הסכם הכניעה של אובאמה

הסכםהכניעה המביש, שהושג ביום חמישי האחרון בלוזאן בניצוחה של מעצמת־העל האמריקנית, מעלה מתהום הנשייה את מדיניות הפיוס וההתרפסות שהוביל הנשיא ג'ון קנדי בראשית שנות ה־60 מול משטרו המהפכני של נשיא מצרים דאז, גמאל עבד אל־נאצר.

ואכן, באותה מידה שקנדי האמין שאסטרטגיה מתגמלת, המבוססת על גזר הסיוע הכלכלי הנדיב, עתידה להעלות את ארץ הנילוס על מסלול של מתינות מדינית והתקרבות למערב, כך משוכנע גם אובאמה שהמפתח לריסונה של איראן ולניתובה אל אפיק פרגמטי ומעשי - טמון בנכונות מרחיקת לכת מצידה של ארה"ב להתפשר עם עמדותיו הבסיסיות של משטר האייתוללות, הן בסוגיית הגרעין והן בסוגיית ביטחונו של האזור.

בהקשר המצרי, נגוזו האשליות בחלוף פחות משנתיים של חיזור אמריקני נמרץ. זאת כאשר נאצר שיגר את צבאו לחזית תימן, ויצר בכך איום חמור על בעלות בריתה המסורתיות של ארה"ב בזירת המפרץ, ובראשן סעודיה.

הטיעונים של אובאמה הם לעג לרש

היום שונות אמנם הנסיבות, אולם נראה שהבית הלבן ממשיך לצעוד במצעד האיוולת, התמימות ואופטימיות היתר מבית היוצר של קנדי. ואכן, כל טיעוניו של הנשיא על אודות "הישגיו" במו"מ אינם אלא לעג לרש, משום שבלוזאן הוענקה לגיטימציה מלאה למעמדה של טהרן כמדינת סף גרעינית, ולא זו בלבד - אלא ששובה למשפחת העמים מסמל גם הכרה במעמדה כמעצמה אזורית.

מבחינה זו, הכשל האמריקני שלפנינו הוא כפול. במישור הגרעיני, שאיפתו של אובאמה להצטייר כמנהיג בעל תושייה שבכוחו לנטרל, לכאורה, את המרעום המסוכן תוך הישענות על ארגז הכלים הדיפלומטי, עתידה להפוך את המזרח התיכון לבן ערובה של המשטר האיראני - שכן מידת יישומו של ההסכם תלויה לחלוטין ברצונו הטוב. אם ישאף לפרוץ אל עבר הפצצה, אז היכולות השיוריות והתשתיות שייוותרו בידיו גם לאחר ההסכם יאפשרו לו לעשות זאת ללא קושי. אחרי ככלות הכל, ההיסטוריה במישור זה (הן בזיקה לאיראן והן בזיקה לצפון קוריאה) רוויה ביוזמות של הונאה והסתרה.

במישור הקונבנציונלי, כשל החשיבה הנשיאותי זועק אף הוא לשמיים. קשה להאמין, אבל הנשיא ה־44 מאמין בכל ליבו שאפשר להפוך את משטר רוחאני לשותף אסטרטגי מרכזי במאבק בדאעש ובאל־קאעידה.

לא בכדי חשה אפוא סעודיה, ממש כמו בעידן קנדי, נבגדת ונטושה על ידי הפטרון האמריקני, וכמוה חשים גם שאר קודקודיו של הציר הסוני המתון. העתיד יוכיח מה יהיה מחירה של התנהלות זו מבחינתן של המדינות (כולל סעודיה, מצרים, ירדן וכמובן גם ישראל), שייאלצו להתמודד עם מציאות עגומה בשטח ולא עם חזיונות שווא.

האלוף אשל רומז: "חיל האוויר יכול להפתיע"