תחילת הסוף

אחד האירועים המכוננים בתולדות הטלוויזיה מתקדם בצעדי ענק לקראת סופו ואין עוצר. הכינו את המטפחות לקראת הפרק האחרון, בעוד 6 שבועות. בין שדון דרייפר ישרוד ובין שייפול חלל (הסברה הרווחת) - הקיץ הקץ על סידרת המופת הזו. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

הפרק הראשון של המחצית האחרונה של העונה האחרונה מתרחש באמצע שנת 1970 (נאום טלוויזיוני של הנשיא ניקסון, שדון צופה בו, מסגיר תאריך מדויק: 30 באפריל). זהו פרק אפל ומלא עימותים. הנה סצנה אחת: דון חוזר הביתה, מדליק את האור - ומייד מכבה אותו; הוא מרגיש טוב יותר בחשיכה. הוא מפלרטט עם שירות המזכירות האלקטרוני שלו, מה שרק מדגיש את בדידותו. הוא מזמין את אחת הנשים שהשאירו לו הודעה, והיא שופכת כוס מלאה של יין אדום על שטיח שאגי לבן; האפקט הוא של נתז דם מזירת פשע. רמז אפי?

כמקובל, כל סצנה היא יצירת מופת תקופתית שנראית ומבוצעת במקצוענות שאין יותר ממנה. הטקסטים חדים ואינטליגנטיים ובסאבטקסט אפשר למלא אנציקלופדיות.  

בסצנה קשה במיוחד לעיכול מנסות פגי וג'ואן למכור לאנשי מק'אן אריקסון, עכשיו בעלי הבית בפועל של המשרד, את הרעיון למתג גרביונים כליין יוקרתי של רשת בתי כלבו. שלושת הנציגים (הגברים) של מק'אן לא מפסיקים להעיר הערות סקסיסטיות דוחות לעבר ג'ואן והחזה שלה, ומציעים לה למכור חזיות במקום גרביונים. למרות האווירה המזעזעת, פגי מנסה בכל הכוח לשמור על ענייניות. במעלית, בדרכן החוצה מהפגישה, עימות נוסף: ג'ואן אומרת "רציתי לשרוף את המקום". פגי עונה: "לפחות קיבלנו תשובה חיובית. היית מעדיפה 'לא' ידידותי?" ומוסיפה הערה על כך שהצורה שבה ג'ואן מתלבשת פרובוקטיבית מדי. ג'ואן לא נשארת חייבת ומטיחה בה עלבון גלוי: "אם את רומזת שאני לא לבושה כמוך כי אני לא נראית כמוך זה מאוד מאוד נכון".  

ודון. דון נרדף על ידי עברו והמציאות הופכת עבורו טראגית מרגע לרגע. הוא חולם על רייצ'ל כץ (מנקן), אהובתו היהודייה מהעונה הראשונה, ומנסה לקבוע איתה פגישה. מתברר שהיא נפטרה לאחרונה מלוקמיה. בסצנה מכמירת לב הוא מגיע לשבעה ופוגש באחותה ברברה (רבקה קרסקוף). רבקה יודעת מי הוא וסולדת ממנו בבירור. "האמת, אני לא יודעת מה אתה מחפש כאן", היא אומרת לדון. "רציתי לדעת מה רייצ'ל עשתה בחייה", דון עונה. בחדר, ברקע, שני ילדיה של רייצ'ל, ובעלה האבל. "היא חיה את החיים שרצתה", עונה רבקה ברמז ברור למה שהיא חושבת על חייו של דון. "היה לה הכל". דון, מאובן, מתבונן בעיניים כלות על הגברים המתפללים. 

סצנה אחרת מחייו של דון מחזקת את דימוי הבדידות שלו. הוא פוגש בדיינר במלצרית שנראית לו מוכרת. רוג'ר, שהתבדח על חשבונה כל הערב, משאיר טיפ של 100 דולר. דון חוזר למחרת לאותו דיינר, והמלצרית בטוחה שהוא זה שהשאיר את הטיפ. "אני יודעת בשביל מה באת וזה לא קפה", היא אומרת. הם מקיימים יחסי מין בסמטה. חזרה בתוך הדיינר, דון המבולבל מנסה למשוך את תשומת ליבה אך היא מטיחה בו, שהוא קיבל כבר תמורה לטיפ שלו, ויותר זה לא יקרה. דון מגיע בפעם השלישית, והפעם השיחה מורבידית: "כשאדם מת, אתה רוצה להבין", אומרת המלצרית דיאנה (אליזבת רייזר), "אבל זה בלתי אפשרי". דון נשאר יושב, ראשו בכפות ידיו, וברקע פגי לי שרה "Is that all there is?". וזו, אכן, השאלה.   

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו