יחסות ויחסים

מי לדעתכם אמר ש"מונוגמיה נוגדת את טבעם של הגברים... וגם של הנשים?" אם אמרתם אלברט איינשטיין - צדקתם. לא סוד הוא כי הפיזיקאי הגאון ואחד המדענים המשפיעים ביותר בתולדות האנושות אהב מאוד לפלרטט (ואף יותר...) עם נשים, אהב את חברתן של נשים ואהב לשוחח עם נשים. ועוד שאלה: איך לדעתכם היה מתקבל משפט כזה היום ברשתות החברתיות? איזה סוג של טוקבקים היה איינשטיין מקבל? נכון. אני פטור מלהוסיף. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

גם על משפטים אחרים שאמר היו כאלה, מן הסתם, שהיו קוראים להחרים אותו. למשל: "היחס למיעוט הערבי הוא מבחן למוסריותנו כעם. מציאת פתרון צודק לשני העמים היא מטרה חשובה וראויה לא פחות מבניין הארץ". הוא חזה כבר לפני מאה שנה כי "אם לא נלמד לחיות עם הערבים בשלום - ירדוף אותנו המאבק עשרות שנים".  

לכן משהציע לו בן־גוריון (לאחר מותו של הנשיא הראשון, חיים ויצמן) לקבל עליו את תפקיד נשיא המדינה - דחה אותו איינשטיין בנימוס, בכבוד, אך בהחלטיות. לידידו, עורך מעריב עזריאל קרליבך, כתב איינשטיין באופן מפוכח את הסיבה האמיתית לסירוב: "אילו הייתי נשיא הייתי נאלץ לומר לישראלים דברים שהם לא רצו לשמוע". 

הסרט המקסים של נעה בן הגיא ועדה קרן (על פי רעיון שניזום על ידי מיכה שגריר ז"ל) חושף את מי שנחשב על ידי רבים ל"יהודי המפורסם בדורו" בהקשר הארץ־ישראלי. ב־2 בפברואר 1923, במסגרת מסע חובק עולם שערך, בילה איינשטיין, עם אשתו השנייה אלזה, 12 ימים בפלשתינה. הוא הוזמן לשאת הרצאה בקמפוס ההולך ונבנה של האוניברסיטה העברית בהר הצופים, שסייע באיסוף כספים עבורה וראה בה מרכז יהודי חשוב מאין כמוהו. הוא סייר גם בתל אביב ובחיפה. את רשמיו האמיתיים מהביקור סיכם ביומן פרטי, שנחשף בסרט לראשונה, ובו הוא מרשה לעצמו לומר משפטים בוטים דוגמת "אחיי קהי המוחין מתפללים לקיר... מחזה עלוב שכולו עבר ולא הווה" (לאחר ביקור בירושלים, בכותל). הוא כעס - "כעס בריא, מתוך אהבה" - כפי שהסביר פרופ' אבשלום אליצור ממכון אייר, על הלכלוך, על ההזנחה, על ה"שנור" ובייחוד על כך שהיהודים הללו לא עשו כלום כדי לשפר את מצבם. 

בחיפה הוא הרגיש בבית בין כל עולי גרמניה שאיכלסו אותה אז, ואת מה שראה בתל אביב, לעומת זאת, אהב הכי הרבה וקרא לה "שיקגו הקטנה של היהודים". לפועל העברי קרא "האידיאל היהודי החדש". כאן עלו דעותיו בקנה אחד עם הגישה הציונית והוא הצהיר על תמיכתו בה פעמים רבות. "הציונות היא התשובה לאנטישמיות", קבע, אך התכוון לא לציונות כוחנית אלא כ"בית לתרבות היהודית", כי בעיניו "היהדות מוכיחה שהאינטלקט הוא הנשק החזק ביותר". בעצם בזמן ביקורו בארץ קיבל את הידיעה על זכייתו בפרס נובל, אולם לא טרח לציין את העובדה ביומנו. 

בין הדוברים בסרט אי אפשר שלא להתפעל מדמותו מעוררת ההשראה של פרופ' דוד הרברט סמואל, נכדו של הנציב העליון הראשון. דוד, שנחשב ללורד הישראלי הראשון והיחיד, הלך לעולמו בשנה שעברה והוא בן 92. בסרט הוא נזכר בביקורו של איינשטיין בירושלים, ואת סבו מארח אותו בבניין אוגוסטה ויקטוריה המפואר. באנדרסטייטמנט בריטי עדין הוא מספר על אמו, הדסה גור סמואל, הצברית היפהפייה (וכלתו של הנציב העליון), שמצאה חן מאוד בעיני איינשטיין והתלוותה לכל ביקורו.

לפעמים יש תמורה בעד האגרה.   

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו