מועדון הנוסע המתמיד
"מהיר ועצבני 7" הוא אחלה סרט אקשן - יש בו מכוניות שקופצות ממטוסים, המון פיצוצים ואינספור קלישאות אקשן אהובות • אז איך זה שמבקר הבית יצא מותש ומתוסכל?
,עודכן
שתי הסצנות המלהיבות ביותר ב"מהיר ועצבני 7" מגיעות כבר בחצי השעה שפותחת אותו. בראשונה, ג'ייסון סטיית'ם, שמגלם כאן את הרע הראשי, הולך מכות במשך כמה דקות טובות עם סוכן ה־FBI שמגלם דוויין "דה רוק" ג'ונסון. הקרב המדובר מתרחש באופן־ספייס משרדי, והמראה של שני הענקים האלה מעיפים אחד את השני דרך קירות, דלתות ושולחנות - שעשויים כולם זכוכית, כמובן - הוא פשוט תאווה לעיניים. שירה בתנועה. יום חג לחובבי האקשן.
בסצנה השנייה, שגרמה לי לצחוק בקול רם, סטיית'ם וגיבורה הבלתי מעורער של הסידרה, וין דיזל, מסיימים מרדף מכוניות מצוין (ומאוד סבנטיזי) ברחובות לוס אנג'לס במשחק מופרע של "צ'יקן". מבקר הקולנוע האמריקני ווסלי מוריס ציין בביקורת שלו שבסצנה הזאת השניים נראים כמו שני אשכים שעומדים להתפוצץ. נראה לי כי מדובר בתיאור מושלם של מה שמתרחש על המסך.
137 הדקות של "מהיר ועצבני 7" אמנם מכילות עוד כמה וכמה סיקוונסים מוצלחים ו/או מגניבים ו/או מושקעים ו/או לחלוטין לא הגיוניים, וניכר שהיוצרים עושים כמיטב יכולתם כדי להעלות את הרף בכל מה שנוגע לאגף הפעלולים שאינם מתחשבים בחוקי הפיזיקה. אך לטעמי, שום דבר בסרט הזה אינו מצליח להתעלות על שתי הסצנות שציינתי בפסקאות הקודמות. ואם הפרק השביעי בסידרת "מהיר ועצבני" היה משכיל להשיל את כל המסביב (או לפחות מקטין את הנפח שלו באופן משמעותי), ומגיש שעה וחצי נטו של סטיית'ם, דיזל ו"דה רוק" הולכים מכות/מאיימים זה על זה/מדברים על מזג האוויר, לא מן הנמנע שהייתי מעניק לו חמישה כוכבים.
סע לשלום
יש ל"מהיר ועצבני 7" נסיבות מקלות כמובן. כזכור, פול ווקר, אחד מעמודי התווך של הסידרה, לצד דיזל, ומי שהיה אמור למלא תפקיד מרכזי בפרק הנוכחי, נהרג בתאונת דרכים כשההפקה היתה בעיצומה. הטרגדיה כפתה הפסקה ארוכה בצילומים, ואילצה את היוצרים לשכתב את התסריט כך שיתאים למציאות החדשה. לזכותם של כל הגורמים המעורבים ייאמר שהם איכשהו הצליחו לצאת מזה בכבוד. הסרט, שמוקדש לווקר, מהווה פרידה מכובדת, ואפילו מרגשת, מהשחקן הנאה. ובכל זאת, אם נשים את ווקר בצד לרגע, קשה להתעלם מכך שהסרט יורה לעצמו ברגל.
סידרת "מהיר ועצבני" אף פעם לא היתה מילה נרדפת לאיכות קולנועית. אבל ככל שהסידרה התקדמה, ומצאה את הגרוב שלה, וצירפה אליה חברים חדשים/ישנים מכל קצות הקשת האתנית, כך היא הפכה למילה נרדפת לאקשן גלובלי מטומטם ומבדר. השיא הגיע בפרק החמישי, שהתרחש בריו, ברזיל, לא מעט בזכות הצטרפותו של "דה רוק" לאנסמבל ובזכות הגראנד־פינאלה המטופש, שבמהלכו דהרו ווקר ודיזל ברחובות העיר וכספת ענקית נשרכת אחר רכבי הספורט שלהם.
הפרק השישי, שיצא לפני שנתיים, כבר היה קצת פחות פורץ דרך. האנסמבל המשיך לגדול שלא לצורך. הפעלולים הפכו למגוחכים אף יותר. העלילה הפכה לסבונית משהו. לוק אוונס, שגויס לתפקיד הרע הראשי, התברר כנבל סוג ב'. ולמרות כל הרעש והצלצולים (והטנקים), ואולי דווקא בגללם, משהו בפוקוס ובנחישות הלך לאיבוד. עם זאת, הכל נשכח ברגע שג'ייסון סטיית'ם צץ על המסך רגע לפני עלות הקרדיטים, בתור אחיו הגדול של אוונס המובס, על מנת להודיע לדיזל שהוא מגיע כדי לנקום בו.
וזו בדיוק הבעיה: "מהיר ועצבני 7" פשוט לא מקיים את ההבטחה שניתנה לנו בסוף "מהיר ועצבני 6". וזה מקומם. כלומר, חצי השעה הראשונה שלו מספקת את הרושם שהוא עומד לעשות בדיוק את זה. אך אז, בדיוק כפי שקרה ב"הבלתי נשכחים 3" - שם נטש סטאלון את יחידת העילית שלו למשך שעה ארוכה ויצא לגייס "צוות חדש", שהורכב מטיפוסים אלמוניים שאינם מגיעים לקרסוליים של דולף לונדגרן - הוא כאילו משנה את דעתו, ולוקח את הצופים לכיוון אחר לחלוטין. "דה רוק", ללא ספק הדמות הטובה ביותר בסידרה, מוצא את עצמו מוגלה למיטה בבית חולים עד לפרוץ המערכה השלישית. וגרוע מכך, ווקר ודיזל מוצאים את עצמם במרכזה של משימה מיותרת לחלוטין, ששולחת אותם לרדוף אחר טרוריסט בינלאומי והאקרית שנראית פיצוץ בביקיני.
יש לסטייה התסריטאית התמוהה הזאת הסבר לא פחות תמוה, שלא לומר מטומטם. קורט ראסל, שמגלם את הסוכן הפדרלי שמטיל על ווקר ודיזל את המשימה, מבטיח להם שאם ילכדו את הטרוריסט הבינלאומי, יוכלו לעשות שימוש במכשיר האיתור המשוכלל שפיתחה ההאקרית על מנת לאתר את סטיית'ם ולסגור איתו חשבון אחת ולתמיד. אבל לא ממש ברור מדוע ווקר ודיזל יהיו זקוקים למכשיר כזה בכלל. לאורך כל הסרט סטיית'ם נמצא בסביבתם המיידית. הוא צד אותם, למען השם. כל מה שהם צריכים לעשות זה להושיט יד ולתת לו אגרוף. לעזאזל, אפילו בזמן שהם מצניחים את מכוניותיהם ממטוסים בהרי הקווקז, במטרה לתקוף את שיירת הנגמ"שים של הטרוריסט הבינלאומי ולשים את ידיהם על מכשיר האיתור המשוכלל, סטיית'ם נמצא שם. אז אולי פשוט תפסיקו לרדוף אחרי מכשיר האיתור הדבילי הזה ותרכזו את כל המאמצים שלכם בלהילחם במי שאתם מנסים לאתר? כאילו, אתם לא קולטים את האבסורד? הוא פה, ממש לידכם!
מיאו, חתולות
כשמפרקים אותו לגורמים, "מהיר ועצבני 7" הוא אחלה סרט אקשן. באמת. יש בו קאט פייט מצוין (מישל רודריגז vs. לוחמת ה־MMA רונדה ראוזי); יש בו את טוני ג'ה האגדי (ברוס לי התאילנדי) בתפקיד קטן; יש בו מכוניות שקופצות ממטוסים, מגורדי שחקים ומהרים; יש בו מלאנתלפים פיצוצים; יש בו אינספור קלישאות אקשן אהובות; יש בו מלא רפרנסים לסרטים הקודמים בסידרה (ובייחוד לחלק הראשון); יש בו לפחות ארבעה רגעים שגרמו לקהל הרב שצפה איתי בסרט למחוא כפיים; ויש לו סיומת אמוציונלית ואפקטיבית במיוחד. ובכל זאת, כשיצאתי מהאולם לא הייתי מהיר ועצבני. הייתי מותש ומתוסכל. איך שר פעם הפעיל ההומניטרי הנודע בונו? Too much is not enough. השורה הזאת כאילו נכתבה על הסרט הזה.
"מהיר ועצבני 7" ("Fast & Furious 7"), במאי: ג'יימס וואן. ארה"ב 2015
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו