איבון קרמייקל יכולה להתרווח ולרוות נחת מהישגיה: היא נשואה באושר לגבר מוצלח שאוהב אותה (גם אם בעבר בגד בה), שני ילדיה בגרו ועזבו את הבית, והיא מתחזקת קריירה נאה כמדענית בתחום הגנטיקה. אמנם תמיד אפשר לשאוף ליותר, אבל למה לא להתמקד בחצי הכוס המלאה? ובכל זאת יום אחד פוגשת איבון גבר זר בבנייני הפרלמנט ובתוך דקות היא מוצאת את עצמה מסובכת בסיפור לא ברור, רומן סוער שיוצא משליטה ומעמיד את כל מה שעמלה עליו בסכנה.
"חצר עצי התפוח", ספרה השביעי של לואיז דוהטי הבריטית (פן, בתרגום רנה ורבין), שהפך מרגע צאתו לאחד מרבי המכר הבולטים בממלכה המאוחדת, הוא שילוב יוצא דופן בין רומן פשע פסיכולוגי, דרמת בית משפט וסיפור אהבה, אך בראש ובראשונה מדובר ברומן אפקטיבי, קולח ומרתק. בשיחה עימה מספרת דוהטי כי אותו שילוב בין ז'אנרים לא היה מתוכנן, "אני פשוט כותבת את הסיפור הכי טוב שאני יכולה ומשאירה להוצאת הספרים את עניין השיווק. כיוון שהספר יצא ב־21 מדינות עד כה, מעניין להיווכח שהוא שווק אחרת בכל מקום - בבריטניה, למשל, הוא הוצג כמותחן; במקומות אחרים הדגישו יותר את הזווית הארוטית שבו".
דוהטי, תושבת לונדון, המשמשת מבקרת ופרשנית לענייני תרבות במגוון עיתונים ומשדרת באופן קבוע ברדיו של ה־BBC, ערכה טרם כתיבת הספר תחקיר מקיף, שצלל בין השאר לנבכי תורת הגנטיקה על מנת להעניק אמינות למקצועה של הגיבורה, אך התמקד בעיקר בחקר מערכת המשפט הבריטית. "דרמת בית משפט על כל מרכיביה מוכרת לצופים ולקוראים מסרטים ומסדרות, לכן היה לי חשוב לדייק בפרטים", היא מספרת.
"לשמור על קור רוח"
דוהטי מגלה כי כחלק מהמחקר היא נכחה בבית המשפט בלונדון; "במרכז המשפט שבו נכחתי עמדה אישה שרצחה גבר, שניהם חסרי בית ואלכוהוליסטים", היא מספרת, "זהו סיפור שונה לחלוטין מזה שמתרחש ברומן, אבל הנושאים שהועלו על ידי התביעה וההגנה, הטקטיקות שננקטו, ההאשמה ההדדית בבגידה - חילחלו לתוכי ולתוך הכתיבה. יש גם אווירה שאי אפשר לספוג אלא אם כן נמצאים בקביעות בבית המשפט: הצליל של מיזוג האוויר בחדר; התחושה הקלאוסטרופובית; הצלחתי אפילו להשתחל לביקור בתאים שבהם ממתינים העצורים".
בדרך לטלוויזיה. דוהטי /// צילום: Jerome Weatherald
בחרת להציב במרכז העלילה אישה בשנות החמישים לחייה, שילדיה בגרו ועזבו את הבית - לא גיבורה קלאסית של עלילה סבוכה וסיפור אהבה ארוטי. זו בחירה פמיניסטית?
"הנושא הזה מעסיק אותי מאוד ואני מרגישה מחויבת לו. נראה לי משונה ואף תמוה שנשים בחתך הגיל הזה עדיין לא מקבלות מספיק זמן מסך בספרות, בקולנוע ובטלוויזיה. אנשים מתייחסים לבחירה שלי בגיבורה כמו איבון כאילו ביצעתי מהלך רדיקלי, אבל מבחינתי זה טבעי, פועל יוצא של התייחסות לנשים כאינדיבידואלים, עם צרכים, חלומות ושאיפות משלהן ולא כקישוט נאה לצידו של הגיבור. כן, אני רואה עצמי כפמיניסטית; עבורי זו כמו לענות על השאלה, האם את אנושית?"
לאחרונה התבשרה דוהטי כי "חצר עצי התפוח" ככל הנראה עתיד להפוך לסידרת טלוויזיה. "זה עדיין לא רשמי, אבל אנחנו במגעים מתקדמים, וצוות המפיקות והכותבות מורכב רובו מנשים, מה שמשמח אותי", היא מספרת בהתרגשות. בין שאר מפעלותיה פירסמה ספר עיון מצליח שנקרא "איך לכתוב רומן בשנה". את הטיפ שהיא מנדבת לכל כותב אפשר לסכם בסלוגן "Keep Your Nerve". "אחד המכשולים בכתיבה הוא כל אותם קולות שליליים שממלאים את הראש ואומרים 'זה ממש גרוע'. חייבים להילחם בקולות האלו ולשמור על קור רוח ופשוט להאמין שמה שאנחנו עובדים עליו יכול להביא אותנו לאנשהו. כל כותב צריך שזה יקועקע לו על המצח".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו