רשימת אוקטובר / ג'פרי דיבר (כתר)
הנה ספר שלא רואים בכל יום: מותחן שנכתב מהסוף להתחלה. פשוטו כמשמעו, מתחילים לקרוא בפרק 36, הפרק האחרון, ומתקדמים לעבר הפרק הראשון; זוכרים את הסרט המצוין "ממנטו"? דומה. לכאורה זו משימה בלתי אפשרית, בייחוד כשמדובר במותחן: כל המהות של הז'אנר היא להחזיק את הקורא במתח עד שהתעלומה נפתרת. אבל ג'פרי דיבר (מחבר "אספן העצמות") מצליח לעשות את הבלתי ייאמן ולשזור סיפור הגיוני, שמתחיל (או יותר נכון: מסתיים) בהמתנה כסוסת ציפורניים של הגיבורה, גבריאלה מקנזי, להחזרת בתה החטופה שרה. בהמשך אנחנו מלווים אותה ברוורס במשך שלושה ימים מותחים במנהטן, שבהם קליפות הבצל חוזרות ומצטרפות לבצל שלם. הסוף (ההתחלה) מדהים.
אליזבת איננה / אמה הילי (סנדיק ספרים)
נסו לחשוב מתי היתה הפעם האחרונה שהלכתם שבי אחרי גיבורת ספר בדמות קשישה הסובלת מדמנציה ומתנהלת בקושי באמצעות פתקים שהיא מפזרת סביבה כדי לשמור על רצף קוהרנטי. מוד, גיבורת "אליזבת איננה", ספר הביכורים המפתיע של אמה הילי, לא רק מסתמנת כאחת המספרות המורכבות ושובות הלב שתיתקלו בהן, אלא גם כמי שמייצרת ומובילה עלילה מותחת ביותר, פשוט כי היא לא מבינה לאן נעלמה חברתה אליזבת, היחידה שגורמת לה לצחוק ולהרגיש כמו עצמה. הילי מתייחסת לנושא הזיקנה בטבעיות, לא בריחוק ובפאתוס הצדקני והמפוחד שנלווה אליה בדרך כלל, ומתגלה כמספרת מבטיחה ששווה לעקוב אחריה.
מארדי והמסע לשם / הרמן מלוויל (אינדיבוק)
ההגדרה המילונית להרפתקה היא "מעשה שכרוך בסיכונים ושאין ודאות בתוצאותיו". אין דרך קולעת מזו לתאר את "מארדי והמסע לשם", יצירת המופת הנשכחת מאת הרמן מלוויל בתרגומו המצוין של יהונתן דיין: מי שפותח את העמוד הראשון של "מארדי" צריך להיות מוכן להיסחף בזרמים ססגוניים ובלתי צפויים ולהילכד בעבותות עלילה ששפיותה מוטלת בספק. "מארדי", רומן מסע ימי, מיטלטל בין הרפתקאות שערורייתיות ומעוררות תמיהה לדיונים פילוסופיים־פואטיים בלב ים, בניצוחה של חבורה פרועה ביותר שהתלכדה לה יחדיו. הוצאת הרומן, שנחשב למבשרו של יצירת המופת "מובי דיק", התאפשרה בזכות פרויקט מימון המונים שגייס לשורותיו חובבי מלוויל נלהבים ואוהבי ספרות בכלל - כך שהתוצאה מבורכת פעמיים.
ספר הקיץ / טובה ינסון (קרן/ליברוס)
שמה של טובה ינסון - סופרת וציירת פינית שכתבה בשבדית והלכה לעולמה בשנת 2001 - כרוך לבלתי הפרד עם "המומינים", סידרת הספרים שאין ילד שלא גדל עליה. לכן כמה מפתיע היה לגלות שינסון לא רק כותבת גם למבוגרים, אלא עושה זאת בלא פחות חינניות. "ספר הקיץ", שיוצא כעת לראשונה בעברית בתרגומה המוצלח כתמיד של דנה כספי, הוא רומן אפוף קרני שמש, שחוגג באופן צנוע אך נוגע את יפי הרגעים הקטנים. במרכזו אמנית ונכדתה, המעבירות את חופשת הקיץ באי קטן בפינלנד ולומדות להכיר לעומק זו את זו ולהיות יחדיו, על כל הפחדים, השיגיונות והספקות המתעוררים בהיותן יחד. ינסון שוב מפגינה את כישרונה האדיר בדיבובן של דמויות מעולם הילדות, אך לא פחות מכך את הבנתה העמוקה את נפש האדם ללא כל מגבלת גיל.
מה קרה לדורה ברודר / פטריק מודיאנו (זמורה ביתן)
מאז זכייתו בפרס נובל בדצמבר האחרון, ספריו של פטריק מודיאנו ראו אור מחדש גם בישראל והזכירו לקוראי העברית מדוע הגבול הבלתי נראה בין תיעוד לבדיון הוא המפרנס העיקרי של ספרות גדולה. ברומן הקצר - כתיבתו של מודיאנו היא מופת של כתיבה קצרה - "מה קרה לדורה ברודר", קורא המספר, בן דמותו של מודיאנו, מודעה קטנה בעיתון, שבעקבותיה הוא יוצא למסע אחר קורותיה של ילדה יהודייה שנעלמה בעת הכיבוש הנאצי בפאריס ב־1942. זהו חיפוש אבוד מראש, אבל מודיאנו, כתמיד, משתמש בחוסר הוודאות ככלי יצירתי: דורה ברודר עבורו אינה רק ילדה אבודה, אלא גם מחשבה - על בגידה, על זהות ועל הנצחה.
לטפס על ההר, או: איך לכתוב / ארנה קזין (אחוזת בית)
יש משהו מרתיע ומעורר חשד במדריכי כתיבה למיניהם, על ההנחה הגלומה בבסיסם שיש מתכון כלשהו - ושאם רק נעקוב אחריו בשקדנות מספקת ונקפיד על הכמויות ועל המינונים, נוציא תחת ידנו מוצר ראוי. הייחוד הראשון המזדקר כבר משמו של "לטפס על ההר, או: איך לכתוב" שכתבה ארנה קזין הוא שהוא אינו מתיימר למכור את האשליה הזו לכותבים. מה ש"לטפס על ההר" שואף לעשות הוא עניין אחר לגמרי - לכנס סביבו קהילה, לדון במסתורין, בקסם ובכאב שמתחוללים בעת כתיבה של ממש, במשאבים הנפשיים הדרושים לכך, ברגעי ההצלחות והכישלונות. לכך מתווספת העובדה שקזין עצמה כותבת בכישרון רב ומייצרת ספר על קריאה שהוא חוויית קריאה מעניינת.
העלמה מקזאן / מאיה ערד (חרגול)
אחרי שמונה ספרים אפשר לקבוע בהחלטיות שמאיה ערד פועלת בקו מקביל ומרתק לספרות הישראלית - מעין כתיבה שהיא חלק ממכלול, אך כל העת חיה ונושמת בייחודיותה. כתיבתה תמיד מנסה לפרוץ למקומות עלומים, להגמיש את גבולותיה ולשרטט עלילות מגוונות שאינן צפויות. כך היה בספרה הראשון שנכתב בחרוזים, "מקום אחר ועיר זרה", וכך בספרה הקודם, "חשד לשיטיון", שעסק בחייו של זוג ישראלי בקליפורניה. במרכז הרומן החדש שלה מציבה ערד את עידית, רווקה לקראת שנת ה־40 לחייה, שהמירוץ הכפוי למציאת בן הזוג המושלם הופך להרהור עמוק ומשמעותי יותר על מהות הציפייה, על גורל ועל אהבה וכמיהה.
סנדלים / תמר אלאור (עם עובד)
דומה שאין אביזרי לבוש המזוהים יותר עם הישראליות מאשר הסנדלים. פריט החובה של גיבורי התנ"ך התגלגל למלתחתם של החלוצים, ובהמשך של הקיבוצניקים, והפך לסמל צברי - נעליים שהן הלך רוח ים־תיכוני, הקשורות לשורשיות היהודית על אדמת הטרשים הארצישראלית ולמזג האוויר הלוהט של הלבנט. פרופ' תמר אלאור, אנתרופולוגית מהאוניברסיטה העברית בירושלים, יצאה למסע בעקבות הסנדלים, אך למעשה התחקתה אחרי מיתוסים לאומיים, הקשרים חברתיים וביטחון עצמי של אומה. התוצאה מרתקת ומסקרנת, ובעיקר נמנעת מאקדמיות יתר - ובכך מעלתה.
על החיים האלגנטיים / אונורה דה בלזק (נהר)
העשורים הראשונים בחייו של אונורה דה בלזק היו בסימן דרמה צרפתית: עלייתה של המלוכה החדשה של בית בורבון, שחיקת המעמד הבינוני, פריצה טכנולוגית אדירה ולבסוף מהפכת יולי 1830 ההיסטורית - שלאחריה צרפת לא היתה כתמול שלשום. ברוח האנושית האדירה של פוסט־מהפכה פירסם בלזק את "החיים האלגנטיים" כסידרה של חמישה מאמרים בשבועון "האופנה", שמייד התפרשו כביקורת חברתית על שורש הפער בין מעמד הפועלים לאצולה. הפרגמנטים הבלזקיים בספר צנום זה, שתורגם בבהירות בעלת ערך על ידי אביבה ברק־הומי, חשובים מאין כמותם גם לשיח החברתי של המאה ה־21. בכתיבה חדשה, תמציתית וחותכת בהבחנותיה, הם מבהירים את הפער בין אלגנטיות לפאר, ואף מתייחסים לקיטש, לגנדרנות ולחיי רוח ברעננות, בהומור ובחדות המבט הייחודיים לסופר הצרפתי גדול.
בחרו: עמר לחמנוביץ, נטע הלפרין, אהרון לפידותטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו