לא המצ'־אפ בין וויל שרי לג'רמי פארגו, גם לא העימות בין ג'יימס אנדרסון לדווין סמית', ואפילו לא קרב המוחות בין גינטאראס קראפיקאס לגיא גודס. המפגש הפיקנטי ביותר ביום שישי בקובנה, במשחק בין ז'לגיריס למכבי ת"א, יהיה דווקא בעמדת עוזר המאמן: שארונאס יאסיקביצ'יוס נגד פיני גרשון.
זו העונה הראשונה של שאראס מחוץ למגרשים, ועדיין מוזר לראות אותו מסתובב על הקווים, חנוט בחליפה, לא פושט את האימונית ונכנס בריצת אמוק לפרקט בגופייה ובנעלי ספורט. גם לרכז האגדי זה מוזר.
"אני מבין את זה שאני כבר לא שחקן כדורסל, והאמת היא שהשלמתי עם זה די מהר והמשכתי הלאה, אבל כן, אני מתגעגע", הודה שאראס בראיון לתקשורת היוונית בשבוע שעבר, "זה לא משהו שעומד להשתנות. אני חושב שאתגעגע לשחק כל חיי. זה תמיד היה, וגם עדיין, חלק ממי שאני".
יאסיקביצ'יוס, שיהיה בן 39 במארס, הוא השחקן היחיד בהיסטוריה שזכה בארבעה גביעי אירופה עם שלושה מועדונים שונים. כעת נגזר עליו לפגוש את שלושת המועדונים הללו בתוך שבועיים: ביום שישי האחרון התקבל בכבוד מלכים באואקה, אבל הובס עם ז'לגיריס בידי פנאתינייקוס, מחר הוא יארח את מכבי ת"א בז'לגיריו ארנה, ובמחזור הבא ייצא לברצלונה.
"המעבר לאימון היה טבעי מאוד מבחינתי", סיפר שאראס, "בשנים האחרונות, כשהבנתי שהקריירה שלי מתקרבת לסיומה, היה לי ברור שארצה להישאר קרוב למגרש. אני חייב להודות שהכניסה שלי לתפקיד עברה בצורה חלקה שקצת הפתיעה אותי. אז נכון, אני עדיין על המגרש, במשחקים ובאימונים, אבל פתאום אני כבר לא מזיע ויש כל כך הרבה עבודה לפני ואחרי".
הליטאי נהנה במיוחד לעבור על הקלטות המשחקים של הקבוצות היריבות ולנתח אותן, ומה הכי קשה לו? התשובה מפתיעה. "אני יודע שזה נשמע מצחיק, אבל היום אני מעריך את השופטים. מעולם לא חששתי לזרוק להם הערות, להתלונן ולהתעצבן, ותמיד חשבתי שאני צודק, אבל עכשיו, כשאני צריך לשפוט באימונים, אני מבין כמה העבודה הזאת קשה. זה כנראה העונש שמגיע לי על כל מה שעוללתי לשופטים ב־20 השנים האחרונות".
הילת הכוכב עדיין מרחפת סביב יאסיקביצ'יוס, ואיש לא פצה פה כשנראה לאחר ההפסד האחרון באחת הבוזוקיות באתונה עם חברו משכבר הימים דימיטריס דיאמנטידיס. שאראס נחשב תמיד ל"מאמן על המגרש" בזכות ראיית המשחק הפנומנלית שלו כרכז.
את קריירת האימון שלו הוא היה יכול להתחיל בצורה הרבה יותר נוצצת, לאחר שפאו הציעה לו להתמנות למאמנה הראשי בקיץ הקודם. אבל הוא סירב.
בתקשורת הליטאית מתייחסים אליו כאל יורשו הטבעי והברור מאליו של קראפיקאס, אבל שום דבר לא בוער לו כרגע: "ההדרגתיות הזאת חשובה לי. זה תחום חדש, אני לומד אותו וזקוק לזמן. ביום מן הימים אהיה גם מאמן ראשי".
באופן אירוני, דווקא העונה סובלת ז'לגיריס מבעיה חמורה בעמדת הרכז. מאליק וויינס, שהיה מיועד לתפוס את המשבצת הזו, נפצע ונחתך עוד לפני המשחק הראשון - ובמהלך השלב הקודם היו בקובנה רק שני פליימייקרים צעירים ונטולי ניסיון: ויידאס קריניאוסקאס (21) ולוקאס לקאביצ'יוס (20).
במקרה, או שלא, הירוקים מדורגים במקום האחרון באסיסטים (13.4) ובמקום השני באיבודים (15.4) בקרב קבוצות הטופ 16. המצב רק הלך והחריף בחודש האחרון, כששרי - גם הוא רוקי בן 23 - הצטרף, וז'לגיריס הפכה לקבוצת ראן אנד בלאגן של שני הזרים האמריקנים. בשבוע שעבר באתונה זרקו שרי ואנדרסון 26 פעמים מהשדה (והחטיאו 19 מהן), וזה עוד כשכל אחד מהם בילה 19 דקות על הספסל. לכוח המקומי נשארו רק פירורים, אם בכלל.
בלילה הבלתי נשכח ההוא, ב־8 באפריל 2004 ביד אליהו, קבע שאראס את שיא הקריירה שלו ביורוליג עם 37 נקודות. קראפיקאס היה עוזר המאמן בז'לגיריס, ואלמלא הנס הוא היה חוזר לת"א בפיינל פור.
יותר מעשור חלף, והליטאים מעולם לא היו שוב פקטור בטופ 16; הם עומדים על 30 הפסדים ב־32 משחקי חוץ, ומאזנם הכולל הוא 54:13.
כדי לשנות את פני ההיסטוריה ולהישאר בתמונת העלייה לרבע הגמר זקוקה קובנה לניצחון על יריבתה המיתולוגית. איך? אולי יקרה לה נס ז'לגיריס, והיא תגלה שאראס חדש על המגרש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
