה נערי ואין לי כוח להתייפות, אבל בצילומים אני לגמרי יכולה להיות גם גברת כי יש מאפרת ויש מלבישה. לא תמיד מצליחים לראות את המעבר הזה, וחבל".
את שואפת להופיע בעוד סדרות?
"הכוח הכי גדול שלי הוא בקולנוע. אני חושבת שיש פה פספוס".
את הולכת לאודישנים של סרטים?
"כמעט שלא, אני גרועה באודישנים. אודישנים זה מקצוע אחר. צילומי סרט ואודישן אלה שני דברים נפרדים. אני לא טובה במעמד הזה של לחכות שעות, ואני לא יכולה לשחק בלי פרטנר. בכל זאת יש לי כבר 11 סרטים שעשיתי, אז אפשר לראות מה אני יכולה לעשות, וגם לראות אותי בתיאטרון. יכול להיות שאני צריכה להגיע ישר לשלב המאץ' (שלב אודישן סופי מול שחקן סופי; ע"נ), ולא לבוא לאודישן מול מלהקת".
זה כמו לרצות לזכות בלוטו בלי לשלוח טפסים.
"אני חושבת שפיספסתי כמה וכמה הזדמנויות טובות, ויכול להיות שהייתי צריכה להבין את זה יותר מוקדם. לא ייחסתי לזה חשיבות, ותמיד אמרתי לעצמי שאני אגיע והמלהק יראה מעבר לאודישן. מצד שני, לכל אחד יש נקודות חולשה וחוזקה, ואיתן אני צריכה לעבוד".
למה בחרת לשחק דווקא בתיאטרון נישתי?
"טיילתי בכמה תיאטראות לפני שהתבייתתי על גשר. אני מאוד מחוברת למקום הזה מהצד האמנותי. אני מאוד אוהבת את ההצגות שעושים שם".
הכסף מהתיאטרון מספיק כדי להתקיים?
"כבר בזמן ההריון הפרדתי את התחומים האלה של פרנסה ושל המקצוע שאני אוהבת, והקמתי משרד יח"צ. מאז יש לי את המפתח הכלכלי, שמאפשר לי לעשות את הדברים שלי באמנות. כשחקנית אני לא צריכה לעשות דברים שאני לא רוצה לעשות, כמו הצגות ילדים. לא מזמן נכנסתי כשותפה באפליקציה חדשה שאמורה לצאת בקרוב בשם intoeat, שזה כמו פייסבוק, רק בתחום האוכל".
לא מוזר להיות בערב על הבמה ובבוקר להתקשר לעיתונאים?
"לא, אלה שני דברים שונים לגמרי. אני יודעת לשחק ואני יודעת גם לעשות יחסי ציבור למסעדה, אין לי בעיה עם זה".
איך עיתונאים מגיבים כשאת מתקשרת אליהם כאשת יחסי ציבור?
"בהתחלה זה היה קצת מוזר, אבל היום כבר מכירים אותי בשני הכובעים שלי".
חובבת ספורט ואקסטרים
כבר יותר מעשרים שנה שדובינצ'יק שורדת בביצה, אבל לא לגמרי חיה אותה. אין לה חברות שחקניות, לא תראו אותה בבתי קפה עם מלהקות, וגם לא מקפצת בין השקות.
"אני מאוד אוהבת להיות לבד ומאוד אוהבת את החיים הפרטיים שלי. איפה שאני לא חייבת להימצא אני לא נמצאת".
אבל זה חלק מהמשחק. אולי גם בגלל זה את לא מקבלת תפקידים.
"יכול מאוד להיות. מה לעשות, האהבה שלי לחיים פרטיים ולשקט יותר גדולה מהרצון להתערבב. אני עובדת מספיק כדי לא להתחיל להתרוצץ בין השקות ובתי קפה, ואני גם לא בן אדם של חברויות מזויפות".
וחברויות אמת?
"יש לי חברים שחקנים, אבל באופן כללי אני לא בן אדם חברותי במיוחד. אני לא מאלה שיושבים בחבורות גדולות ומקשקשים עם הרבה אנשים. גם בדרך להצגות אני רואה שכולם באוטובוס מאוד אוהבים לקשקש ולספר איפה היו ומה עשו ומי אמר מה למי, ואני לא מתחברת לזה. אני יושבת בסוף האוטובוס ומהרהרת לעצמי. אני כזאת, ולא צריך להילחם בזה. אני מבינה שיש לזה מחיר, אבל יותר חשוב לי להיות בן אדם אותנטי".
זה תמיד היה אצלך ככה?
"מאז ומעולם. גם בכיתה א' הייתי כזאת. כשישבתי לדבר, זה היה אחד על אחד. לא אוהבת את הקטע הזה של חברויות גדולות. לא מרגישה שם בנוח".
בשנת 2007 השתתפה דובינצ'יק בריאליטי "רוקדים עם כוכבים" ונאלצה לפרוש בגלל פריצת דיסק של בן הזוג שלך לריקודים. היום, למרות שהיא מעדיפה להתבודד, היא אומרת שהיתה שמחה ללכת לריאליטי כמו "הישרדות", "זה דווקא מדליק אותי כי אני חובבת ספורט ואקסטרים, אבל זה לא מסתדר עם התיאטרון, כי 11 חודשים מתוך 12 אני בהצגות ואני לא יכולה להיעלם".
יש בך את החלום לעשות שוב סרט או סידרה גדולה, או שזנחת אותו?
"יש לי ביטחון גדול בעצמי וביכולות שלי, אז זה משפיע עלי בהמון מובנים. אני יודעת שיום אחד זה יקרה".
אם אלמה תרצה להיכנס לעולם הבידור, מה תגידי לה?
"מציעים לה בערך מיום היוולדה, אבל אנחנו משתדלים בינתיים לא להכניס אותה לעולם הזה עד שהיא תהיה לפחות בת 14, כי העולם הזה הוא אחר משהיה כשאני נכנסתי אליו. אין ספק שלהיות ילד כוכב זה עלול להיגמר מאוד מאוד לא טוב, יש לזה הרבה מאוד דוגמאות בעולם, אז עדיף שלא".
אם היית יודעת בגיל 11 את מה שאת יודעת היום, היית מסרבת להיכנס לתעשייה?
"אני לא בן אדם שמסתכל על הדברים ככה. יש בי משהו מאוד הישרדותי, אני לא חושבת מה היה אם. נראה לי שביחס לכל מה שעברתי ולגיל שהתחלתי, יצאתי ממש בסדר".
מי שכן היה חבר שלך בתעשייה הוא אסי דיין.
"נכון, אני מתגעגעת אליו, כי הוא היה חבר מאוד קרוב המון שנים ודיברנו המון. יש רגעים מסוימים שאתה עובר משהו ואין לך את החבר הזה לספר לו. פה הוא הכי חסר לי".
גם סביב הקשר הזה הורמו הרבה גבות.
"החיבור שלנו היה מאוד טבעי, גם בצורה שבה הוא קרה. קודם הכרתי את ליאור, הבן שלו, ואז פגשתי את אסי והחיבור היה מיידי. סוג של דבק, בלי שום מאמץ ובלי שאף אחד ניסה. התחלנו לקשקש ולא הפסקנו. הוא היה בן אדם מאוד מצחיק ומאוד מיוחד".
לא היה קשר רומנטי?
"אף פעם. היו הרבה שמועות בהתחלה, אבל נראה לי שעברו מספיק שנים כדי שיבינו שלא".
הסיפור על הסמים של אסי דבק גם בך.
"היתרונות בחברות עם אסי היו הרבה יותר גדולים מאשר ההפסד בגלל השמועות, מה גם שאני לחלוטין לא בעולם הזה, אז אני סומכת על היקום שזה יתפוגג עם הזמן".
מעולם לא עשית סמים?
"כשהייתי צעירה יותר היו תקופות שהייתי מעשנת, אבל מעולם לא הייתי בסצנת סמים. זה לא מדבר אלי, וכבר כמה שנים שאני גם לא מעשנת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו