בלי תוכחה, בלי יומרה

אחד הרגעים הנהדרים באלבום החדש של שלום חנוך, שיצא בסוף השבוע, מגיע כבר בשיר השני, "פחדתי (היפותזה)", למילים של מאיר אריאל. הקול של חנוך - עמוק, מחוספס, צרוב עשן - טעון בכל עומס הזיכרונות שהקריירה המפוארת שלו מכילה, שר בבהילות אך לא בצעקה. האוויר כמעט לא מספיק כדי להכיל את המשפטים של אריאל, עד רגע אחד של התרה שמגיע בשורה "פתאום נשקף לי מותי". 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

בגיל 68 חנוך יוצר מאותם המקומות שמהם יצר במשך כמעט יובל של קריירה, אבל בתנאים שונים לחלוטין. הוא כבר לא פקטור מעצב בפופ הישראלי, הוא כבר לא חלק מהקבוצה הדומיננטית במוסיקה המקומית, הוא מייצג של תקופה אחרת, אחד מאחרוני הנפילים של "ארץ ישראל הישנה והטובה". 

כבר בינואר שוחרר "תמיד זה עכשיו", סינגל הבכורה מתוך האלבום "המקרה והטעות", אבל עד עתה הוא זכה רק ל־35 אלף צפיות ביו־טיוב. לסינגל השני, "אנשים", ששוחרר לפני כשבועיים ללא קליפ, יש כ־2,500 צפיות. אפשר היה לטעון שמדובר בכישלון, אלמלא היה פוגש חנוך קהל של אלפים בכל חודש בהופעות החיות המונומנטליות שלו. עבורו, הרוק הוא עדיין השפה המדוברת. הוא בוחר לא לחפש נתיבים חדשים ונגישים יותר. אולי מהסיבות האלה את האלבום הוא פותח בספוקן וורד ("המקרה והטעות") בקצב שלא מזמין את המאזין לפזם איתו בפזמון. 

העובדה שהוא משוחרר מכתר המנהיג מאפשרת לו חופש שבעבר היה חסר לו. הוא יכול לגייס נגנים כמו רוני פיטרסון, יוסי פיין, משה לוי, אבי סינגולדה ואבישי כהן, אבל להשאיר את שולי ההפקה מעט פרומים. הוא יכול להכניס לאלבום טקסטים מאתגרים של מאיר אריאל ("פחדתי" ו"הנשים בחיי"). הוא יכול להביט אל הנעשה ממרומי גילו ולשיר ללא התנשאות מילים כמו "אנשים מדברים הרבה/ מה יש לדבר/ אף אחד לא שומע/ שום דבר" ("אנשים"). 

"המקרה והטעות" אינו רק מבט בוגר ומפויס על העולם ועל עצמו, אלא גם מבט מבוגר. חנוך, שראה בשנים האחרונות את חבריו הולכים לעולמם, מתייחס ישירות לזיקנה ולמוות. שורות כמו "כשלא אזכור מאיפה באתי/ פטור מכל מה שידעתי/ האם תהיי איתי בצר לי/ אם תכסי אותי כשקר לי" ("תלוי בטונים") מציגות אדם מפוכח וריאלי. חנוך מכיר היטב את מקומו במוסיקה הישראלית, הוא מודע לחוזקות ולחולשות שלו, ופועל בתוכן. הרוק שלו עדיין מתובל במנות גדולות של בלוז וג'אז, הקול עדיין מספר רובד נוסף של הסיפור, וההגשה החכמה והרגישה שלו היא שחקן משמעותי. 

החוזק האמיתי של האלבום הוא דווקא במה שאין בו. אין בו שום געגוע ל"ארץ ישראל הישנה והטובה", אין בו תוכחה, אין בו יומרה, אין בו רגע אחד מיותר. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו