אסי דומב ישב ביום שבת האחרון בבית המרווח שלו בצור יגאל וצפה בהפועל תל אביב מנצחת 1:2 את הפועל רעננה, אחרי 11 מחזורים ללא ניצחון. הוא מוכן להישבע ששמח.
"אני אוהב את הפועל תל אביב אהבת אמת", הוא אומר בקול שקט ומדוד. "אני לא מחפש עכשיו שהם ייכשלו. ואני אומר לך שהם יישארו בליגה. אלי כהן, שהחליף אותי, הוא מאמן מצוין, הייתי שחקן שלו בבית"ר ירושלים, כשלקחנו שם אליפות, וגם בהפועל. נפגשתי איתו יום למחרת הפיטורים שלי, כשנסעתי להיפרד מהשחקנים. איחלתי לו בהצלחה ואמרתי לו שאעזור לו בכל מה שהוא צריך".
והוא כבר צילצל לבקש עזרה?
"בינתיים לא, אבל אני כאן".
גם עכשיו, שלושה שבועות אחרי פיטוריו הדרמטיים מהפועל, דומב עדיין מסתובב בתחושה של החמצה גדולה. שוב ושוב הוא אומר לנו, בראיון ראשון ובלעדי מאז, שעצרו אותו באמצע העשייה. שלא נתנו לו לסיים את מה שהתחיל. שאם רק היתה לאנשים טיפת סבלנות, היה מוביל את הקבוצה לחוף מבטחים.
"זה לא דבר קל להיות מפוטר מהקבוצה שאתה הכי מזוהה איתה, שאתה הכי מחובר אליה בעולם, זאת שעשית בה את הרגעים הכי יפים בקריירה שלך. אני בטוח שהייתי מצליח שם, אבל לא נתנו לי מספיק זמן".
הטלטלות בספינה השוקעת של הפועל לא התחילו עם פיטוריו של דומב. חמישה ימים לפניו התפטר המנהל המקצועי איל ברקוביץ' - על פי הדיווחים, לאחר שביקש לפטר את דומב ולא זכה להסכמת ההנהלה. באמצע השבוע שעבר, שעות אחדות אחרי ההפסד של הפועל בדרבי, הודיעה מכבי על מעברו של גילי ורמוט לשורותיה, מה שעורר את זעמם של האוהדים האדומים. ובסוף השבוע שעבר הודיע חיים רמון שהוא מעביר את זכויות הניהול של הקבוצה לידיה של עמותת האוהדים – כולל החובות העמוקים שבהם היא שקועה. והסיפור של הפועל השנה, מן הסתם, עוד לא נגמר.
תגיד, מה יהיה עם הקבוצה הזאת?
"היא חייבת בעל בית עם כיסים עמוקים. ואני אומר לך - יש לה לא מעט אוהדים עשירים. אני חושב שבקרוב יימצא המיטש גולדהאר של הפועל".
זה טוב לקבוצה שרמון עזב?
"ימים יגידו. הוא נתן להפועל המון, אם לא הוא, הקבוצה הזאת כבר היתה הולכת לפירוק מזמן. הוא השיג לקבוצה הרבה כסף וגם הכניס את היד לכיס שלו, וזה בא על חשבון בני משפחתו. הוא היה הכי טוב להפועל בזמן שהוא היה בקבוצה".
מה חשבת על המעבר של ורמוט – ועוד אחרי שהוא שיחק נגד מכבי בדרבי? בגידה?
"ממש לא בגידה. כשהוא שיחק בדרבי הוא עדיין לא חתם, ורצה להוכיח למכבי כמה הוא שווה. לכן הוא אולי אפילו התאמץ יותר במשחק הזה. אני לא רואה בזה בעיה. זה רץ לו בראש תקופה ארוכה, עניין המעבר.
"אבל גילי היה צריך להישאר בהפועל. יש דברים בחיים שהם מעבר לכדורגל. היתה לו בהפועל הילה יוצאת דופן, כבוד ששמור רק למלאכים, לאנשים קדושים. אחרון המוהיקנים. הוא האיש שהאוהדים העריצו, קנו רק את החולצות שלו ושל שי אבוטבול. וברגע אחד, הוא מחק את כל ההילה הזאת. אני מבין את הכאב הגדול של האוהדים.
"מצד שני, גילי היה כבוי מאוד בהפועל. היה לו קשה להרים את עצמו. לא פעם עשיתי איתו שיחות, ניסיתי לדרבן אותו, להרים אותו. היו רגעים שהרגשתי שזה מצליח והיו רגעים שלא. וכשזה לא הצליח, זה הוריד גם את השחקנים האחרים סביבו, בגלל הדומיננטיות שלו בקבוצה.
"היו זמנים שגילי לא הצליח להתעלות מעל הרגשות שלו, לנטרל אותם. היה לו קשה להחזיק את הנפש שלו בהפועל. הוא מאוד רצה להנהיג, אבל לא לכל בן אדם יש את האופי להנהיג ולסחוף אחריו אחרים. יכול להיות שלגילי אין את המרכיב הזה באופי. אבל אם הוא היה נשאר בהפועל, דווקא בזמנים הקשים האלו, מוביל ומנהיג אותה ולא עוזב אותה, היו זוכרים לו את זה לכל החיים. אני לא חושב שהוא יצליח לייצר לעצמו זהות חדשה במכבי, כמו שזהבי עשה".
לפחות הוא יקבל שם הרבה כסף.
"אני לא חושב שהוא עבר בגלל הכסף".
מה שבטוח זה שההנהלה ויתרה עליו בגלל הכסף.
"זה קל לבוא מהצד ולהגיד 'היו צריכים להשאיר אותו'. כל אוהד שמתלונן על העניין הזה צריך לשאול את עצמו מה הוא היה עושה במקום רמון וההנהלה, אם חשבון הבנק שלו היה מרוקן".
איל ברקוביץ' אמר לנו בראיון הבלעדי איתו באוקטובר שוורמוט יותר טוב מזהבי. אתה מסכים איתו?
"אני חושב ששניהם מעולים. את זהבי אתה מרגיש כל הזמן. הוא דם חם במגרש. גילי הוא שחקן של כדור ברגל, ואז הוא עושה פלאים. אם הכדור לא אצלו, אתה לא מרגיש אותו. זאת בהחלט בעיה שלו. בכדורגל העולמי זה מקבל יותר ויותר משקל, העניין הזה של מעורבות במשחק גם אם הכדור לא אצלך ברגל".
על הספסל של האדומים. "קיבלתי קבוצה בשליש תקציב" // צילום: אלן שיבר
לא הייתי מתנהג כמו זהבי
בוא נדבר על אסי דומב המאמן. ב־19 מחזורים צברת רק שישה ניצחונות, שמונה הפסדים וארבע תוצאות תיקו, בלי להחשיב את הדרבי. הקבוצה הגיעה למרחק של חמש נקודות מהקו האדום. נכשלת?
"לא, אני לא חושב שנכשלתי. אולי נכשלתי במבחן התוצאה מול הקהל ומול גורמים מסוימים במערכת, שציפו למקום שלישי־רביעי, למרות שידעו שהלכנו לעונה פיננסית ושיהיה מאבק קשה מאוד להגיע לפלייאוף העליון.
"אנשים שוכחים שהתחלתי את העונה כמעט ללא סגל שחקנים, ורק עומר דמארי כזה, שהתחיל איתנו את ההכנות ועזב, היה מביא אותנו כמעט לבדו לפלייאוף העליון. קיבלתי קבוצה בשליש מהתקציב שהיה לנו בשנים שעברו. דווקא שמחתי על האתגר הזה. זו לא חוכמה לבוא למקום שיש בו הכל. אדם נמדד דווקא במצבים קשים, ואני חשבתי שאוכל לייצר יש מאין.
"איל ברקוביץ' הביא את השחקנים לסגל בהתייעצות איתי, ולא היו הרבה אופציות, כי הוחלט שחוסכים. אני רק רציתי זמן, לא שהכל יהיה אינסטנט, כאילו שאתה הולך לזלול המבורגר וזהו. פגע בי שהיו אנשים במועדון, אני לא רוצה להיכנס לשמות, שרצו לפטר אותי למרות שהם ידעו מראש לאיזו עונה אנחנו הולכים ומה התקציב שלנו. פתאום הם התחילו לחפש תוצאות מיידיות, כאילו מדובר במזון מהיר. זה לא עובד ככה בקבוצת כדורגל. אי אפשר למדוד הצלחה של מאמן אחרי שלושה־ארבעה משחקים. היו צריכים למדוד את ההצלחה שלי בסוף העונה.
"אבל אני לא תמים, עברתי הרבה בכדורגל. ידעתי שאחרי כמה הפסדים זה יגיע. ככה זה בכדורגל שלנו. זו היתה אכזבה גדולה עבורי, וזה כואב לי. עצרו אותי באמצע העשייה שלי".
אולי כל העסק הזה של הפועל היה גדול עליך? לפני זה אימנת בהפועל כפר סבא והיית שתי עונות עוזר מאמן בהפועל.
"שטויות. לא הרגשתי שזה כבד עלי. זה היה חלום חיי לאמן את הפועל תל אביב ולהיות בראש הפירמידה של המועדון הגדול הזה. אני מאמן צעיר עם ידע ומוטיבציה, ובאתי מוכן לאימונים ולמשחקים. איל בעצמו אמר עלי לא פעם שאני מאמן טוב ומקצועי מאוד. לא הרמתי ידיים גם בזמנים הקשים.
"אני חושב שהייתי צריך להישאר מאמן הפועל תל אביב, אני שלם עם מה שעשיתי בקבוצה, ואני מאמין שהייתי מביא אותה לפלייאוף העליון בתום העונה הזאת, כי הקבוצה התחזקה לאחרונה. אני מאמין בדרך שלי".
ובכל זאת, למכבי פ"ת אין תקציב יותר גדול מלהפועל, והנה הם מקום רביעי.
"כשמכבי פ"ת התחילו לא טוב, לא היה עליהם לחץ מטורף כמו שיש בהפועל. אנחנו דווקא התחלנו לא רע בכלל, ועד הדרבי הראשון היינו במצב טוב למדי. כל האירועים אחרי הדרבי ההוא, הפחתת הנקודה והעובדה שבמשך חודש וחצי נאלצנו לשחק מחוץ לבלומפילד בגלל עונש הרדיוס, מאוד פגעו בנו. משם התחלנו לרדת.
"אני רציתי בדרבי שמכבי יירדו מהמגרש ונקבל ניצחון טכני. הצוות שלי והשחקנים התנהגו למופת. אמרתי לאיל שחבל שירדנו מהמגרש. גם לא הסכמתי עם הדברים שלו שמגיע לקבוצה עונש, בטח לא שצריך להוריד לנו נקודה. שנינו היינו באותה דעה בעניין הרדיוסים, ידענו שאסור להרחיק אותנו מבלומפילד ושזה יהיה קריטי עבורנו. ידענו עד כמה הנקודות יהיו חשובות בהמשך".
עדיין, האוהד שפרץ למגרש וניסה לפגוע בזהבי היה שלכם.
"מה שהוא עשה זה מעשה שאסור להשלים איתו. אין ספק. אבל בסופו של דבר, השחקנים ואני נענשנו בהפחתת נקודה, במשחק ללא נקודות נגד מכבי וביציאה קריטית מבלומפילד. למה אין אותו דין לכל הקבוצות? למה לחיפה ולבית"ר לא מורידים נקודות כשאוהדים שלהם מתפרעים? אני גם לא הייתי מתנהג כמו זהבי ומתסיס את הקהל ועושה 'פיו פיו'".
איך הסתדרת עם ברקוביץ'?
"הסתדרנו מצוין. איל הוא אחד ששולף ואומר תמיד את מה שעל ליבו, ואני אחד שקודם חושב ואחרי זה מדבר. הרגשתי שאנחנו משלימים אחד את השני. ידעתי לספוג את מה שהוא אמר לי ולהגיד לו את הדברים שלי בצורה שקולה.
"מקצועית, חשבנו באותה צורה. הוא נתן לי הרבה ביטחון. הייתי שלם עם המהלכים שלו. לא סתם קוראים לו הקוסם, הוא עשה בהפועל קסמים. הוא דמות חזקה, הוא ניקה שם הרבה חוליים. הצליח לצמצם הוצאות, הביא הרבה שחקנים ושיחרר אחרים, הצליח להביא שחקנים טובים בגרוש וחצי. לא יודע אם מישהו אחר היה יכול לעשות את מה שהוא עשה. הדבר היחיד שהייתי שמח זה שיהיו לנו יותר שחקנים על אותה עמדה, כי זה היה יוצר תחרות. אבל הבנתי שאין למועדון כסף".
רגע, זה אותו איל ברקוביץ' שרצה לפטר אותך?
"הדברים כביכול לא הסתדרו אחרי שהתחילו ההפסדים. היה על איל הרבה לחץ, מצד גורמים במועדון וגם מצד הקהל, לפטר אותי. היו כמה אנשים שפשוט מילאו לו את הראש בדברים נגדי. הוא עצמו נתן לי גיבוי".
אתה לא חושב שעשית טעויות בהתנהלות מולו?
"לא. אולי הוא חושב שכן. היה עניין אחד, סביב הבאה של חלוץ לקבוצה, שהוא חשב שפעלתי מאחורי גבו ושדיברתי עם עידו חג'ג (האיש החזק במועדון, שנחשב לחבר אישי של דומב ומינה אותו למאמן; ע"נ). אבל ישבנו והבהרתי לו את הדברים, וזה הסתדר".
אז נשארתם חברים טובים?
"לא, אנחנו לא בקשר, כי התקשורת יצרה בינינו מתח. אבל אני חושב שעוד נחזור לדבר ולהיות בקשר".
זה נגמר יפה עם הפועל?
"האמת היא שכן. הפיטורים שלי נעשו בצורה מכובדת מאוד. היו"ר בארי בן זאב התקשר אלי והטריח את עצמו ובא אלי לצור יגאל, ונפגשנו לשיחה בבית קפה ליד הבית שלי. הרגשתי שזה מכובד, למרות שאמרתי לו שאני חושב שאני צריך להמשיך".
חיים רמון דיבר איתך?
"לא. בכלל, מאז שהתמניתי למאמן הוא לא דיבר איתי בכלל, הוא היה בקשר רציף רק עם איל".
והפריע לך שהוא לא בקשר גם איתך?
"באיזשהו מקום כן".
לא ניסית לדבר איתו ביוזמתך?
"לא. אני לא יודע למשל אם גולדהאר מדבר עם פאקו. מצד שני, אני גם יודע שהפועל זה לא מכבי. אולי אני טועה, אבל הייתי יותר שלם עם מצב שהיה לי יותר דיאלוג עם רמון".
מה הרגשת כששמעת את הקהל צועק לך להתפטר?
"זה הכאיב לי מאוד. נתתי את כולי להפועל תל אביב, מבוקר עד לילה. בהתלהבות, באנרגיה. תאמין לי שלא רציתי פחות מאף אחד אחר שהקבוצה הזאת תצליח. ואז, יום אחרי שפוטרתי, אני קורא פוסט של דובר עמותת האוהדים, שכבר אחרי שני משחקים הוא ראה שאסי דומב לא מאמן ודרש לפטר אותי. זה פוגע שאנשים מתוך המועדון מתייחסים אליך ככה. אנשים שוכחים שמאמנים הם בני אדם עם רגשות ומשפחה, לא כלי משחק בפלייסטיישן".
קיבלת איומים על חייך?
"ממש לא, להפך. הרבה אוהדים של הפועל חיזקו אותי והביעו הערכה לדרך שלי. אני חושב שתפקיד המאמן בישראל הוא תפקיד כפוי טובה. יש כאן הערכה מאוד נמוכה למאמנים. מאמן יכול לקחת שלוש אליפויות ברצף, ואם בעונה הרביעית הוא יפסיד את שלושת־ארבעת המשחקים הראשונים, הקהל יקרא לו להתפטר. תביא עכשיו לשש קבוצות בישראל את ששת המאמנים הכי טובים בעולם. הרי רק קבוצה אחת תצליח כאן, לא? אז גם להם יקראו להתפטר, אני מבטיח לך".
מאיפה מגיעה האלימות הזאת של הקהל? השנאה התהומית שרואים במגרשים – קללות, מכות?
"גם בעבר היתה שנאה והיו קללות, זה לא חדש. מה ששונה הוא שעכשיו יש הרבה יותר תקשורת ותוכניות ספורט ואינטרנט ועיתונים וטלוויזיה, שנותנים לזה במה גדולה ומוציאים את זה לאור. אני חושב שחלק מהדרך להילחם בזה ולהשריש כאן תרבות אחרת לגמרי בכדורגל הוא במתקני הספורט. כשאתה מגיע לאיצטדיון מדהים כמו סמי עופר, התחושה שלך בתור קהל יותר מכובדת. אני בטוח שזה ישפיע בעתיד ויוריד את רף האלימות במגרשים".
נפגעת מהביקורות בתקשורת?
"לא באופן אישי. תמיד עליתי לשידור ודיברתי איתם. אבל אני לא אוהב את התרבות והשיח בתוכניות האלו. הם מדברים וצועקים ומעבירים ביקורת, כי זאת הפרנסה שלהם והם רוצים רייטינג וכותרות ויודעים שזה עושה רעש. אני לא חושב שזה משהו אישי, נגדי או נגד מישהו אחר. אבל זה מוריד את הכדורגל לחוסר כבוד. ברור לי לגמרי שהם גם השפיעו על הקהל, שקילל אותי ודרש שאני אתפטר.
"אתה יודע שיום אחד אחרי שפוטרתי כבר קיבלתי הצעות מתוכניות שונות בתקשורת? הציעו לי להיות פרשן קבוע אצלם בפאנל".
ומה אמרת?
"אמרתי לא תודה, כי אני רוצה כרגע לנוח, אבל מי יודע. לא שולל את זה בעתיד".
ואז אתה תהיה זה שקורע מאמנים אחרים.
"אני אתנסח בסגנון שלי, וזה לא יהיה בצעקות".
מנגן קצת בפסנתר
אסי דומב יחגוג בעוד שבועיים את יום הולדתו ה־41. הוא נולד בנתניה, בן הזקונים של חיים (73) ורחל (72). יש לו שתי אחיות גדולות ממנו - רונית (49) ומיכל (46).
דומב זוכר היטב איך אבא חיים היה קם בכל בוקר מאוד מוקדם והולך לפתוח את המוסך שלו, ליד השוק בנתניה. "הוא עבד מאוד קשה, מהבוקר עד הערב. עבודה קשה, פיזית. אמא עזרה לו בעבודות מזכירות במוסך, וגם אני הייתי הולך לפעמים לעזור לו אחרי הלימודים או בחופשים. בעיקר החלפתי מצברים. זה גם נתן לי כמה שעות של חסד עם שניהם. היינו אוכלים צהריים יחד במסעדה ליד השוק, ומשם הייתי ממשיך לאימון. אני חושב שאת מוסר העבודה שלי, את הקפדנות שלי ואת הערכים של יושר ונתינה, קיבלתי מהם".
את האהבה לכדורגל קיבל מהשכונה, מהחברים. "כשהייתי ילד, היינו נשארים בבית הספר אחרי הלימודים ולא מפסיקים לשחק". בגיל 7 הוא כבר שיחק בקבוצת הילדים של מכבי נתניה. בגיל 16 כבר הצטרף לקבוצה הבוגרת (עונת 1991-1990). הוא סיים את הלימודים בתיכון עם בגרות חלקית.
דומב נחשב לבלם קשוח ועקשן. מלבד נתניה, שיחק בבית"ר ירושלים, באשדוד, בהכח רמת גן ובבני יהודה. אבל מעל כולן נמצאת הפועל תל אביב, שבשורותיה שיחק במצטבר שש שנים בשלוש קדנציות והפך לאחד מסמליה. איתה הוא גם זכה בגביע המדינה בעונת 2006-2005, איתה הגיע לעונת השיא שלה באירופה (רבע גמר גביע אופ"א ב־2002). הוא נכלל בסגל המורחב של הנבחרת בין 1997 ל־2002 (עידן שלמה שרף וריצ'רד נילסן), אבל רשם שלוש הופעות בלבד.
והיה גם דומב הבליין, זה שכבש את הנשים הכי זוהרות בסצנה התל־אביבית הסוערת של הניינטיז ותחילת המילניום. בעבר הרחוק נקשר שמו לרומן מתוקשר עם מלאני פרס. ב־2004 נישא לדוגמנית הילה נחשון, אבל השניים התגרשו כעבור שנתיים. ב־2008 נישא בשנית למעצבת האופנה מאיה גיגי, שעימה הביא לעולם את בתו מישה (5). לפני כשנה וחצי התגרש דומב בשנית.
"הכל בחיים שלי היה מזויף, לא אמיתי", הוא אומר. "חייתי בסוג של שקר עם עצמי. כך הרגשתי עם הילה, וכך הרגשתי עם מאיה. הרגשתי שאני לא אמיתי, שנגררתי לעולם הבליינות התל־אביבי המזויף, עולם של פוזה וברים ומועדוני לילה ויציאות וכאילו זוהר, והכל עטיפה של צלופן. רק עטיפה, ובפנים ריק. הייתי בודד רגשית. עד שפגשתי את ליה".
עם בת זוגו, ליה פלוס. "עד שפגשתי אותה הכל בחיי היה מזויף" // צילום: מאיה באומל בירגר
ליה פלוס (42), עורכת דין המייצגת את גדולי היעדים המשטרתיים בישראל (דומרני, חסין, שירזי, חרירי), נכנסה לחייו בסערה לפני כשנה.
"היא פתחה בפניי עולם שהיה לי חדש לגמרי, עולם אמיתי ומשפחתי, ולא זוהר ובודד. פתאום מצאתי את עצמי, בפעם הראשונה בחיים. פתאום היתה לי שותפה לחיים, אחת שאני יכול לשתף גם בדברים הקשים וגם בדברים הטובים, פרטנרית לכל דבר. הפכתי לאסי שתמיד חלמתי להיות. בתוך כמה שבועות כבר עזבתי את הדירה השכורה שלי בתל אביב ועברתי לחיות איתה פה, בצור יגאל".
הבית הדו־קומתי מעוצב להפליא. פסנתר לבן בוהק ניצב בכניסה ("כולם כאן מנגנים בו. גם אני יודע קצת"), וספות עור לבנות משוות לחלל הגדול מראה נקי ונעים. ספיידי, כלב הבולדוג, עובר לידנו מדי פעם לקבל ליטוף וממשיך לדרכו. ובחצר - בריכת שחייה גדולה עם רצפת דק מוקפדת.
בתו מישה שוהה אצלו פעמיים בשבוע, ובבקרים הוא מסיע אותה בחזרה לגן שלה בתל אביב. לליה שני ילדים, דניאל (בן 16) ונויה (11), שחיים איתם בבית, "ואני מרגיש כמו אבא שלהם לכל דבר. זה גם כיף למישה שיש לה אחים קרובים. חיכיתי כל החיים לאושר הזה, וזה פשוט הגיע".
כשליה נכנסת הביתה בתום יום העבודה שלה, כל האנרגיה משתנה בבת אחת לקצב אש. היא לא נחה לרגע, יש לה טמפרמנט כובש ונוכחות כריזמטית. בימים אלה היא גם עמלה על הדוקטורט במשפטים.
"הייתי נשואה במשך עשרים שנה לאדם שהייתי חברה שלו מגיל 12", היא מספרת. "לפני כמה שנים התגרשתי, וחשבתי שכבר לא יהיה לי פרק ב'. לפני שנה חברים משותפים שלנו אמרו לי שיש מישהו שרוצה להכיר אותי ולקבל את הטלפון שלי. השתכנעתי והסכמתי. אתה יודע מה קרה? החצוף הזה לא התקשר אלי חודשיים.
"זה הכעיס אותי. אחרי חודשיים הוא הזמין אותי ואת חברה שלי ליום הולדת של חבר שלו. תיכננתי לעשות לו שם סצנה מהסרטים. התיישבתי על הבר עם כוס יין, וחיכיתי שהוא ייכנס. רציתי לשטוף אותו. הוא הגיע, התיישב לידי ועשה לי קטע מטורף, התחיל להגיד שכבר חודשיים אני לא מתקשרת אליו. משך לי את השטיח מתחת לרגליים. הבנתי שהוא מסוכן לי ושהוא יפיל אותי, כי יש לו הרבה ניסיון עם נשים. אז לקחתי את עצמי ויצאתי משם בסערה. אבל הוא כבר לא ויתר מאותו רגע. הוא לא הפסיק לסמס לי ולהתקשר, ויומיים אחרי זה נפגשנו לדייט. משם זה זרם מאוד מהר.
"אני מאוד מאושרת איתו. טוב לנו לגור כאן ולא בתל אביב, אנחנו אוהבים את השקט שלנו ויש לנו קן משפחתי חם ואוהב. הוא בן אדם נהדר וטוב לב, עם ערכים נכונים. אני מרגישה שבנינו קשר מאוד חזק".
אסי מביט בה בעיניים נוצצות. "לא סתם לא התקשרתי אליה. היתה לי תחושה פנימית שהפעם יש כאן משהו שונה, ושאני צריך להגיע לקשר הזה נקי, בלי פוזות. לא להיות האסי שהייתי במערכות הזוגיות שהיו לי עד אז".
בבוקר הוא קם מוקדם כדי לסייע לילדים להתכונן לבית הספר, בצהריים הם אוכלים עם הילדים, ואת הבליינות התל־אביבית הישנה הוא המיר בערבים משפחתיים או בארוחות רומנטיות בבית. "אנחנו רואים טלוויזיה יחד, רואים סרטים, ואני רואה כדורגל בלי סוף, מהארץ ומהעולם. אני מאוד נהנה מהחופש שלי, אני מרגיש שהייתי צריך אותו. בפסח נטוס לחופשה בתאילנד".
קיבלת הצעות לאמן בקבוצות אחרות?
"קיבלתי הצעות מקבוצות בליגת העל ומהליגה הלאומית. אבל בינתיים אני רוצה להיות עם עצמי בבית, לנוח ולעשות חושבים".
ואם עמותת האוהדים תקרא לך לחזור לאמן את הפועל?
"הייתי שמח לחזור למועדון שאני כל כך אוהב וקשור אליו רגשית. יכול להיות גם שאילו הם שלטו במועדון לפני שלושה שבועות, הם היו משאירים אותי. בסך הכל אני ביחסים טובים עם הרבה מאוד אוהדים, יש לי שם חברים טובים, וקיבלתי המון טלפונים מאוהדים אחרי הפיטורים שלי".
בוא נלך על תסריט עוד יותר דמיוני: פאקו לא ממשיך במכבי, והם מציעים לך להתמנות למאמן. אתה אומר להם כן?
"מבחינה מקצועית זה הישג גדול להיות במכבי, אבל יהיו לי הרבה דילמות מוסריות, כי אני איש של הפועל. אני אחד הסמלים של הפועל, ואני יודע שזה יאכזב מאוד את האוהדים. זה לא עניין פשוט עבורי".
איפה נמצא אותך בעוד חמש שנים?
"אולי מאמן באירופה. אני מקווה לאמן בעתיד את נבחרת ישראל. בכדורגל אי אפשר לדעת מה יקרה, אבל אין לי ספק שאני אחזור לאמן ואכבוש יעדים נוספים בחיים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו