שניים מאותו הכפר

אבי פרימור, מבכירי משרד החוץ, שכיהן, בין השאר, כשגריר ישראל בגרמניה, פירסם כבר שבעה ספרים, אבל זהו ספר הפרוזה הראשון שלו: רומן היסטורי על מקומם של החיילים היהודים משני צידי המתרס במלחמת העולם הראשונה. זהו סיפורם של לודוויג קרונהיים מפרנקפורט ושל לואי נאקה מבורדו, צעיר יהודי־גרמני וצעיר יהודי־צרפתי, שניהם גאים מאוד בלאומיותם, נשבעים בשם מנהיגיהם, ומוכנים להקריב עצמם למען כבוד ארצותיהם.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

פרימור פורס בספרו יריעה היסטורית של תפילות מיוחדות אשר נשאו היהודים למען ניצחון ארצותיהם, ושל מכתבי חיילים מן השוחות המקוללות אשר אפיינו את "המלחמה הגדולה", שהפכה לימים למלחמת העולם הראשונה. הוא מצטט מסמכים נדירים הקשורים במיפקד היהודים שנערך בקרב חיילי צבא גרמניה כדי להוכיח כי יהודים רבים משתמטים משירות צבאי (מיפקד שנגנז משום שהמספרים הוכיחו את ההפך).

נאומים שנאמו מפקדים בטוחים בעצמם משני צידי המתרס, ועיתונים מן התקופה - מצוטטים בספר, ומוליכים את הקורא מאה שנה לאחור, אל האיוולת והטמטום של המלחמה, אשר נולדה מסבך בריתות, נועדה בעיני כולם להיות "ניצחון קל ומהיר", ובסופו של דבר נמשכה ארבע שנים וחצי, וגבתה מחיר דמים נורא, שרק מחירה של מלחמת העולם השנייה היה גבוה ממנו.

פרימור // צילום: יותם פרום

שני גיבוריו של פרימור, לודוויג ולואי, משוכנעים כל אחד בהצלחת השתלבות היהודים במדינותיהם. הם בטוחים בהתקדמות הגדולה שעשו עמיהם, מביטים באופטימיות אל העתיד, רואים בשנאת היהודים באירופה את חדשות האתמול וגאים בהיותם חלק מן הדור הצעיר המשכיל, המעורב בקרב הגויים, שאין מגבלות לקריירות שלו, והוא רשאי לתרום מכישרונותיו לעמים שבהם הוא חי; שפתם של היהודים הללו היתה שפת אם, ואיתה הם הזדהו בכל נימי נפשם. העולם נראה פתוח לשני החיילים הצעירים הללו, שנפגשו זה עם זה פעמיים במהלך המלחמה, בין השוחות המצחינות והמעלות רקב של גוויות.

אין זה סיפור דוקומנטרי במסווה רומנטי. סיפורן של שתי המשפחות היהודיות מלא חיים, אמין ומרתק. אמנם יש ברומן דמויות שטחיות יותר (כגון אמו של ליאופולד), אך יש דמויות שהמחבר מפיח בהן רוח חיים ומציג אותן בשלושה מימדים ברורים.

כך למשל, דמותה של קרולינה שוצנדורף, שאותה פוגש לודוויג לראשונה בספרייה, ואשר יהדותו לא מפריעה לה כהוא זה. קרולינה היא אשה צעירה ונחושה, שאינה מתכוונת לוותר על אהבתה, גם כאשר הוריה דורשים ממנה במפגיע להפסיק את הרומן עם הצעיר היהודי. היא מובילה את לודוויג, בטוח בעצמו הרבה פחות ממנה, נעזרת בידידתה כדי להבטיח לשניים קן אוהבים, ושומרת לו אמונים במלחמה תוך שהיא מצליחה להתמודד עם נוקשותם של הוריה. חילופי המכתבים בינה לבין לודוויג אינם מובנים מאליהם, הם כתובים בישירות שנעדרת מלאכותיות, תורמים את חלקם החשוב לסיפור כולו, תוך שהם מסייעים להכניס את הקוראים לאווירת הזמן והמקום.

גם לוסיין, אביו של לואי, הוא דמות מעניינת. הוא אופה יהודי חכם, הרואה בהשכלת בנו את התגשמות חלומותיו. כמו רוב היהודים האחרים בסיפור, הוא אינו משלה עצמו באשר לתופעות האנטישמיות, אך הוא אופטימי באשר לעתיד. בדברו על פרשת דרייפוס, הוא אומר: "ראה נא, לואי, מי יצא להגנתו של דרייפוס; יהודים? לא בהכרח! את המאבק ניהלו צרפתים לא יהודים, כמו אמיל זולא, אישים צרפתים וחלק גדול מדעת הקהל הצרפתית. הרי הם שהכריעו את האנטישמים, הביאו לטיהורו של דרייפוס ולהדחת כמה מן הזוממים נגדו. היכן ראית דבר כזה בהיסטוריה?"

כל הדמויות הללו מצטרפות למסכת אחת המזמינה המחזה או הסרטה, בגלל היכולת המיוחדת לשוב במנהרת הזמן למקום אחר, לשדה הקרב או לרחוב האירופי בעת המלחמה.

האנטישמיות - הגרמנית והצרפתית - מתוארת באורח בלתי שגרתי. כך למשל, הופך לואי לידידו הטוב של ז'אן מארי, אך הלה אינו יודע על יהדותו של לואי, עד שביום מן הימים אומר ז'אן מארי כי יהודים אינם יכולים להיות מנהיגים צבאיים. "מה יש לך נגד יהודים?" שואל אותו לואי, והוא עונה: "שום דבר... מצידי שיחיו איפה שהם רוצים ואיך שהם רוצים, בתנאי שיניחו לי, שלא יתקרבו אלי... זה כמו קופים. קופים הם חיות נחמדות, אפילו משעשעות. אומרים שאנחנו צאצאיהם. כן, כמו שאומרים שאנחנו, הנוצרים, צאצאי היהודים. בסדר. שיהיה. אבל איך היית מרגיש אם בכל מקום שאליו היית הולך היית מגלה קוף מהלך לידך?... ברכבת הם נכנסים לקרון שלך ומתיישבים לידך, בתא שלך. ועכשיו - לא רק שהם איתנו בחזית, אלא הם אפילו מחלקים לנו פקודות. הרי זה בלתי נסבל!"

לקחו של הספר ברור, אף שפרימור נזהר מלומר זאת באופן ישיר, כיאה לכתיבת ספרות: יהודי אירופה הישלו את עצמם כי ארצותיהם מוכנות לקבלם כמות שהם, וראו במלחמת העולם הראשונה הזדמנות מצוינת להוכיח לשכניהם את נאמנותם העליונה - הנכונות להקריב חיים. אשליית ההשתלבות הוליכה את היהודים לאסונם. ההיסטוריה מלמדת כי אפשר היה להבין זאת הרבה לפני מלחמת העולם השנייה.

המלחמה הגדולה של לודוויג ולואי /אבי פרימור

שוקן, 336 עמ'