יציאת מצרים של נוהא

בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, והנה למולי יוצאת־מצרים טרייה, פצעיה עוד חבושים, משא הנדודים רשום בפניה. נוהא חאשד לא רק ברחה ממצרים אלא גם ביקשה את ירושלים. אולי היא חסידת אומות העולם. במאבקה למען צדקת ישראל היא שילמה (ומשלמת) מחירים כבדים: כשהחלה להביע הזדהות עם ישראל, נעצרה על ידי משטר מובארק, הוכתה ועברה חקירות קשות שבמהלכן עונתה ונותרה נכה.

   במרפסת החיפאית מול הים התיכון, רחוקה ממשפחתה, גולה מרצון לאחר שנמלטה בעור שיניה ממצרים בחסות האביב הערבי ונפילת המשטר, מאוימת כל העת על ידי גורמים איסלאמיים, היא ממששת את הצלקות הפיזיות ואומרת: "ישראל היא תכשיט, ישראל היא יהלום, אני בת מזל להיות כאן".

 

"אין לי את הגן של הפחד"

היא בת 51. נולדה וגדלה בקהיר כמוסלמית. כילדה נשלחה ללמוד בבית ספר פרטי בערב הסעודית, שם למדה קוראן ולימודי איסלאם ברמה גבוהה. מצד אמה היא צאצאית ישירה של חוסיין בן עלי, נכדו של הנביא מוחמד ומייסד השיעה. מצד אביה היא יודעת על ענף המקושר ליהדות, ומיוחס לצאצאי הבעל שם טוב ("כנראה שם משפחתי, חאשד, היה במקור 'חסיד'"). אישה משכילה, דוברת אנגלית רהוטה. על משפחתה הקרובה היא מבקשת לא להרחיב, מחשש שיבולע להם במצרים. 

כשגילתה עניין בסכסוך הישראלי־ערבי היתה בעיצומו של דוקטורט בפיזיקה גרעינית באוניברסיטת בני סואיף, לימדה פיזיקה גרעינית בבני סואיף ובאוניברסיטת קהיר וניהלה מעבדת מחקר. היום, 500 ק"מ משם, בחיפה, היא מקימה מרכז לשלום במזרח התיכון ועובדת על תרגום ספרו הראשון של אבו מאזן לאנגלית. יש איומים רבים על חייה. בפייסבוק, בטלפונים ובמכתבים. "אני לא מפחדת, לא יודעת למה, אין לי את הגן של הפחד", היא אומרת.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

סקרנותה לגבי השכנה הצפונית החלה בשנת 1999. חאשד שקדה על עבודת מאסטר בפיזיקת חלקיקים כשהוצע לה לעבוד במכון התקנים הלאומי של מצרים ולחקור את נושא הבטיחות בקרינה רדיואקטיבית. המחקר שערכה שם, שנעשה בדייקנות פדנטית, הסתיים בכישלון: התוצאות לא התאימו לנוסחה הפיזיקלית המוכרת. "כל המאמרים שחיפשתי בנושא הובילו אותי לפרופסור ישראלי בשם יגאל שלום הורוביץ מאוניברסיטת בן־גוריון. החלטתי לכתוב לו מכתב. חשבתי שהכל בסדר בין ישראל ומצרים, הרי יש שלום. את האי־מייל ששלחתי לו אני שומרת עד היום. כותרת האי־מייל היתה 'שלום גרעיני'. בגוף המכתב ביקשתי ממנו תשובות לגבי המאסטר והתוצאות שלא התאימו לנוסחה.

"לא הייתי בטוחה שפרופסור בסדר גודל כזה יענה לי. אבל הוא חזר אלי לאי־מייל והזמין אותי לוועידה בירושלים שמיועדת לפיזיקאים מישראל, מירדן וממצרים. התרגשתי מההזמנה. כדי לצאת ממצרים לישראל צריך לעבור דרך השב"כ המצרי. הייתי תמימה והגשתי בקשה. כדי ללמד באוניברסיטאות עברתי תחקיר ביטחוני, לפי הנוהל החשדני של שירותי הביטחון שם, אז חשבתי שהכל יהיה בסדר. התגובה היתה שאסרו עלי לצאת לוועידה בירושלים, לא לקבל שום דבר מישראל ולא ליצור שום אינטראקציה עם ישראל זולת שאלות מקצועיות הכרחיות.

"שלחתי לפרופ' הורוביץ התנצלות על כך שלא אגיע, המשכתי בעבודת המאסטר שלי, אבל ירושלים היא אנרגיה שמכה בך; לא יכולתי להשתחרר מזה שהזמינו אותי לירושלים. אילו המודיעין היו מאשרים לי, הייתי נוסעת וחוזרת ובזה נגמר העניין, אבל ההתנגדות העזה שלהם עוררה בי עניין. העובדה שהאדם ברחוב המצרי משוכנע שישראל שולחת כרישים לחופי מצרים למטרות ריגול מעידה על המסתורין שישראל מעוררת". 

 

צופן בתוך הקוראן

חאשד החלה מייד במחקר אינטרנטי על ירושלים, "העיר שבמוקד הסכסוך", כך היא מכנה אותה. "הגעתי לכתבה מה־BBC, ותחת הכותרת 'ירושלים עירו של אלוהים' צוטט שם משהו מהקוראן על בית המקדש ושלמה המלך. זה הצית אותי. אני מכירה את הקוראן ברמה של שייח', התמחיתי במחשבת האיסלאם בערב הסעודית, אני יודעת ערבית על בורייה. אי אפשר להתווכח איתי. קראתי את הקוראן שוב, מהאות הראשונה עד האחרונה, והרגשתי שמים קרים יורדים על ראשי. עד אז קראתי את הקוראן מאות פעמים ולא חשבתי. גיליתי שהקוראן משרטט את זכויות היהודים על ארץ ישראל באופן ברור. מאוחר יותר, במעצרים ובחקירות, האשימו אותי בפשע הנורא של תמיכה בציונות. אם להיות ציוני זה להגיד שארץ ישראל שייכת לעם ישראל - אז הקוראן ציוני. בכל יום מאז ועד היום אני מלקטת עוד ועוד מידע מכתבי הקודש של האיסלאם. 

"המידע מפוזר בין הסורות. הרכבתי פאזל. בקוראן כתוב שארץ ישראל שייכת ל'עם משה'. מי זה 'עם משה' אם לא ישראל? זה מופיע גם בספרי פרשנות על הקוראן. השייח'ים יודעים את זה, אבל מעדיפים להזין את הפירוש המוטעה כדי לשלול זכויות מיהודים, להשתלט על האדמה. ידעתי שמה שגיליתי הוא משמעותי והחלטתי לערוך בדיקה חוזרת. נסעתי לאל־אזהר (האקדמיה המוסלמית החשובה ביותר; א"ע). חיפשתי את הפירוש הראשון של הקוראן, לפני הפוליטיזציה, ואכן - הבנתי נכון. ארץ ישראל שייכת ליהודים. עליתי 15 קומות של ספרייה, אל השייח' הבכיר שיושב באל־אזהר. 'האם זה נכון שהארץ שייכת ליהודים?' שאלתי. הוא שתק. 

"לא ידעתי שבאותו רגע הלשינו עלי לשירות החשאי. בפעם הבאה שניסיתי להיכנס לספרייה, חסמו אותי. 'את עושה מחקר אסור', אמרו לי אנשי הביטחון. ניסיתי שוב ושוב להיכנס. ואז השב"כ המצרי הגיע אלי. נעצרתי, ובדו"ח המעצר נכתבה האשמה: 'גברת חאשד מבקשת להוכיח שהאדמה שייכת לישראל'. זה הפשע הראשון בחיי. החרימו לי את המסמכים". 

מאותו יום נאסר על חאשד לצאת ממצרים למשך 12 שנה. היא מספרת שניסתה להיכנס שוב לספרייה. "איימתי שאם לא יכניסו אותי, אבקש מהאפיפיור המצרי שייתן לי את המקורות שאני מחפשת ואעשה רעש בעולם הנוצרי. הירשו לי להיכנס לזמן קצר אבל לא לצלם. ישבתי שם והעתקתי את המילים, מראי מקומות, מילה במילה. כשחזרתי הביתה גיליתי בית הפוך, מכשירים לא עובדים, מחשב שנפרץ". 

היא המשיכה בקריירה האקדמית, לימדה והתחילה בדוקטורט בנושא נטרול האפקט הגרעיני - לא אחרי הפיצוץ, אלא כשהטיל ארוך הטווח עוד נמצא במעופו. להשלמת הדוקטורט הוזמנה למכון מחקר ברוסיה, אבל בקשתה לצאת את גבולות מצרים שוב נענתה בסירוב. התשובה הרשמית היתה "חשש שתיסע לישראל". 

מנועה מנסיעה למוסקבה, נאלצה חאשד לשנות את נושא הדוקטורט ובחרה לחקור שימוש בלייזר למטרת שימור מסמכים - נושא שהעניק לה אמתלה להיכנס לאל־אזהר ולהמשיך את חקירתה העצמאית בעניין יחס האיסלאם לישראל. "החתמתי את הפקיד בחותמת 'נאמן למקור' על כל מסמך שצילמתי. המסמכים שמורים אצלי. אזכורים מראשית האיסלאם על כך שבית המקדש נבנה על ידי שלמה, או פסוק שמתאר את 'בני משה הנכנסים לארץ שניתנה להם על ידי האלוהים'".

"עברתי על בשרי את נס השחרור". חאשד // צילום: מישל דוט קום

 

"יהודייה נפלה לידיכן"

בשנת 2002 פנתה למרכז האו"ם לפליטים בקהיר, בבקשה שיסייעו לה לבטל את המניעה שהוטלה עליה לצאת את גבולות המדינה. ביציאה ממשרדי האו"ם המתין לה שוטר בכיר, בנו של אחד מבכירי המודיעין המצרי. זה היה המעצר האלים הראשון שחוותה. "הוא חבט בי, היכה אותי, קרע את בגדיי באמצע הרחוב. התוצאה היתה קרע ברצועה בברך, ריסוק הלסתות שלי ופריצת דיסק. נזרקתי לניידת מדממת וחבולה.

"נזקקתי לטיפול רפואי, אבל לא היה עם מי לדבר. אין זכויות עצורים במצרים. אתה נכנס, וכל מה שתגיד או תעשה יהיה נגדך. הכניסו אותי לתא מעצר ובו עשרות עצורות. השוטר אמר להן רק משפט אחד: 'יהודייה נפלה לידיכן. תראו לי מה אתן יודעות לעשות', סגר את הדלת, ויצא". הנשים ("לא נשים, מפלצות") התנפלו עליה בחמת זעם. "תלשו את שערותיי מהקרקפת, חבטו בי מכל כיוון. 'יהודייה' זה מרגלת, 'יהודייה' זה שורש כל הרע. בשלב מסוים נכנס שוטר נוסף לתא והיכה בי ממושכות במקל עץ ארוך. התעלפתי". ארבעה ימים נמשך הסיוט, כשהיא מוכה באכזריות, והשוטרים מבשרים לה שלא תראה עוד אור יום לעולם. 

במשך השנתיים הבאות נעצרה חמש פעמים נוספות על ידי המודיעין המצרי. בכל פעם נחקרה על קשריה עם ישראל, הוכתה ועונתה. אחד המעצרים היה לאחר שביקרה במרכז האקדמי שליד שגרירות ישראל בקהיר והתעניינה בקורס ללימודי עברית.  

"באחת הפעמים לקחו אותי השוטרים לבית קברות יהודי, שפכו עלי נפט וקירבו גפרור אל אוזני. אמרו שאני נותנת להם השראה כיצד להרוג את כל היהודים. זה מה שיקרה לכל מי שינסה לדבר בעד ישראל במצרים. פרופסור למדע המדינה באל־אזהר שכתב מאמר על זכויות היהודים באיסלאם עבר התעללות דומה מצד המשטר.

"באחד המשפטים שנערכו לי שאל אותי התובע אם זה נכון שיש לי שורשים יהודיים. שאלתי אותו ממתי שורשים יהודיים הם פשע. הוא הניף את שתי ידיו והיכה בעוצמה על השולחן, לעיני השופט, 'כן, זהו פשע'. השנאה לישראל כרוכה בעניין הפלשתיני אבל עתיקה יותר. המאבק הפלשתיני הוא תוצר לוואי של השנאה המצרית. ערפאת שירת בצבא המצרי. אש"ף הומצא במצרים בתקופה של נאצר".

מתי התוודעת לשנאה ליהודים?

"מילדות. הר של שנאה שאי אפשר לדמיין. הגנרלים המצרים מרצים בכל מקום ומספרים שישראל היא האויב היחיד של הערבים, המטרה היחידה. ההסתה נגד יהודים מתבצעת על בסיס יומיומי בטלוויזיה, בסרטים, באמירות של שחקנים מפורסמים. הם מתייחסים לישראל כפרויקט בר־חלוף. אדם בעל יושר צריך לשאול: אם כל היהודים בני מוות, אז בן מוסלמי לאמא יהודייה צריך להרוג את אמא שלו? לשנוא אותה? איזו מין חברה זו? מוחמד הרי נישא לספייה, אישה יהודייה".

 

מסר בניירות טישו

המסמכים מראשית האיסלאם שצילמה באל־אזהר בערו בידיה. "הרגשתי שאני חייבת להעביר אותם למישהו בישראל. אם יש מישהו שעתיד להיות מוצא להורג כי אמרו שביצע פשע, וביד שלי יש את ההוכחה שהוא חף מפשע - כל אדם סביר היה רץ להציל אותו. ההוכחה לחפות שלו נמצאת בידיים שלי. אני מוכנה להתעמת עם השייח'ים הכי גדולים - הם לא יוכלו להכחיש את מה שיש לי". 

השנה היתה 2005 ובחופי סיני עוד נפשו מעט ישראלים. היא נסעה לאתרי הנופש בחיפוש אחר ישראלי אמין שאפשר להניח בידיו את ממצאיה. היא מצאה קצין במילואים שלחם במלחמת יום הכיפורים. "מסרתי לו מכתב בבקבוק, מעטפה שלא ממוענת לאיש. את הציטוטים מתוך הקוראן העתקתי באנגלית על ניירות טישו. אמרתי לו שאם בבידוק המצרי ישאלו אותו מה זה, שישפוך על זה מייד מים". 

ניירות הטישו הגיעו לישראל, לאסתי תירוש (63) ממושב מסלול שבנגב, "סטודנטית נצחית" באוניברסיטת בן־גוריון - שפנתה עם הדברים לאחד מבכירי המזרחנים בישראל. "את רוצה לעזור לערבים?" שאל אותה הפרופסור, "אז לכי לעזור לבדואים בנגב".

תירוש התייאשה מהפצת המידע ונשארה בקשר טלפוני עם נוהא. כשנוהא מזכירה את תירוש - עיניה מוצפות באור של הכרת הטוב.

מעברו השני של קו הטלפון מצטרפת תירוש להשלמת הסיפור: "מישהו שביקר בסיני העביר לי ניירות טישו מקומטים עם מסר מאישה מצרייה. זה היה הזוי. ניסיתי למצוא דרך לעזור לה למלט את נפשה, שתיחלץ משם, אבל אפילו לסודאן המצרים לא איפשרו לה לצאת.

"הגעתי למשרד החוץ, לנתן שרנסקי, לחלונות הכי גבוהים. במשך שש שנים שמרנו על קשר בטלפון ובאי־מייל. באמצעות מטיילים ישראלים שיצאו לסיני הגנבתי לה ערכה ללימודי עברית, תקליטורים של עוזי חיטמן, חוברות. היו אצלי בבית אנשי שב"כ שהזהירו אותי מקשרים איתה, וביקשו ממני לפגוש אותה רק על אדמת המולדת ולא בשום מקום אחר בעולם. אף אחד לא יכול היה להישבע שמדובר באוהבת ישראל". 

 

אביב של חירות

בשנת 2011, בחסות המהומות ונפילת שלטון מובארק, לחש שוטר על אוזנה של חאשד: "אם לא תצאי עכשיו, לא תצאי לעולם". "הפגנתי בכיכר תחריר. ההתרחשויות היו כמו נס. פסח שלי, אביב שלי, יציאת מצרים שלי. שירותי הביטחון קרסו. הגשתי בקשה לצאת לירדן לטיפולים רפואיים. העינויים הותירו אותי נכה בגב וברגל, הלסתות שלי מרוסקות ואני זקוקה לניתוחים. יצרתי קשר עם בית חולים בירדן ששיגר לי הזמנה לניתוח. הסטודנטים ביקשו שלא אעזוב אותם לפני תום הסמסטר. צימצמתי את הקורסים לפעמיים בשבוע, הכנתי אותם לבחינות, ובלילה האחרון שלפני הנסיעה נתתי להם ציונים. בשדה התעופה שיחדתי פקיד אחד, פקיד אחר העלים עין, ופתאום נפתחה בפניי הדלת אל החופש".

