ממלכת אי־הוודאות

אחרי שבריטניה פתרה שתיים מתוך שלוש החידות האקטואליות שהעסיקו אותה (זו בת, וקוראים לה שרלוט אליזבת דיאנה), האזרחים - שיילכו מחר לקלפי - ממתינים לגלות מי יגור בדאונינג 10 ב־5 השנים הקרובות.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

זהות המנצח לא ידועה, אבל דבר אחד ברור: עידן שתי המפלגות הסתיים, אבל המערכה על סקוטלנד - דווקא לא.

ראש הממשלה דיוויד קמרון, מנהיג השמרנים, נחשב אמנם בעל הסיכויים הגדולים ביותר לנצח. אבל המפלגות הקטנות שנכנסו למשחק (המפלגה הלאומית הסקוטית SNP והמפלגה הבדלנית UKIP) יכולות לטרוף את הקלפים. כבר עכשיו ברור כי הטוריז והלייבור לא יוכלו להנהיג לבד את בריטניה; למנצח צפויים כאבי ראש קואליציוניים. מזכיר לכם משהו?

דיוויד קמרון, אתמול // צילום: אי.פי

מצד אחד, החיים השתפרו מאז שבו השמרנים לשלטון ב־2010: החוב החיצוני ירד, השירותים הציבוריים הפכו מוצלחים יותר, האזרחים צורכים יותר והאווירה באי הבריטי נעימה יותר. אך מצד אחר, הסקרים מנבאים בכל זאת מירוץ צמוד. על רקע זה, הזהיר אתמול סגן ראש הממשלה ניק קלג, מנהיג המפלגה הליברל־דמוקרטית, כי כבר בחג המולד הקרוב יתקיימו בחירות נוספות אם קמרון או מנהיג הלייבור אד מיליבנד ינסו להקים ממשלות מיעוט "מבולגנות ולא יציבות". לדבריו, ממשלות כאלה - שיסתמכו על תמיכה של UKIP במקרה של השמרנים או SNP במקרה של הלייבור - יתאפיינו בכאוס. על פי סקר של מכון YOUGOV שפורסם אתמול, הלייבור יחזיק ב־275 מושבים, השמרנים - ב־277 מושבים, הליברל־דמוקרטים - ב־18 מושבים, UKIP - בשניים, SNP - ב־55 מושבים ושאר המפלגות - ב־23.

אלא שקיימים שני נושאים מרכזיים שהמפלגות המרכזיות מצניעות, מחשש שהדבר יחזק את המפלגות הקטנות: ההתנתקות מהאיחוד האירופי והטיפול במהגרים בבריטניה (13 אחוזים מהאוכלוסייה).

במהלך העימות הטלוויזיוני האחרון ביום חמישי, שבו ניצח דיוויד קמרון, הוא התבקש להסביר מדוע הוא מעדיף לא לחשוף את העדפותיו הקואליציוניות. הוא הצהיר אז כי "לבריטים יש זכות למשאל עם" (הכוונה למשאל על עזיבת האיחוד האירופי). באותו רגע הוטלה פצצה על בריסל. ההתבודדות הבריטית מעולם לא נשאה חן בעיני האיחוד, אבל משאל העם שקמרון מתכנן לקיים ב־2017 הוא מקור לדאגה.

התשובה של קמרון לא היתה תמימה. הוא שלח כאן שני מסרים: הראשון נועד לשותפיו הנוכחיים בקואליציה, הליברל־דמוקרטים, התומכים בהישארות באיחוד. השני היה איתות לבוחרי UKIP, שאותם קמרון רוצה להשיב הביתה. מנגד, מיליבנד הצהיר אז כי אם ירכיב את הממשלה, הנושא לא יעלה לדיון.

וכמובן, אי אפשר בלי סקוטלנד בבחירות האלה. אחרי שאמרו בספטמבר "לא" להתנתקות מבריטניה, הסקוטים גם לא מעוניינים להתנתק מהאיחוד האירופי - וזה רק מסבך את העניינים בבחירות המורכבות גם כך. הסקוטים הם מצביעי לייבור, והלייבור לא מעוניין להתנתק מאירופה; עד כאן הכל בסדר. אבל המפלגה הלאומית הסקוטית, שעתידה לגרוף את כל המושבים בסקוטלנד, רוצה משאל עם חדש כדי להיפרד מבריטניה. מיליבנד מתנגד. במילים אחרות, באופן פרדוקסלי עדיף לתומכי הלייבור הסקוטים ניצחון של קמרון, שיקיים משאל עם כדי לצאת מהאיחוד האירופי. זה ירגיז את הסקוטים, שידרשו זכות וטו וגם משאל חוזר כדי לצאת מהאיחוד הבריטי. נשמע מסובך? זה הרבה יותר גרוע ממה שאתם חושבים. העיקר שכל העולם אחים.

בהכנת הידיעההשתתף אלי לאון