עדין ואלגנטי

"ג'ק מאוהב", סרטו הראשון (והאחרון) של השחקן המנוח פיליפ סימור הופמן כבמאי, הוא דרמה קומית חביבה מ־2010, שמגוללת את סיפור הגאולה הרומנטי והמאוד ניו־יורקי של ג'ק (הופמן) - נהג לימוזינה ביישן, שמפתח מערכת יחסים עם קוני (איימי ראיין), אישה בודדה וטובת לב שמשדכים לו חבריו.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

הצפייה בסרט כעת - חמש שנים לאחר שיצא למסכים בארה"ב ושנה וקצת לאחר שהופמן מת ממנת יתר של הרואין - מספקת חוויה משונה וטעונה. בזמן אמת אמנם לא היה מדובר בהרבה יותר מניסוי כלים מוצלח של שחקן גדול, שמבקש להרחיב את תחומי עיסוקו ולעבור אל מאחורי המצלמה, אבל כיום "ג'ק מאוהב" בעיקר מהווה תזכורת כואבת נוספת לכך שהופמן לא הגיע לשיא כוחו היצירתי כאשר נפרד מאיתנו בפתאומיות.

מבחינה עלילתית "ג'ק מאוהב", שמבוסס על מחזה של רוברט גלאודיני, אינו מציע חידושים גדולים. הרפרנסים הראשונים שקופצים לראש בעת הצפייה בו הם הסרט הקלאסי "מרטי" (1955) עם ארנסט בורגניין ו"פישר קינג" (1991) של טרי גיליאם.

עם זאת, בניגוד לגיליאם, הופמן אינו מחפש מפלט בעולם הפנטזיה, ומוקדי המשיכה העיקריים בסרטו הם הופעותיהם הכנות והאנושיות של ארבעת שחקניו הראשיים (אל הופמן וראיין מצטרפים ג'ון אוריץ ודפני רובין וגה, שמגלמים את זוג החברים שמשדך בין השניים), וכן האמיתות הפשוטות והאוניברסליות על מערכות יחסים שצצות ועולות מתוך הדינמיקה בין הארבעה.

"ג'ק מאוהב" אולי אינו סרט ביכורים מהמם ומטלטל שמבשר על בואו של גאון קולנועי חדש, אך הוא גדוש בנגיעות עדינות ואלגנטיות שמעידות על הכישרון ועל התבונה של יוצרו. הוא מעלה מחשבות מדכדכות על מה היה קורה אילו הופמן היה מקבל עוד הזדמנות או שתיים לביים. לעולם לא נדע.