היא נחתה בירדן והתייצבה בשגרירות ישראל ברבת עמון כמבקשת מקלט מדיני. היא שהתה בירדן כמה שבועות, שבמהלכם הפעילה תירוש מישראל את כל קשריה וקסמיה כדי לנסות להכניסה לארץ. לבסוף שיגרה בקשה לשגרירות והזמינה את חאשד לישראל כאורחת אישית שלה. נוהא קיבלה אישור להיכנס באשרת תייר. בקשתה למעמד פליטה מבקשת מקלט לא אושרה (בנציבות האו"ם לפליטים נאמר לה שזה משום שבין מצרים לישראל שורר הסכם שלום), אך היא קיבלה ויזה לעבודה בישראל. 

בישראל קלטה אותה תירוש אל ביתה למשך שלושה חודשים, שבמהלכם השקיעה מאמצים כבירים למציאת פתרון למעמדה. "אותו מזרחן בכיר שסירב לעזור בתחילה גם חסם את דרכה לקבלת מילגת סטודנט, וכל זה כשיש לו קשרים הדוקים עם אקדמאים מצרים", מאשימה תירוש. "נוהא שייכת לזן נדיר של אדם שמחויב לאמת עד כלות. היא טוטאלית. היא הקריבה הכל עבור ישראל ושילמה מחיר אישי ומשפחתי מאוד כבד. בתור פיזיקאית היא יכלה לעשות קריירה בכוויית או בסעודיה, הון אישי רב, אבל אהבת ישראל הביאה אותה לכאן. הלוואי שאנחנו הישראלים נהיה אוהבי ישראל כמוה. היא אישה מאמינה. אני אומרת לה שהיא צריכה להסתיר את מיקומה והיא אומרת לי שאם האלוהים סר מעליה - לא יעזור לה להסתתר, ואם האל שומר צעדיה - אז גם אם יהיה שוטר מצרי בחדר לא תכלה אליה הרעה".

"אמרו לי ששורשים יהודיים זה פשע". המון מצרי שורף את דגל ישראל בהפגנה בכיכר תחריר, 2011 // צילום: רויטרס

 

"מצרים בכוננות"

"משנת 1999 ועד שברחתי ממצרים ב־2011 לא הרפיתי מהעניין הישראלי", ממשיכה חאשד. "הרגשתי שאני חייבת לצעוק את האמת. שמעתי כיצד מדברים בעולם הערבי בעד רצח של יהודים והשתלטות על אדמותיהם, ועשיתי כל שיכולתי כדי לחשוף את האמת. שלום קבע יגיע רק אחרי שנחליף את תרבות השנאה הערבית בתרבות של שלום". 

לדעתה של חאשד, "מה שטיפח את השנאה והטרור היו ניצול לרעה של האיסלאם, ציפיות שווא אצל הפלשתינים והחלטות בינלאומיות לא הוגנות. אף אחד לא עשה שימוש בעובדות. עצרו אותי, עינו אותי, נחשדתי בריגול, הפכתי ידועה לשמצה במצרים כמי שחוקרת את זכויות היהודים, אבל החלטתי לא לעצור. כשנכנסתי לישראל הרגשתי את חוויית יציאת מצרים. אני הייתי שם, חוויתי את העינויים והשעבוד, עברתי על בשרי את נס השחרור". 

מה דעתך על הנכונות המצרית, כפי שהיא מצטיירת, להילחם בגורמים הקיצוניים בסיני?

"הצגות. ארגון אנסאר בית אל־מקדס תמכו בא־סיסי במירוץ לנשיאות. א־סיסי לא באמת נלחם בהם. מצרים מתכוננת למלחמה בישראל. הם חימשו את חמאס בעזה ואימנו אותם. מי שיודע ערבית יכול לשמוע את בכירי אמ"ן המצרי מדברים על תעלות רחבות בין ישראל למצרים שייפתחו ויושמשו בזמן הנכון". 

היום היא מגייסת מימון לתרגום ספרו הראשון של אבו מאזן, "תחילתה וסופה של הציונות" שנכתב ב־1977, ומבקשת לחשוף את דמותו האמיתית של הפרטנר הפלשתיני. "אבו מאזן לא מדבר על הכחשת השואה כמו בעבודת הדוקטורט הידועה שלו, אלא על הכחשת ישראל. בכל מקום שבו מוזכרת המילה ישראל היא נמצאת במירכאות או בסוגריים. למשל: 'הממשלה ה"ישראלית"'; 'גבולותיה של (ישראל)'. עבאס כותב במפורש על השמדת ישראל והספר מופיע כרגע באתר הרשמי של הרשות הפלשתינית. 

"לפני כשנה התייצבתי בפני בית דין יהודי והצהרתי על עזיבתי את האיסלאם. היו לי מחשבות להתגייר אבל כרגע אין לי צורך בכך. אני מקיימת את שבע מצוות בני נוח ומשתדלת לבצע את השליחות שלי בעולם. החלטתי להחליף את שם משפחתי מחאשד לחסיד. הייתי רוצה לעבוד במקצוע שלי כפיזיקאית, אבל אני מבינה שיש דברים יותר חשובים".

נפילת המשטר פתחה דלת לשינוי. מהומות בקהיר // צילום: רויטרס

לשנות את הנרטיב

מרכז נוהא חסיד לשלום במזרח התיכון שהיא מקימה, יפעל להסברה למען ישראל בשיתוף המזרחנים פרופ' רפי ישראלי וד"ר מרדכי קידר, וחוקר היהדות פרופ' הלל ויס. הסלוגן של המכון הוא "שלום הוא תרבות - לא הסכם".

היא גם עובדת מעט במכון "מבט לתקשורת הפלשתינית" של איתמר מרכוס, העוקב אחר ההסתה נגד ישראל ברשות הפלשתינית, וברשת ב' בערבית ומעבירה הרצאות על חייה. מצבה הכלכלי בכי רע והיא נעזרת באדם בשם הרב דב שטיין, פנסיונר של משרד האוצר, שמפריש לה מכספי הפנסיה שלו לאחר ששמע את סיפורה. "לפי ההלכה צריך לדאוג לה, היא מחסידי אומות העולם. היא אוהדת ישראל ויש לה ערך עצום בהסברה", מסביר שטיין. ברית הישראלים שנקשרו אליה מחברת בין אנשי שמאל כמו תירוש ואנשי ימין כמו שטיין ואחרים, אנשי אקדמיה כמו פרופ' חביבה פדיה ואנשי מעשה כמו האמן אהרון שבו. 

"שלום אמיתי יושג", אומרת נוהא, "אבל זה יקרה רק כשנבין את האיסלאם. מה שקרה עד היום זה לא תהליך שלום אלא הסכמי הפסקת אש, כשבינתיים הפלשתינים משתמשים בכספים פוליטיים כדי לגייס כוחות נגד ישראל ולחדש את היכולות הצבאיות. הם מעולם לא נתנו צ'אנס לשלום אמיתי. מי שגורם לפלשתינים לחשוב שיש להם זכויות כאן, גורם להם נזק והורס את החיים שלהם. מוסלמית ישראלית ששמעה אותי אומרת את זה בחיפה צרחה והשתגעה מרוב כעס. 

"כשהגעתי לאי־מייל של פרופ' הורוביץ, זה היה כשהטלתי ספק במשוואה פיזיקלית שכולם השתמשו בה. ידעתי שאני צודקת. אני מדייקת עד הרבה אחרי הנקודה. עכשיו לך תנסה לשכנע את כל העולם שהנוסחה לא נכונה. מאוחר יותר ראיתי שהפריכו את הנוסחה ההיא. זה בדיוק כמו נוסחת המזרח התיכון: הבעיה היא לא בתוצאות אלא בהנחות השגויות של התיאוריה. 

"כולם אומרים שהנוסחה היא שישראל כובשת. המפתח הראשון הוא שישראל לא כובשת אלא יושבת על אדמתה, ומכאן צריך לפתור את הסכסוך. כל עוד ישראל מוגדרת ככובשת, לא יהיה שלום. כל מי ששואל למה הסכסוך לא נפתר, מתעלם מהשורשים הדתיים שלו. בואו נשים את המסמכים על השולחן ונתחיל לקרוא אותם מההתחלה. אני קוראת לערבים ללמוד מחדש את הטקסטים שלהם". 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו