נאום נתניהו הפתיע גם את הרצוג

יותר מכל דבר אחר, ועוד לפני שאפשר למדוד את השפעתו האמיתית של נאום ראש הממשלה בנימין נתניהו בקונגרס על המציאות המתהווה מול עינינו, הנאום קודם כל שירטט קו הפרדה ברור בינו לבין שאר המתמודדים בזירה הפוליטית. כבר הוכח בעבר שהציבור בישראל יודע להעריך מנהיג שמוביל צעד נחרץ והולך איתו עד הסוף, בין שהאזרח מסכים איתו ובין שלא. אריאל שרון הלך עם ההתנתקות כמו עם הראש בקיר - ולמרות כתובת הסכנה שהיתה רשומה על אותו קיר, העם הלך איתו ומחא לו כפיים. הנאום בקונגרס הוא העומד בתמצית תוצאות הסקר הקבוע לגבי ההתאמה לראשות הממשלה, שבו נתניהו עומד כבר כמה שנים בראש החץ, בפער עצום מכל השאר. בחלוקה למנדטים יש לכל אחד הרבה מה לומר, אולם בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה בשנים האחרונות - יש רק תשובה אחת. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

מערכת הבחירות נכנסת השבוע לישורת האחרונה. אנשי הקמפיינים מכנים את השבוע וחצי האחרונים "המאני טיים". מי שישלוט בסדר היום בעשרת הימים הקרובים יזכה בכל הקופה. בהתאמה לראשות הממשלה, נתניהו ניצח מזמן. לו היתה נהוגה היום שיטת בחירה ישירה, שאר המועמדים היו כבר יכולים לקפל את הבסטה. אולם שיטת הבחירה במפלגות מראה שהכל עוד פתוח. הקרב בין הליכוד למחנה הציוני צמוד, ובכמה מהסקרים אף קיים פער קטן אך יציב לטובת הרצוג ולבני. בימים האחרונים מביעים במטה הליכוד חשש אמיתי לאיבוד השלטון.

אם זה יקרה, זו לא תהיה הפעם הראשונה שמצביעי ותומכי ימין גורמים לממשלה בראשות המחנה הלאומי לאבד את השלטון לשמאל. המקרה המובהק ביותר היה ב־92', כאשר הימין הפיל את ממשלת שמיר - מה שהוביל להקמת ממשלת רבין. בימין אוהבים להיזכר, ולא בשמחה, באותן בחירות גורליות, שכן את פירות הבאושים של רבין ואוסלו אנחנו אוכלים למעשה עד עצם היום הזה. מאז ועד היום ספגנו אלפים רבים של הרוגים כתוצאה ישירה מהסכמי אוסלו, כולל ניסיון פיגוע השבוע שבנס הסתיים ללא נפגעים בנפש. 

הפעם הבאה שהימין הביא לנפילת שלטון הימין היתה ב־99'. אהוד ברק ניצח את בנימין נתניהו בבחירות, ומיהר לחתור להסכמי שלום הכוללים ויתורים מפליגים. אפשר היום רק לדמיין מה היה קורה לו היה מצליח להשיג הסכם עם אסד בוועידת שפרדסטאון ומעביר לידיו את רמת הגולן. מספיק להציץ מעבר לגבול, במה שקורה היום ברמה הסורית, כדי להבין עד כמה היינו קרובים להתרחשות של דברים דומים ממש על חוף הכנרת.

הפעם הימין בדרך לעשות זאת שוב. בניגוד לפעמים הקודמות, אין בוחרי ימין רבים שרוצים ללמד את ראש הממשלה לקח, אלא זו בעיקר שאננות. תחושה - שגויה - שנתניהו כבר ניצח. שאף אחד לא באמת מעוניין שהרצוג ולבני יהיו ראשי הממשלה הבאים, ולכן כולם יתעשתו ברגע האחרון. לכן הם מעדיפים להצביע לבנט או לכחלון. 

הרצוג לא הכין שיעורי בית

אף שנאום נתניהו נקבע עוד אי שם בתחילת מערכת הבחירות, נראה שבמחנה הציוני נתפסו לא מוכנים למה שאירע בסופו של דבר בוושינגטון. כאילו מרוב שניסו לשכנע את כולם שנתניהו גוזר על ישראל בידוד בינלאומי וממיט עלינו חרמות מכל עבר, הצליחו לשכנע גם את עצמם. כשנוכחו לדעת כי מדובר בהבלים, כבר היה מאוחר מדי. 

זה התחיל בנאום באיפא"ק. בתקשורת הישראלית שמחו להבליט דוברים מטעם הקהילה היהודית בוושינגטון נגד נאומו של נתניהו, כמו גם פרשני שמאל כאלה ואחרים בכלי התקשורת האמריקניים, שיצאו נגד הנאום. הבלטת אותם דוברים בודדים היתה כה מאסיבית, עד שהעיתונאים שליוו את פמליית ראש הממשלה והעוקבים אחריה מהארץ לא ידעו את נפשם מהחיבוק העצום שהוענק לו בהופעתו בפני מספר שיא של 16 אלף צירי הוועידה. הרי זה היה ההפך הגמור מתחזיותיהם. הרי לפי הרושם שנוצר פה, צירי הוועידה היו צריכים לגרש את נתניהו בשריקות בוז; אם לא כולם, לפחות חלקם. בצר להם, היו מסתפקים אפילו בקומץ קולני שהיה קורא לעבר נתניהו. אפילו על מפגין אחד היו מוכנים לחתום, העיקר שהביקור לא יעבור כה חלק. זה לא קרה. נתניהו התקבל באיפא"ק בכבוד מלכים ובהערצה שלא יודעת גבול. 

כך אירע גם בקונגרס. על פי הדיווחים המקדימים, היה נדמה שנתניהו עומד להיכנס לאולם חצי ריק. שבניגוד לנאום הקודם, שבו התקבל ראש הממשלה מתוך קונצנזוס מוחלט, הפעם יקבלו אותו הנבחרים האמריקנים תחת מעטה חשדנות. בקונגרס אמנם, שלא כמו בכנסת, לא נהוג להשמיע קריאות ביניים בסיטואציות כאלה, אולם מחיאות כפיים קמצניות היו נתפסות כמהלך טבעי לנוכח הסיטואציה. גם זה לא קרה. פעם אחר פעם נעמדו חברי הקונגרס על רגליהם בתשואות רמות בתגובה לדברי ראש ממשלת ישראל.

אז איך זה קרה? האם האופוזיציה, כמו גם חלקים בתקשורת בארץ, לא קראה נכון את המפה? כנראה לא זו הסיבה. הם פשוט לא אמרו את האמת. 

בראיון שקיים יממה לאחר הנאום הסביר הרצוג כי גם אם הצליח נתניהו לשכנע את הקונגרס, מה שחשוב הוא הנשיא. ואותו, הסביר הרצוג, נתניהו לא הצליח לשכנע. לכן הסיק שראש הממשלה נכשל. מוטב היה להרצוג לעיין מעט בחוקה האמריקנית לפני שיאמר דברים שיש בהם כדי להטיל צל על יכולתו לקרוא נכונה סיטואציות בינלאומיות מורכבות. בניגוד ליחסי הכוחות בין הממשלה לכנסת בארץ, הנשיא והקונגרס בארה"ב הם בבחינת שתי צלעות שוות בכוחן מבחינה השלטונית. אובאמה כנשיא אמנם מנווט את המדינה ויש לו סמכויות נרחבות בתחום יחסי החוץ, אולם בכל מה שקשור לכסף - בעל הבית הוא הקונגרס. במילים פשוטות: אובאמה מוסמך להשיג הסכם עם איראן, והוא לא צריך את אישור בתי הנבחרים לשם כך. אולם אם הוא מעוניין שההסכם יכלול הסרת הסנקציות - עניין שאיראן לא תוותר עליו בשום אופן - עליו לבקש את אישור בתי הנבחרים, מפני שמדובר בשינוי חוק קיים. 

אגב, באותו ראיון - בגלי צה"ל - נשאל הרצוג מה לדעתו יש לכלול בהסכם עם איראן כדי שייחשב הסכם טוב. אחרי שגימגם משהו על מספר הצנטריפוגות ואחוזי העשרה, ניסה המראיין אסף ליברמן להקשות ולהיכנס לפרטים. "אנחנו נלאה את המאזינים", אמר הרצוג, "כל אחד מהמרכיבים הוא סבוך מאוד, אין לך מושג בזה, גם לא לי. אלה נושאים רציניים מאוד שאפשר לנתח אותם ולדון בהם". החודשיים שבמהלכם כולם עסקו בנאום נתניהו בקונגרס לא הספיקו להרצוג ללמוד את הנושא שאותו הוא עצמו מכנה "רציני". 

בכלל, למרות השבועות הארוכים שבהם היה ידוע לכל כי נתניהו עומד לשאת דברים בקונגרס, נראה כי בכל זאת הנאום תפס את המחנה הציוני לא מוכנים. "נאום התגובה" של הרצוג, שנקבע יממה קודם לכן בעוטף עזה, היה הכל חוץ מהצלחה. האלתור והחובבנות ניכרו כמעט בכל אספקט: אם במחנה הציוני מרגישים חלשים בתחום המדיני והביטחוני בהשוואה לנתניהו, מדוע לא הקדיש הרצוג את נאומו לתחום החברתי, שבו יש לו יתרון? אם חברתי, מדוע בעוטף עזה? ואם בכל זאת רצה להפגין בקיאות מדינית - מדוע הגיע לסיור בעוטף עזה כדי לנאום באולם סגור? ומדוע בחליפה ועניבה, ולא בז'קט רוח כמקובל - המראה הקרבי המושלם? 

בשבוע האחרון הוחלט במחנה הציוני לגנוז את הקמפיין שתוכנן נגד יאיר לפיד. בעוד זליגת הקולות לכיוונו נמשכת, הרצוג ולבני העדיפו להמשיך להפנות את החיצים לכיוונו של נתניהו. האם יש כאן ברית חדשה בין המחנה הציוני ללפיד? האם בגללה סירב הרצוג השבוע להתחייב שיבטל את הסנקציות הפליליות בחוק הגיוס? 

גם בגין, גם סער

אחרי פרישת גדעון סער מהחיים הפוליטיים, קוננה ציפי לבני על כך שהליכוד שהיה ביתה הפך לתנועה קיצונית. זו תנועה שבני בגין וגדעון סער לא מצאו בה את מקומם, אמרה. נו, אז היא אמרה: אחרי שבגין חזר ערב הגשת הרשימות לוועדת הבחירות, חזר השבוע גם סער. גדעון סער לא מעוניין שיגידו עליו ביום שאחרי שהותיר את הליכוד בזירה הקשה שבה הוא מתמודד כעת, בעוד הוא עצמו עשה לביתו. סער לא עזב את הליכוד מתוך כוונה ברורה לחזור. אם הליכוד יפסיד, ההערכה של כולם היא שנתניהו יפרוש. במקרה כזה, לא יוכל סער להגיח משום מקום ולטעון לכתר. לכן עכשיו הוא מתגייס. 

ומה באשר ללבני ולאמירתה שהליכוד הפך קיצוני? הבעיה הכי גדולה של המועמדת לראשות הממשלה מטעם המחנה הציוני ברוטציה, היא שהפכה לבדיחה של עצמה. כמעט כל משפט שתוציא מהפה ישיג מבחינתה את התוצאה ההפוכה. אפילו תומכיה בעבר כבר לא סומכים עליה ולא מאמינים לה. לבני הפכה לאחת הדמויות השנואות במערכת הפוליטית. גם במחנה הציוני רואים זאת, אולם מתקשים להתמודד איתה. אחרי הכל, מלכתחילה הצטרפותה הביאה את המפלגה למימדיה הנוכחיים. איך יוכלו להסביר לה שכעת נוכחותה רק פוגעת בהם?

במחקרים ובסקרים פנימיים של המפלגות עולה תמונה ברורה של אלמנט שלילי מאוד המלווה את לבני בכל שכבות האוכלוסייה. במידה מסוימת היא הביאה זאת על עצמה: במעבר התכוף בין המפלגות, בסכין שתקעה בגב מקורביה, בהתנשאות התמידית שהיא משדרת וברדידות השיח המאפיינת אותה. 

המחנה הציוני (הדתי)

השבוע הודיע אריה דרעי שיתמוך בנתניהו. אמנם לא אמר זאת במפורש, אבל כך השתמע מדבריו. הסיוט הכי גדול של דרעי יהיה להתעורר יום אחרי הבחירות, ולגלות שהוא ואלי ישי קיבלו מספר דומה של מנדטים. או גרוע מזה - שישי עקף אותו בסיבוב. למרות נטייתו הברורה שמאלה, כפי שהעיד הרב עובדיה בקלטת הידועה שבה אמר כי דרעי הוא שדחף אותו לתמוך באוסלו, מצביעיו עמוק בימין. האירוע המפלגתי הגדול, שבו הכריז דרעי שהוא רוצה לראות את נתניהו ראש הממשלה, יכול להתפרש לכמה כיוונים. מצד אחד, הוא מרגיע את בוחריו כי מועמדו לראשות הממשלה הוא נתניהו. מצד אחר, הוא לא ממש התחייב. בקלות יוכל אחרי הבחירות, כשהוא משוחרר מאימת בוחריו, להחליק בקלילות לצד השני ולסגור עם הרצוג. 

אין ספק כי מהלכיו האחרונים של דרעי מתרחשים במקביל להתחזקותו של אלי ישי. בעימות בין ראשי המפלגות בערוץ 2 דרעי כמעט איבד את העשתונות מול ישי, שנותר שלו ורגוע. העימות חשף את גודל האיבה שרוחש הראשון כלפי השני. 

השבוע לקחו בש"ס פסק זמן מקמפיין "השקופים", והלכו חזק על הרב עובדיה בקמפיין שכולו פנייה לרגש. לכאורה, מדובר במהלך נכון מבחינתם; עם כל הכבוד לשקופים של דרעי, הקמפיין רק הבליט עוד יותר את הפער שבין יו"ר ש"ס לבין הציבור שאותו הוא מתיימר לייצג. הנהנתנות של דרעי, עם חליפות היוקרה והנאתו המוחצנת ממנעמי החיים - שמעה כבר יצא למרחוק. היא אף סיבכה אותו בפלילים. יפה, אומרים בש"ס, שפתאום הוא נזכר שהוא גם מכלוף.

לא רק דרעי נלחץ מאלי ישי, אלא גם נפתלי בנט. באחרונה משתדלים אנשי הבית היהודי ותומכיהם להטיל רפש על המפלגה שלכאורה היתה צריכה לזכות להתעלמות מוחלטת ממי שכבר הכריז על עצמו כמועמד לראשות הממשלה. אבל לאחרונה נשמעות מפי חוגים בציונות הדתית אמירות בנוגע לאלי ישי: אומרים שהוא לא ימני דיו, וכן לא מספיק ציוני. במקביל לכך, רתם השבוע בנט את רבני מפלגתו ואף את הרבנים מתקומה שעוד נותרו קשורים למפלגה ולא עברו לישי - כדי שיוציאו הודעת תמיכה בבית היהודי. מי שרק לפני חודשיים בנה על קמפיין חילוני־תל־אביבי, מוצא את עצמו נלחם על הלחם - בני ישיבות ההסדר והמכינות הקדם־צבאיות שנוטשים אותו בהמוניהם.

עמותות אחרי הגשם

גשם עמותות השמאל שמנסות להשפיע על הבחירות כבר הפך למבול. כמעט אי אפשר להיכנס לאינטרנט, לפייסבוק או לאתרי החדשות מבלי שיקפצו באנרים ופרסומות של ארגונים הקוראים להחליף את השלטון. ועדת הבחירות המרכזית, וכן בית המשפט, קבעו כי לא מדובר בפרשת העמותות 2, וגילגלו את האחריות לרשויות האכיפה, שלא יזוזו מילימטר עד אחרי הבחירות. אולם ההיקפים גדולים בהרבה ממה שהיה נדמה. V15, מיליון ידיים, מכון מולד, מפקדים למען ביטחון ישראל, הקמפיין של אייל ארד ועוד ועוד - ההיקפים הם עצומים וחסרי תקדים. מדובר בעשרות רבות של מיליוני שקלים, אשר מושקעים ישירות על ידי גורמים (שחלקם עלומים) מתוך מטרה להפיל את שלטון נתניהו. עכשיו הגיעה גם התגובה מימין. היא אמנם צנועה בהרבה מבחינה תקציבית, אולם יוזמיה מקווים כי תהיה אפקטיבית בשל מיקוד המטרה. 

היוזמה הראשונה היא של ארגון "אם תרצו". בתנועה מצאו כי בפריפריה קיימים מצביעי ימין בשיעורים גדולים, שבוחרים לא להגיע לקלפי. הקמפיין החדש - "אל תיתן לתושבי רמת אביב ג' לקבוע לך" - אמור להזיז אותם מהבית ולהוציא אותם לקלפיות. מבדיקה שערכו בארגון עולה כי בעוד ברמת אביב שיעור ההצבעה עומד על כ־70 אחוזים, בשדרות ובקריית שמונה עומד שיעור זה על 55 אחוזים בלבד. 

היוזמה השנייה היא של ארגון נפגעי הטרור אלמגור. הארגון, שבו חברים קצינים בכירים במילואים, החליט לתת מענה לארגון מפקדים למען ביטחון ישראל, ולפרסם מודעות בעיתונים בתמיכה בראש הממשלה ומהלכיו בנושא האיראני.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו