הכל נשאר במפלגה

ראש אגף החקירות לשעבר, ניצב סנדו מזור, קם בוקר אחד לפני כארבע שנים, שמע שהוצא מכרז לתפקיד מנכ"ל הרשות למלחמה בסמים והחליט להתמודד. למה? כי זה עניין אותו, כי כגמלאי של המשטרה הוא חיפש תעסוקה מעניינת, כי הוא האמין שיש לו מה לתרום בנושא.

מזור לא טיפש. הוא העריך כי בכל משרד ממשלתי שקיבלו אנשי ישראל ביתנו, שולטת המפלגה; כי נאמני ליברמן שולטים במינויים; כי אנשים מסוגו לא רצויים שם. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

ובכל זאת: הוא לא ויתר על התענוג לנסות את מזלו כנגד כל הסיכויים. הוא לא חזר בו גם אחרי שיחה עם אחד מדורשי טובתו, המכיר היטב את מעללי ליברמן בשירות הציבורי, שאמר לו אז במפורש: חבל לך על הזמן. הסיכוי שבמשרד לביטחון הפנים ימנו אותך לתפקיד הזה, שואף לאפס. 

מזור השיב: אתה בטוח? אתה לא הולך רחוק מדי?

אני בטוח, אמר לו אותו אדם, הם לא מחפשים אנשים מסוגך. הם מחפשים אנשים נוחים, צייתנים, חלשים. לחלופין, מושחתים. אתה לא תפור למידותיהם.

מזור שמע את האזהרה, חייך ואמר בערך כך: מה כבר יכול להיות - אז ידחו אותי. אז יחפשו תירוץ להסביר לי שאני לא מתאים. לא נורא, לא אסון, אסתדר בחיים גם בלי הג'וב הזה.

חלפו ימים, מזור הוזמן לוועדת האיתור, הקדישו לו 20 דקות, אולי אפילו פחות, ושמעו אותו מסביר לחברים בתום לב מה צריך לדעתו לעשות: לצמצם את הוצאות תשדירי השירות והפרסומים הרבים, שעלותם אדירה, לטובת הגדלת מספר המיטות והעמקת הליך השיקום.

מזור לא ידע אז שהוא נוגע בעצב רגיש, ושיום אחד יתגלה שרכישת שטחי פרסום במחירים מנופחים, כחלק מעיסקת שוחד, היא אחד ממוקדי החקירה בפרשיות ישראל ביתנו. כצפוי, הוא לא נבחר, נבחרה אישה, יעל ארן, ראויה בזכות עצמה, אבל גם היא לא התאימה למשרד לביטחון הפנים בראשות יצחק אהרונוביץ' - כלומר, לישראל ביתנו.

משום מה חששו ממנה ונעלו בפניה את הדלת, כאילו שלא התקיים מכרז. כאילו מישהו הבין שגם איתה קשה יהיה לגנוב סוסים.

על הכיסא הפנוי הושיבו אדם חלש, יאיר גלר, שלפני שבוע נעצר עם אחרים בפרשיות פאינה קירשנבאום. החשדות: מתן שוחד בכמה הזדמנויות לסגנית השר, קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, מירמה והפרת אמונים. סל נאה. מבחינת ישראל ביתנו, הם כנראה בחרו באיש הנכון. הוא תפור למידותיהם.

המנכ"ל גלר. חשוד בשוחד // יח"צ

"גלר עכשיו בצרות", לשון גורם המקורב לחקירה, "יש נגדו ראיות מוצקות לכאורה. לא במקרה החליט שופט השלום בראשון לציון, מנחם מזרחי, להורות על הארכת מעצרו בתשעה ימים. לא במקרה, למרות שהוא מכחיש את החשדות, הוא היה אחד הראשונים שהמשטרה הניחה עליהם את היד".

מזור השבוע: "מודה באשמה, רציתי לנהל את הרשות והחליטו מה שהחליטו. מותר להם. גלר? אין לי מושג מה עשה, אם עשה, ואיך הפך לחשוד. אני ממש לא מכיר אותו".

שלום, אני היועץ הארגוני 

הצרות של גלר מחווירות כנראה לעומת הצרות של רמי כהן, מנכ"ל משרד החקלאות, הנחשב לאחד מאנשי הסוד של ליברמן ושל פאינה קירשנבאום. ליברמן הציב אותו בשנת 1999 במקום השמיני ברשימת ישראל ביתנו, ואחרי שזה לא נבחר לכנסת (הרשימה קיבלה רק 4 מנדטים), הציע לו תפקיד קוסם: מנכ"ל חברת הפחם.

כהן עט כמובן על המציאה, ניגש למכרז ונבחר לתפקיד בהליך מפוקפק. אלא שהזוכה המאושר התעקש להמשיך לנהל גם את עסקיו הפרטיים, במקביל לעבודתו כמנכ"ל, והמבקר הפנימי של החברה מנע זאת וגרם להתפטרותו.

כהן לא נשאר חסר תעסוקה. כבעל משרד לייעוץ ארגוני נסללה לכבודו דרך לכמה חברות ממשלתיות, הנשלטות בידי ישראל ביתנו, ובין היתר התחבר לפטמות החברה הממשלתית לתיירות. דלת הבנקומט הציבורי הזה נפתחה למענו ללא קושי. 

"יום אחד בראשית 2012", מספר עובד בחברה, "כאשר סטס מיסז'ניקוב כיהן כבר כשר התיירות ועדיין לא ידענו עם מי יש לנו הכבוד; כאשר לחברה שלנו מונה מנכ"ל חדש, שי וינר - הוזמנו 15 מבכירי החברה לפגישת עבודה עם אותו רמי כהן. היועץ הזה ביקש להציג בפנינו את רשימת השינויים החדשים שהוא מבקש להכניס לחברה ושמענו אותו בסבלנות. 

"לא ידעתי עליו דבר, לא חשדתי בכלום, לא היה לי מידע על כך שהוא היה היועץ הפיננסי של יו"ר המפלגה, ושלא מדובר בסרגל. אני מניח שכמוני לא ידעו גם האחרים שהאורח הזה ביצע כיועץ השקעות פעולות בעייתיות בכספי לקוחות שלו, כפי שנחשף עכשיו בתקשורת, ושהוא קבר חלק מכספם בחברה המפוקפקת של פלד גבעוני. שהוא נגוע באי סדרים ובבעיות אמינות קשות".

- בשום שלב לא קיבלתם רמז לכך שמדובר בתפוח רקוב? 

"לא, בפירוש לא. לכן לא קשרתי אותו עם פאינה או עם ליברמן; לכן הכל נראה ונשמע בהתחלה תמים וענייני. האסימון לא נפל גם כשכהן סיפר שהוא יועץ בחברה הלאומית לדרכים בראשות אלכס ויז'ניצר, וברשות למלחמה בסמים.

"לא חיברתי אז אחת ועוד אחת, לא קראתי נכון את המפה, לא חשדתי בכלום. רק כעבור זמן שאלתי את עצמי, כמו ששאלו את עצמם ודאי אחרים, לאן כל זה מוביל? מה מסתתר מאחורי השינויים האלה? למה מתכוון המשורר?

- והתשובה שלך?

"להרחיק אנשים טובים מהחברה שלנו תמורת פיצויים שמנים, לטובת מי שמזוהים עם ליברמן והמפלגה. זו הערכה שלי, זו בפירוש ההתרשמות. מה שלא העזתי לומר לפני כמה חודשים, אני אומר עכשיו - אבל עדיין בפחד רב. אני חושש שיבולע לי". 

ביקשנו דוגמה לשחקני הרכש של ישראל ביתנו בחברה הממשלתית לתיירות וקיבלנו: "א', שהתלווה לליברמן בכמה נסיעות לחו"ל, קיבל תפקיד כלכלי חשוב; אירנה, הדוברת והעוזרת של דני איילון, מונתה - אחרי הקרע בין האחרון לליברמן - לדוברת שלנו; גם היועץ המשפטי של החברה הוחלף, ועוד ועוד.

"להערכתי, התהליך שהיה בחברה שלנו לא פסח גם על חברות אחרות שבשליטת ישראל ביתנו. בכל חברה כהן 'שידרג' את הארגון, התחילו לאייש אותו באנשי שלומנו ואחר כך פיטרו את המנוסים והוותיקים. התהליך היה מהיר יחסית כדי שהוותיקים לא יספיקו לקלוט ולהבין מה קורה. שלא יפריעו למהלך המושחת".

שאלנו את איש שיחנו כמה כסף העבירה החברה למשרד של רמי כהן. תשובתו: "מאות אלפי שקלים". 

הוא הוסיף: "באותו הזמן החליטו בדירקטוריון לשלם לו עוד 63 אלף שקלים לצורך כתיבת ארבעה נהלים בנושא המוסדר גם כך בחוק - מערכת יחסי הגומלין שבין ההנהלה לדירקטוריון. עוד תרגיל לחליבת הקופה הציבורית". 

- כהן נבחר לתפקיד היועץ הארגוני שלכם במכרז?

האיש פרץ בצחוק: "מכרז? על מה אתם מדברים? היכן אתם חיים? הריח היה כבר אז ריח רע, אבל הערפל לא התפזר עדיין. רק לפני שבועיים, כשרמי כהן נעצר לשמונה ימים בחשד למתן שוחד לפאינה קירשנבאום, התחילו להתבהר השמיים".

הצגנו לעובד החברה שאלה קשה יותר: איך קרה שאיש מהעובדים והמנהלים לא פנה למשטרה או למבקר המדינה, כשלפחות חלק מהאנשים ידעו לאן נושבת הרוח?

תשובתו: "אתם טועים. לפחות עובד אחד פנה בשעתו למבקר המדינה ודיווח על החלטות תמוהות, לרבות זו של שכירת שירותי רמי כהן ללא מכרז. אין לי מושג אם יש קשר או אין - אבל יום אחד נקרא המתלונן לשימוע על ידי ההנהלה ונבעט הביתה. התירוץ: תפקידך התייתר.

"אתם שואלים מה עשו אנשי המבקר עם תלונתו? לטעמי, לא הרבה. הם הצביעו בדו"ח שלהם על אי סדרים כספיים, על הפקרות מסוימת, אבל לא העמיקו. הם לא לקחו את קצות החוט, כפי שקרה בימי המבקר הקודם, והפליגו הלאה. חבל" (את תגובת המבקר ראו במסגרת התגובות).

ליברמן צריך להסביר (א') 

אנחנו עוצרים כאן לאתנחתא קצרה כי קראנו ושמענו השבוע שיו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, חזר לתפקיד חייו: הקורבן. הוא כועס על עיתוי החקירה בפרשיות פאינה קירשנבאום וכמה מבכירי מפלגתו; הוא דורש הסברים מפרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן.

עם כל הכבוד, מי שחייב הסבר לציבור בשורה ארוכה של פרשיות, זה השר ליברמן ולא פרקליט המדינה. עם כל הכבוד, ליברמן הוא הבעיה, הוא האיש שמטפח שנים תרבות של שחיתות שלטונית, הוא האיש שאינו מכיר בשלטון החוק. 

יתכבד מר ליברמן ויסביר למשל לציבור את סיפור התנפלותו כבר ב־1997 על ראש אגף החקירות דאז, ניצב סנדו מזור. האחרון הכריז אז מלחמה חסרת פשרות בעבריינים מסוכנים ממדינות חבר העמים, ניסה לסגור את דלת המדינה בפני מי שביקשו להפוך את ישראל גן עדן לפושעים; סימן יותר מעשרה ברוני פשע כמי שאין להם מה לחפש כאן וגילה שהחבר ליברמן מתייצב, במישרין או בעקיפין, לימין חלק מהם.

למה בדיוק? שאלה טובה. ליברמן מעולם לא התמודד איתה.

מזור הכיר את ליברמן כיעד מודיעין של המשטרה והביא בחשבון שתבוא תגובה של הפה הגדול, המתנהג כבר שנים כמי שיש לו מה להסתיר. זו כמובן הגיעה: "אין לי אמון באגף החקירות של המשטרה ובעומד בראשו ניצב סנדו מזור", אמר, "לא פגשתי אצלם חוכמה, יושר והגינות. רק ביצים. אך מכיוון שהם מברזל אז כנראה שזה מפריע להליכה, ולכן אגף החקירות הולך למקומות לא נכונים ואפילו מסוכנים".

הכי נמוך, הכי עלוב, הכי מביש. זה האיש. זה כיום שר החוץ של ישראל.

טיפול דומה העניק ליברמן למחליפו של מזור, ניצב משה מזרחי: "הוא ראוי לפרס יקיר האנטישמיות", אמר אז, והאשים אותו בהדלפות נגד אנשי עסקים יהודים שרבים מהם לטענתו עזבו בגללו את הארץ. הוא פתח באש גם לעבר יתר אנשי אגף החקירות, טען כי "עבריינים במאסר עולם בכלא באר שבע, הם צדיקים לעומתם", ודרש להקים ועדת חקירה ממלכתית. משהו בכל זאת הוא למד כבר אז מחברו העבריין אריה דרעי. 

יתכבד השר ליברמן ויסביר לאילו אנשי עסקים בדיוק הוא התכוון, נוסף על גרגורי לרנר שמייד נידרש אליו: לאיש הפשע המאורגן אנטון מלבסקי, ראש ארגון האיזמאילובו, שהיה אז יעד חשוב של משטרות בעולם המערבי, ושישראל גירשה ושללה את אזרחותו? לסרגיי מיכאלוב, אף הוא מראשי הפשע המאורגן הרוסי, שגורש מישראל? 

 המורשע לרנר. עליו ליברמן הגן // דודו גרינשפן

או אולי לבוריס בירשטיין ממולדובה ולאיש פשע נוסף שהמשטרה סימנה אז - גרגורי לוצנסקי?

ליברמן צריך להסביר (ב') 

אחד מאנשי העסקים שאליהם כיוון כאמור ליברמן היה גרגורי לרנר, שבערב יום העצמאות 1997 יצא לשדה התעופה בן־גוריון כשהוא מלווה בשיירת מרצדסים. לרנר סומן בידי אנשי היחידה לפשעים בינלאומיים (היחב"ל) כאחד מאנשי הפשע המסוכנים שנחתו בישראל, הטירה שלו באשקלון, השמורה והמאובטחת, היתה נתונה לפיקוח סמוי של המשטרה, אוזני אנשי המודיעין היו כרויות לשיחותיו.

המידע הסודי שנאסף על אודותיו לימד בוודאות: האיש הזה מבקש להפוך את המדינה למכבסת כספי הפשע שלו ושל אחרים. לא במקרה אנשי ביטחון פרטיים, ובהם גם יוצאי השב"כ, ליוו אותו לכל מקום במכוניות משוריינות.

לרנר לא ידע באותו לילה כי האנשים שליוו אותו למטוס בלוד, אחרי שנפרד משיירת המרצדסים שלו, הם אנשי משטרה מוסווים ולא אנשי אגף המיוחסים. רק אחרי שהמטוס התניע את מנועיו - הם הסבירו לו מי הם באמת, הקימו אותו מהכורסה של המחלקה הראשונה והובילו אותו לניידת שהמתינה בחוץ.

באותו ערב, בחיפוש במזוודה שלו, התגלו ניירות בשווי של כמיליארד שקלים ובחיפושים בטירתו ובמשרדיו שבבית הטקסטיל בת"א נתפסו מסמכים שסייעו לצוות החקירה לקרוע עוד ועוד מסיכות מפניו. החקירה אימתה את החשדות נגדו, חשפה את קשריו עם נבחרי ציבור בארץ ובהם סופה לנדבר, כיום שרת הקליטה, וסיכלה את תוכניתו הסודית לקנות בנק בעזרת פוליטיקאים.

מעצרו של לרנר, 63, הדאיג משום מה את אביגדור ליברמן וזה נופף בו כהוכחה לרדיפת העלייה הרוסית. הוא הסית רבים וטובים נגד אנשי היחב"ל, טען שלרנר חף מפשע, הציג אותו שוב ושוב כקורבן, כנרדף, כדרייפוס הרוסי - והתנהג כאילו אינו יודע באמת מי האיש. הוא לא נצר לשונו גם אחרי שכמה שופטים נחרדו מהראיות שנחשפו בפניהם נגד חברו והאריכו את מעצר הפושע שוב ושוב.

כיצד הסתיים פרק א' בפרשה הזאת? בהודאה מהדהדת של לרנר במסגרת עיסקת טיעון. הוא הודה בגניבת 37 מיליון דולר מבנק רוסי, בעשרות מעשי הונאה נוספים, בניסיון להשיג במירמה רישיון לבנק, במעשי זיוף ובהצעות שוחד לפוליטיקאים ועוד ועוד. על לרנר נגזרו שש שנות מאסר, אבל ליברמן המשיך לעצום עיניים, ליילל ולהזיל דמעות תנין. 

למה בדיוק? מה הסתתר מאחורי ההתנהגות הזאת? יתכבד ליברמן ויסביר לציבור. יתכבד ויסביר מדוע הגן על אחד מגדולי הפושעים שנחתו במדינת ישראל - מדוע הגן כך על העבריין הבזוי, שזו לו דרך חיים ושגם אחרי שחרורו מהכלא חזר אל מגרש הפשע.

במגרש החדש שלו הוליך לרנר שולל 2,500 קשישים, רובם יוצאי בריה"מ, וגנב מהם 62 מיליון שקלים. הוא שוב נחשף ונתפס וכאשר האשים אותו עו"ד נדב עשהאל מפרקליטות מיסוי וכלכלה (אז) בהונאה המחרידה של אותם חסרי ישע - הגיע לעיסקת טיעון: הוא יודה במעשים המיוחסים לו ויישב בכלא 10 שנים.

יתכבד ליברמן ויסביר לציבור מדוע גם אחרי שהוכח לו שיקירו פגע באלפי עולים - ולא המשטרה - הוא לא חזר בו מדבריו. מדוע הוא מתנהג כמי שעדיין שומר לו אמונים וכך גם לסופה לנדבר, שניהלה מערכת עסקית עם לרנר אף שידעה בדיוק מי האיש. 

ליברמן צריך להסביר (ג') 

סופה לנדבר התייצבה לימין לרנר מייד אחרי מעצרו. היא הפגינה באשקלון למען שחרורו ביחד עם מאות עולים מוסתים, שלא ידעו את האמת; היא הטיחה דברים קשים במשטרה כפי שעשה הגורו שלה, אביגדור ליברמן; היא טענה ברצינות שלרנר לא פגע באיש, לא רימה, לא עשה דבר רע. איך אפשר לצייר אותו כמפלצת? 

היא ניצלה את מעמדה כחברת כנסת מטעם ישראל ביתנו כדי להציק למשטרה ולמשרד המשפטים בשאילתות בעניין תנאי מאסרו של יקיר נפשה; קר לו בכלא, חם לו, התא מבודד, אין לו חברים - כל מה שרק ניתן להעלות על הדעת טענה נציגת ישראל ביתנו. 

היא יזמה למענו ישיבות של ועדות שונות בכנסת, התעלמה מפסיקות בתי המשפט ומהודאת לרנר עצמו, התנהגה כאילו שלטון החוק הוא האוייב גם שלה. 

ואכן לפני 12 שנה, כשדרייפוס שלה ושל ליברמן השתחרר מהכלא אחרי ריצוי עונשו במשפטו הראשון; אחרי שהמחוקקת המפוקפקת לא נבחרה לכנסת - היא עלתה לרגל אל האסיר המשוחרר, ביקשה להשתלב בפעילותו הכלכלית, הפכה לדירקטורית בחברה שהוא הצטרף אליה. היא היתה מאושרת.

גנב? רמאי סדרתי? איש פשע מסוכן ביותר? זה לא הפריע לה. לא עניין אותה ממש. היא המשיכה לשרת את מי שהציגה כקורבן, לייצג את האינטרסים שלו, לפקוד את משרדיו החדשים בבניין עזריאלי - להיות מעורבת עד צוואר בעסקיו. 

ואכן, כשבחניון מגדלי עזריאלי בת"א גילו אנשי ביטחון בינואר 2004 מטען מאולתר ונפתחה חקירה; כשהתברר שהמטען הזה הוצמד אל רכבו של איש העסקים שוני גבריאלי בניסיון של אנשי כנופיית פשע לחסלו; כשהחקירה הלכה והסתעפה ונשאלה השאלה מה בכלל חיפש גבריאלי באותו יום במגדלים - התברר כי הוא הגיע לפגישת עסקים עם לרנר שבה נכחה גב' לנדבר. היא ואחת מעוזרותיה שימשו, לטענתה, מתווכות בין השניים.

יתכבד ליברמן ויסביר לציבור איך אישה כמו לנדבר, שקשרה את עצמה עם עבריינים וניסתה להלך אימים על המשטרה, מככבת שוב ברשימתו? איך הוא הפך אותה בשתי הממשלות האחרונות לשרה בממשלת ישראל? 

שיסתכל לציבור בעיניים ויסביר לו את פשר החברות האמיצה שלו עצמו עם עבריינים מורשעים דוגמת אריה דרעי (הורשע בשוחד), דודי אפל (הורשע בשוחד), מרטין שלאף מווינה ועם מפוקפקים אחרים? 

שיתכבד השר הכועס ויסביר לציבור מדוע הוא מסרב לתמוך בחוק הנועל את שערי הכנסת והממשלה בפני עבריינים עם תעודה של בית משפט? מדוע הוא מוכן להפקיד את אוצר המדינה בידי פושעים ונוכלים ולהפוך את ישראל למדינת עולם שלישי?

ועוד שאלה: מדוע מעת לעת, לרבות באחרונה, הוא חוזר אל הסיפור השקרי של "החקירה הפוליטית נגדו", כלשונו, כאשר הוא משמיט ממנו את העיקר: כתב האישום נגדו עסק בעבירה החמורה של איומים שלו על ניצב מזרחי. 

מדוע אינו מספר לציבור שחבריו בכנסת סירבו להסיר את חסינותו בלחץ ישראל ביתנו ושכתב האישום החמור נגדו בוטל רק אחרי שהתנצל?

הכספים שנשמרו במזרן

אנחנו שוב עושים אתנחתא ושואלים: אחרי הדוגמאות האלה, בפירוש רק דוגמאות, מי צריך להסביר לציבור את פשר התנהגותו והחלטותיו - פרקליט המדינה או ליברמן? 

זו כמובן שאלה רטורית בלבד כי ליברמן מכיר את התשובה והיו לו אין סוף הזדמנויות להציג את משנתו המפורטת בפרשיותיו. 

יתכבד למשל השר להסביר איך הצליחה ישראל ביתנו לשתול אין סוף מאנשיה במשרדי ממשלה, בחברות ממשלתיות, בגופים ציבוריים; איך חלק מהחברים האלה הסתבכו בפרשיות מכוערות; איך קורה שגם יאשה חאין, אחד החשודים המרכזיים בקבלת שוחד כסמנכ"ל בחברת החשמל נמנה עם ידידיו ומקורביו?

איך קורה שבכל מקום בחקירה הנוכחית שאליו נזרקת אבן, מוצאים את עסקני ומקורבי המפלגה כפי שקרה בשעתו במפלגה מגזרית אחרת, ש"ס, שאנחנו יודעים לאן הידרדרה כיום? באותה הזדמנות של ניקוי השולחן, לפני שהוא בא בטרוניות לאחרים, יתכבד ליברמן ויסביר אחת ולתמיד את סיפור תיק עמותת גשר־עלייה שגם ממנו נחלץ בנס ברגע האחרון.

על פי רישומי העמותה ההיא נטל ליברמן הלוואה בגובה של 111 אלף שקלים ושכח להחזיר אותה. קורה לפוליטיקאים מסוגו. נפתחה חקירת משטרה, נשאלו שאלות קשות, ומי שנזעק להגן עליו היה גזבר העמותה, דוד (דאוד) גודובסקי.

החשוד דאוד. עליו ליברמן סומך // גדעון מרקוביץ'

כדאי לזכור את השם הזה. כדאי לזכור את דאוד, איש הצל של ליברמן, שותף סוד ותיק שנעצר בפרשיות פאינה קירשנבאום כחשוד בעבירות שוחד ומירמה.

גרסתו המופלאה של דאוד במשטרה בפרשת ההלוואה של ליברמן: ראשית, סכום ההלוואה מקופת העמותה היה 30 אלף ולא 111 כפי שנרשם בטעות, לטענתו. שנית, ליברמן החזיר את החוב במזומן - לא בצ'ק אישי או בהמחאה בנקאית כמקובל.

למה? ככה. דאוד נשאל בחקירה מדוע אין רישום של החזרת הכסף בחשבונות או במסמכי העמותה - ואז הדהים את החוקרים בתשובתו, שלא לומר גרם לפרץ צחוק: שמתי את הכסף מתחת למזרן, טען ברצינות, הוא היה שם שלוש שנים. "לא רציתי שהכסף ייבלע בחשבון העמותה שהיה באוברדרפט".

טוב, נשאל החייל האמיץ דאוד, מה נעשה בסוף עם הכסף הזה? תשובתו: שילמתי באמצעותו את חשבונות הטלפון של העמותה. "את היתרה תרמתי לעמותה באריאל".

מה היתה גירסת ליברמן באותה פרשה? כרגיל, הוא לא ידע מה רוצים מחייו. תשובותיו היו תמוהות, לשון גורמים במשטרה באותה תקופה, הן לא החזיקו מים.

מה היתה החלטת הפרקליטות בתיק? לסגור את תיקו מחוסר ראיות מספיקות. הוא שוב קיבל מתנה, הוא שוב לא אמר תודה. מבחינתו גם התיק הזה הוא חלק מהרדיפה.

כיבוש עיריית ערד

מותר להניח שהעדות של איש הצל של ליברמן, דאוד, חיזקה את מעמדו בחצר הגדולה של ישראל ביתנו ובמיוחד בחצר הקטנה־קטנה של הבוס, כפי שכולם מכנים את הדיקטטור. 

כן הבוס, לא הבוס, הבוס אמר, הבוס התקשר, הבוס דורש, ו"לפעמים", צוחק גורם פנימי שידע להתאים את עצמו לבוס, "הבוס ביקש".

- משהו בסגנון הצעה שקשה לסרב לה?

"אתם אמרתם".

ואכן הבוס היה מרוצה, הבין שוב שהוא יכול לסמוך על דאוד, וקידם אותו לתפקיד ראש המטה. הוא אותת לחברים: דאוד הוא יד ימיני, הוא הפה שלי, הוא האיש שאין לערער עליו. 

בנסיבות האלה רק טבעי היה שביום שבו החליט ליברמן לפני כמה שנים לכבוש את עיריית ערד ולהמליך בה את טלי פלוסקוב - ייקרא לדגל החבר דאוד ויקבל עליו את המשימה. ליברמן הציב לידו את מנכ"ל הליכוד לשעבר, רמי נבון, הקצה לפרויקט מיליוני שקלים וגייס למשימה את כל שרי המפלגה ואנשיה המרכזיים.

הווילה של ראשת העיר פלוסקוב. ניקור עיניים והיעדר רגישות ציבורית

הסיפור הזה מובא כאן בתמצית שבתמצית לא כדי להצביע על עוד שחיתות, על חשד לשוחד, על תרגיל מכוער כלשהו, על התנהלות פסולה בערד של ישראל ביתנו כמפלגה בבחירות האחרונות. זה לא הסיפור הפעם. הוא מובא כדי ללמד על דפוס העבודה והפעולה של ליברמן ועל עומק מעורבותו בכל דבר ודבר.

"הוא האחרון הרשאי לטעון 'אני לא יודע, לא סיפרו לי, לא ראיתי, לא שמעתי'", אומר אחד מאנשי המפלגה שמצד אחד מעריץ את ליברמן, ומצד שני מפחד ממנו. "הוא שולט בפרטים הכי קטנים, הוא מקבל החלטות, הוא מתערב, הוא נוקט צעדי זהירות מפליגים כמי שחושש שהמשטרה כל הזמן יושבת על קווי הטלפון שלו. הגיעו הדברים לידי כך שלאחד ממנהלי הקמפיין היה שם קוד שרק בו הוא נהג להשתמש".

- שלטון הפחד אינו פוסח על שרי ישראל ביתנו?

"לא, הוא לא פוסח. מדהים לראות איך השרים והפעילים מצייתים לו כמעט באופן עיוור, מכנים אותו גם הם הבוס, ממלאים אחר כל בקשה והוראה שלו. יאמרו לכם אנשים מה שיאמרו - אבל ביום הבחירות, כשהוא ודאוד הורו להם להתייצב בערד בשבע בבוקר, כולם התייצבו כילדים טובים. אף אחד לא ביקש גימלים".

ליברמן, על פי עדות נוספת, קיבל שתי החלטות חשובות: הראשונה, הוא בנה בערד שני מטות בחירות - אחד לרוסים ואחד לדוברי עברית; השנייה - הוא סגר דיל עם ח"כ ליצמן וחסידי גור בערד שבמסגרתו התחייבו החרדים לתמוך במועמדות של אישה, טלי פלוסקוב.

"זה המקרה הראשון, שבו מפלגה חרדית מסכימה לתמוך באישה. לדיל הזה היה כמובן מחיר גבוה מבחינת החילונים - אבל מבחינת ליברמן מדובר בהישג: המועמדת של ישראל ביתנו נבחרה ברוב של 57 אחוזים כאשר לישראל ביתנו יש במועצה שבעה נציגים מתוך 15". 

הארמון ומראית העין

שאלנו עובדי עירייה מה קרה אחרי הבחירות והאם ליברמן נעלם - וקיבלנו מאחד מהם תשובה ברורה: "הוא טילפן לראשת המועצה כמעט בכל יום; הוא דרש למנות את רמי נבון למנכ"ל העירייה, הוא הפך את נבון לשמרטף של טלי בחודשי עבודתה הראשונים; הוא טילפן, שאל, התעניין, בחש - לומר עליו שהוא לא יודע מה קורה במפלגתו, ממש מתחת לאפו, זו במקרה הטוב בדיחה. אל תמשכו אותו בלשון לעבר אמירה אחרת".

האם טלי פלוסקוב היא המאור שהיה חסר לערד? ספק גדול. מינהל תקין אינו הצד החזק שלה, יכולת לחולל מהפכה שתסחוף אלפים לעיר הדרומית אין לה, הרגישות הציבורית והחברתית שלה והבנת המושג מראית העין - לא בשמיים.

הדוגמה הבולטת: בעיר מוכת אבטלה, בעיר שבה נסגרו באחרונה מפעלים, בעיר שבה חיים רבים מהיד לפה - היא הקימה לפני יותר משנה על מגרש גדול, שהטופוגרפיה שלו גבוהה, מעין טירה מפוארת; במושגים של העיר הזאת, ארמון שמנקר עיניים; ארמון שמרפסותיו צופות אל ים המלח.

היא לא למדה מהניסיון המר של אהוד ברק ואחרים שהתעקשו לנקר עיניים ונכוו קשות? היא לא. היא לא הבינה שהארמון יגרום לקנאה ויהפוך לשיחת היום? היא הבינה, אנחנו מנחשים, כמו שהבינה שאסור היה לה להתחיל בבנייה לפני שנעשו עבודות התשתית במקום שבו הוקם המבנה המפואר שבנייתו טרם הסתיימה.

חוק? מינהל תקין? דוגמה אישית? שימוש במיכל איסוף אשפת בניין של העירייה לצורכי הבנייה בלי לשלם את מלוא המחיר כנדרש מאזרח מהשורה? היא מכחישה את טענות האופוזיציה נגדה. יש לה תשובה לכל טענה. גם היא, כמו הבוס הגדול שלה, אינה מבינה מה רוצים מחייה. 

לא רק ישראל ביתנו: מסיקה דואג למסיקה

ישראל ביתנו לא לבד בחקירת פרשיות השוחד והמירמה המתנהלת בימים אלה ביאח"ה. גם לליכוד יש נציג נכבד בחדרי החקירות: ראש המועצה האזורית שומרון, גרשון מסיקה, החשוד במתן שוחד ובתיווך לשוחד.

מי לא הופתע ודאי מהמעצר שלו? לפחות שתי משפחות מהיישוב רבבה: זו של עופר אלבוכר וזו של שכנו, יוסף שטרנברג. שתי המשפחות האלה גילו יום אחד שחברת "מגד גבעות עולם" חוצבת בגבעה סמוכה לביתם בור ענק לצורך בניית מבנה גדול, המתינו שהקבלן יבנה קיר תומך למניעת מפולת וחלילה אסון, וגילו שהקבלן הזה מבטיח ולא מקיים. הוא מצפצף.

המשפחות שכרו את שירותיו של עו"ד אורי טבח, כתבו לכל בעלי התפקידים במועצה ומחוצה לה ונתקלו בקירות אטומים. עופר אלבוכר פנה אישית לראש המועצה, כתב, ביקש, התריע - לשווא. גורמי האכיפה שנחשפו לתלונה לא נקפו אצבע כדי לאלץ את הקבלן לבנות מייד קיר תומך לפני שחלילה יתרחש אסון.

חודשים ארוכים חיזרו המשפחות על פתחי המועצה והעומד בראשה בלי שייחשפו לעובדות המקוממות הבאות: אחת, המבנה המוקם בסמוך להן נבנה ללא היתרים כחוק; שנייה, הקבלן שאמור היה לציית לחוק, להקים קיר בטון תומך, ולהצטייד בהיתרים - הוא משה מסיקה, בנו של ראש המועצה גרשון מסיקה.

אוי, הם הבינו עכשיו, האב מחפה על בנו. האב נמצא בניגוד עניינים חריף ולא מגלה לנו זאת. האב מעניק בדרכו טובות הנאה יקרות לבנו. במקום לעצור את הבנייה, כפי שהוא חייב לעשות, הוא מאפשר לבנו לקבוע עובדות בשטח.

מאז נחשף לעובדות האלה הציף אלבוכר את המועצה במכתבים, דרש להוציא צווי הפסקת עבודה, פנה בקריאות עזרה נואשות לאנשי המינהל האזרחי בבית אל - וקיבל שיעור בחיים: השחיתות חוגגת גם אצל ראש המועצה שלו, והמינהל האזרחי אינו נוקף אצבע. השבוע אמר לנו: "אמשיך להילחם. לא אוותר. שחיתות כזו צריך לעקור מהשורש. לאיש הזה אסור לכהן כראש מועצה".

ואלה התגובות

1. החברה הממשלתית לתיירות: החברה קיבלה מאיתנו שורה של שאלות, אבל מרובן בחרה להתעלם. היא לא השיבה על השאלה כמה כסף שולם ליועץ הארגוני? מי גייס אותו לעבודה בחברה? האם נערך מכרז, ואם כן מתי ומי היו חברי ועדת המכרזים? כמה תקנים נוספו לחברה במסגרת הייעוץ הארגוני? כמה מהאנשים שנוספו לחברה הם אנשי ישראל ביתנו? ועוד.

התשובה הכוללנית שקיבלנו: "בשנת 2011 החליט דירקטוריון החברה על בחינת מבנה ארגוני לחברה תוך שכירת שירותי רמי כהן בהתאם לתקנות חוק חובת מכרזים. כל המשרות בחברה אוישו על פי הנהלים ובהתאם להנחיית רשות החברות ועל פי צורכי החברה שנבחנו ואושרו על ידי ההנהלה והדירקטוריון דאז."

2. תגובת משרד מבקר המדינה: "המבקר פירסם באוקטובר 2014 דו"ח ביקורת על החברה לתיירות שעסק במכרזים ובהתקשרויות. במהלך הביקורת התקיימה פגישה עם אחד העובדים, לבקשתו, ובמהלכה מסר למשרדנו מידע בכמה נושאים הקשורים בחברה. המידע הזה נבחן עד תום ויקבל ביטוי בדו"ח שיתפרסם ב-2015".

המבקר מאשר כי כמו כן, העלה המתלונן טענות בדבר קליטת עובדים מקורבים בחברה תוך חשש להשפעה לא תקינה, וכי לגבי מקצתם נטען כי יש להם זיקה לכאורה לבכירים בישראל ביתנו. נושא זה לא נכלל בדו"ח הביקורת, כיוון שבאותו השלב לא היה במידע שהתקבל כדי לבסס את הטענות האמורות.

עוד כותב לנו דובר המשרד, שלמה רז: "יודגש כי בתלונות ובפגישה עם המתלונן לא היתה כל התייחסות להתקשרות החברה עם מר רמי כהן כיועץ ארגוני. הנושא של התקשרות חמ"ת עם חברה פרטית אשר רמי כהן הוא הבעלים שלה, הועלה באופן עצמאי על ידי עובדי המשרד והממצאים מפורטים בדו"ח."

3. תגובת מועצה אזורית שומרון: "המועצה חוזרת בתשובתה על תיאור התלונה שקיבלה בעניין הבנייה הבלתי חוקית, אינה מזכירה ואינה מתייחסת לעובדה שאין ממצים את הדין עם בנו של ראש המועצה, מסבירה שהקבלן לא עמד בהתחייבותו ובלוחות הזמנים ומוסיפה: הקבלן הוזהר כי אם לא יפסיק את העבודה ויתקן את הליקויים - התובע העירוני יחל את ההליכים בבית משפט."

4. תגובת היחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים בעניין הבנייה הבלתי חוקית של משה

מסיקה, בנו של גרשון מסיקה: "הפנייה נלמדת בימים אלה על ידי גורמי המינהל האזרחי. הפנייה התקבלה לפני חודשיים ולא לפני כחצי שנה כפי שצוין."

5. תגובת עיריית ערד:

א. "ביתה של ראשת העיר נבנה בשכונת רננים לצד בנייה חדשה של עשרות משפחות נוספות. מחירו של הבית בשוק הנדל"ן הוא פחות מדירת 4 חדרים באזור המרכז."

ב. "לאחר שיווק המגרשים בשכונה התעוררו בעיות עם החברה המפתחת, שהיתה אמורה למסור את המגרשים עם התשתיות כבר .2012-ב לאור זאת הוחלט בעירייה לאפשר לתושבים, המבקשים זאת, להתחיל בבנייה בתנאי שיחתמו על מסמך שהם לוקחים על עצמם אחריות במקרה שיהיו בעיות בנושא פיתוח. כמה משפחות בחרו לחתום על המכתב ולהתחיל בבנייה למרות שפיתוח השטח לא הסתיים."

בהמשך המכתב מציין דובר העירייה כי הכל נעשה בערד בהתאם לחוק ובאישור הגורמים המקצועיים; מבהיר כי כל התשלומים שנדרשו עבור מיכל האשפה שולמו, ומוסיף: "כאשר התגלתה בעיה בנהלים, הוסדר הנושא מול מחלקת התברואה." ועוד: "ערד אינה עיר מוכת אבטלה. שיעור האבטלה הוא 7.3% בעוד הממוצע הארצי הוא 6.7%".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו