המאמרים מדברים

מאמר מערכת ב"וול סטריט ג'ורנל":

"נאום נתניהו - נאום השנה, בגלל ההתנהלות של הנשיא"

"נאום השנה" - זו הכותרת שבחר בסוף השבוע ה"וול סטריט ג'ורנל" למאמר מערכת על נאומו הצפוי של ראש הממשלה בנימין נתניהו בקונגרס ב־3 במארס. 

"נאומים של מנהיגים זרים בקונגרס הם על פי רוב אירועים שגרתיים, לעיתים קרובות גם נשכחים ביותר", ציינו בעיתון, "כך היה יכול להיות גם עם נאומו של נתניהו; אלא שהודות למעשי הקסמים של ממשל אובאמה, זה הפך לאירוע הדיפלומטי העולמי של השנה". 

ב"ג'ורנל" מתייחסים בלעג למתקפה החריפה של הבית הלבן על הנאום, וטוענים כי אם החשש של הממשל מביקורת על ההסכם המתגבש עם איראן הוא כה גדול, "אז אולי הם יודעים עד כמה הם פגיעים לביקורת כזו". "נתניהו לא עשה דבר מלבד להיענות להזמנה של זרוע של השלטון, בעלת תפקיד במדיניות החוץ. אם יש כאן פלגנות, היא מגיעה מכיוון הנשיא שהמדיניות שלו מול איראן כבר לא זוכה לתמיכה מקרב רבים בין חברי מפלגתו". 

ב"ג'ורנל" מצטרפים לסברה כי "נראה שהממשל חושב שייצור משבר ביחסים יגרום להבסתו של נתניהו בבחירות", אבל, טוענים במערכת, הצעד הזה עלול לשוב כבומרנג. 

לסיכום, מציינים בעיתון, כי "המתקפה על נתניהו לא עשתה דבר מלבד הגברת העניין הציבורי בנאום. בהנחה שהטיעון והרטוריקה של נתניהו יהלמו את המעמד, ייתכן שאובאמה עשה לו (לנתניהו) ולמטרותיו טובה פוליטית". 

יוני הרש, ארה"ב

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

הפרשן קראוטהאמר ב"וושינגטון פוסט":

"אנו על סף כניעה - וההיסטוריה לא תהיה אדיבה איתנו"

בימים האחרונים מתייחסים רבים בתקשורת האמריקנית למה שמכונה "סעיף השקיעה" (Sunset Clause) בהסכם המתגבש עם איראן - מעין מועד פקיעת תוקף שבו האיראנים כבר לא יידרשו לעמוד בדבר מסעיפי ההסדר. הפרשן השמרני, צ'רלס קראוטהאמר, התייחס לסוגיה במאמר בסוף השבוע ב"וושינגטון פוסט" תחת הכותרת "הפגם הקטלני בעיסקה עם איראן". 

הוא מציין כי החדשות מחדרי המשא ומתן "כבר היו מטרידות", אלא שאז הגיעו הידיעות על "סעיף השקיעה". "בתוך כמה שנים - כנראה באזור העשר - של התנהגות טובה, ואיראן חופשייה", טוען קראוטהאמר, "כלומר, ההסכם מעניק לאיראן נתיב צפוי לנשק גרעיני. זאת ועוד, זה נתיב מלבלב, עם מסחר מתחדש, שאיבות נפט והשקעה זרה שזורמת לכלכלה מתאוששת. באותו הזמן, תוכנית הטילים הבליסטיים הבין־יבשתיים לא תהיה נתונה לכל מגבלה. זה בכלל לא חלק מהמגעים". הפרשן קובע כי ההסכם מוביל, הלכה למעשה, "למותה של האמנה לאי הפצת נשק גרעיני. מצרים, טורקיה, סעודיה ואחרות יחפשו מקלט בכך שיהפכו גרעיניות בעצמן", הסביר, "האם המטרה הבינלאומית הגדולה של אובאמה לא היתה עולם בלי גרעין?" קראוטהאמר דוחה את הטענה כי בלי הסכם החלופה היחידה היא מלחמה. "זה לא נכון. אמנם אין אופציות טובות, אבל ההסכם שמציע אובאמה הוא האפשרות הגרועה ביותר... יש אפשרות שלישית: המשיכו את הלחץ, את הסנקציות. הגבירו אותן. יחד עם המחירים הזולים של הנפט, זה עשוי לערער את הכלכלה האיראנית כך שזה יאיים על שלטון האייתוללות. זה הפתח. אז הציעו את חידוש המגעים, מנקודת פתיחה שונה לגמרי - בלי העשרה, ובלי שקיעה". לסיכום מאמרו משגר קראוטהאמר אזהרה יוצאת דופן בחריפותה: "אנו על הסף של כניעה אדירה - וההיסטוריה לא תהיה אדיבה איתנו".

יוני הרש, ארה"ב

הרצוג במאמר ב"ניו יורק טיימס":

"איראן מסוכנת, אך נאום נתניהו - טעות"

במאמר מיוחד ל"ניו יורק טיימס" תקף יו"ר המחנה הציוני את הנאום הצפוי של נתניהו בפני הקונגרס וכינה אותו "טעות עצומה".

"הנאום רק יפגע ביכולתה של ישראל להשפיע על הסוגיה הקריטית של הבטחת ערובה אמיתית לכך שאיראן לעולם לא תשיג נשק גרעיני", כתב יו"ר האופוזיציה, "זו התוצאה שישראל זקוקה לה, אך אפשר להשיגה רק בדיאלוג מלא וכן עם הממשל האמריקני, המגובה בתמיכה רחבה וחוצת מפלגות". הרצוג מודה כי גם הוא חושש מהסכם רע, אך טוען כי "אפשר להביע את הדאגות האלו במלואן בלי להחדיר את עצמנו לפוליטיקה של ארה"ב". 

ראש המחנה הציוני הבהיר כי למרות הביקורת על נתניהו, הוא ורה"מ רואים עין בעין כשזה נוגע לביטחון ישראל. "אף מנהיג ישראלי לא יסבול ירי של רקטות על ילדינו, אף מנהיג ישראלי לא יעלים עין מסכנות של מזרח תיכון חדש ואלים ואף מנהיג ישראלי לעולם לא יסבול איראן גרעינית". הוא הדגיש את החשיבות העליונה של הסוגיה האיראנית, והסביר שבשל כך "אסור שהאתגר הזה ייתפס כאובססיה של נתניהו או כנושא מפלגתי, אלא כעניין מרכזי עבור כל הקהילה הבינלאומית. ואכן, כמו אזרחי ישראל גם ערבים רבים מודאגים מהצנטריפוגות המסתובבות בנתנז ובפורדו".

יוני הרש, ארה"ב

ה"ניו יורק פוסט":

"השקר המצמרר של אובאמה"

"השקר המצמרר של אובאמה על הגרעין האיראני" - כך מכנה הפרשן מייקל גודווין את ההסכם המתגבש עם טהרן במאמר חריף שהתפרסם בסוף השבוע ב"ניו יורק פוסט". גודווין מתייחס לדיווחים על "סעיף פג התוקף" של ההסדר הפוטנציאלי וטוען כי הוא "הופך לשקר את הבטחתו החוזרת ונשנית לא לאפשר גרעין איראני. אם התנאים שדווחו יהפכו לסופיים, פירושו של דבר שארה"ב והמעצמות נותנות את ברכתן לכך שבידי נותנת החסות הגדולה ביותר לטרור יהיה נשק יום הדין". לדברי גודווין, "הכל תלוי בשאלה אם הדמוקרטים ימשיכו לשים את הנאמנות לאובאמה לפני החובה שלהם לביטחון הלאומי של אמריקה. אל תטעו - אובאמה יצר הסכם רע לאמריקה ורע לעולם".

יוני הרש, ארה"ב

ראש המודיעין של ארה"ב:

"לאיראן אין מגבלות טכניות לייצור נשק גרעיני"

בזמן שמתרבים הדיווחים כי איראן והמעצמות מתקרבות להסכם, ראש המודיעין הלאומי של ארה"ב, ג'יימס קלאפר, הצהיר בסוף השבוע כי כבר היום לא עומדות בפני טהרן "מגבלות טכניות משמעותיות" לייצור נשק גרעיני. 

בהופעה ביום חמישי בפני ועדת הביטחון בסנאט, שבה הציג את מפת האיומים העולמיים, הבהיר קלאפר: "אמנם אנו לא יודעים אם בסופו של דבר איראן תחליט לבנות פצצה גרעינית, אך היא לא עומדת בפני מחסומים משמעותיים לייצור נשק גרעיני". הוא התייחס גם ליכולת של טהרן לשגר טילים בליסטיים, ואמר כי זו "הדרך המועדפת של איראן לשגר נשק גרעיני אם תבנה אותו". לצד האיומים מאיראן, קלאפר הדגיש כי המנהיג העליון של איראן, האייתוללה חמינאי, "לא קיבל החלטה להשיג נשק גרעיני". הוא סיפר גם כי הסדר הביניים שהשיגו המעצמות עם טהרן "הגביל את העשרת האורניום, את יכולת ייצור הפלוטוניום וחיסל הלכה למעשה את מאגר האורניום המועשר לרמה של 20 אחוזים". 

יוני הרש, ארה"ב 

•   •   •

אירוניה היסטורית

1975: הנאום שעקף את הנשיא - אבל אותו ביידן דווקא לא החרים

סגן הנשיא האמריקני, ג'ו ביידן, יחרים כידוע את הנאום של נתניהו, וזאת במסגרת המחאה של הממשל על כך שהנאום לא תואם עימו. ויש בכך מן האירוניה ההיסטורית.

בשנת 1975, הסנאטור הלמס מצפון קרוליינה (שלימים גם היה יו"ר ועדת החוץ בסנאט) הזמין את הסופר וההיסטוריון הרוסי אלכסנדר סולז'ניצין לנאום בפני הקונגרס. ההזמנה היתה לנאום רק בפני הסנאט בגבעת הקפיטול עצמה, ברוטונדה. אלא שהנשיא דאז פורד, ובעיקר מזכיר המדינה קיסינג'ר, התנגדו בכל תוקף לביקור של סולז'ניצין, לימים זוכה פרס נובל. אמנם פורד וקיסינג'ר לא יכלו למנוע את הביקור ואת הנאום (כי זו זכותו של הקונגרס), אך הצהירו שסולז'ניצין לא יוזמן לבית הלבן. הסיבה: פורד לא רצה לעצבן את הסובייטים, שעימם החלו המגעים למצוא פתרונות לסיום המלחמה הקרה. ברור שיש הבדלים בין המקרה של סולז'ניצין שאינו ראש מדינה וגם נאומו לא נישא בפני שני בתי הקונגרס. כמו כן, הסנאטור הלמס (שאגב ניצל את הנושא כדי לסייע לחברו רונלד רייגן בקמפיין הבחירות בפריימריז מול פורד) שלח מכתב נזיפה לבית הלבן על כך שראשי הממשל אינם פוגשים את מחבר הספר "ארכיפלג גולאג", כשהוא מגיע לדבר לראשונה באופן פומבי אל המחוקקים והציבור האמריקני, בנושא שהוא כה חשוב ומשמעותי. בסופו של דבר, סולז'ניצין הגיע לגבעה והתקבל בחמימות על ידי שתי המפלגות, נשא את דבריו ולא ביקר בבית הלבן. 

והנה האירוניה: אם תביטו בצילום ההיסטורי של המעמד, תראו על הבמה את סולז'ניצין, את המתורגמן שלו, וכן ארבעה סנאטורים שלמעשה יזמו את האירוע וקידמו אותו על אפם וחמתם של הנשיא ומזכיר המדינה. אחד מהם - הסנאטור שעומד מאחורי סולז'ניצין בתמונה - הוא סנאטור צעיר מדאלוור בשם ג'ו ביידן.

שלמה צזנה טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו