חם, מתחמם, לוהט!
היין הלבן של איתי להט מסעיר את המבקר
אחד האתגרים המשמעותיים ביותר העומדים בפני ישראל בדרך להפיכתה למדינת יין הוא הביטוי האזורי. או במילים פשוטות יותר: יצירה של יינות בעלי אופי מקומי ייחודי שיוכלו לעמוד כתף אל כתף עם יינות מאזורי היין הגדולים בעולם. אחד האנשים שמשקיעים לא מעט זמן ועשייה בחיפוש אחר הביטוי האזורי החמקמק הוא איתי להט - יינן, יועץ וראש התוכנית ללימודי היין במכללת תל־חי.
באחד מימי החנוכה השיק להט את המהדורה השנייה של היין הלבן שלו, שאותו הוא עושה ביקב גוש עציון מענבים שגדלו בהרי ירושלים, ובהזדמנות חגיגית זו חלק איתנו את משנתו. לדבריו, יקבים שירצו לייצר יינות לבנים שיתחרו ביינות העולם לא יוכלו לעשות זאת על סמך מאפייני הזנים, בעיקר כי הזניות "תפוסה" על ידי אזורי יין אחרים. באקלים הישראלי אי אפשר לעשות יינות לבנים שיתחרו בשרדונה של בורגון או בריזלינג של המוזל. אמנם נכון, מומחה הריזלינג העולמי סטיוארט פיגוט הכריז לאחרונה על הריזלינג של יקב ספרה כאחד מחמשת יינות הריזלינג הטובים בעולם, וזה הישג יוצא מן הכלל ליין הישראלי, שמעיד על הכלל.
להט טוען כי הדרך שבה היינות הלבנים מישראל יוכלו לבנות לעצמם אופי ושם עולמי היא באמצעות יצירת מרקמים, תחושות וניחוחות בעלי אמירה ייחודית, ומציע להפוך את התיאוריה למציאות באמצעות ארבעה שלבים: בחירה של אזורי גידול קרים והקפדה על מועדי בציר מתונים, החלטות שתומכות ביצירת ארומות וחומצות בפרי, בניית גוף ומורכבות באמצעות ניהול נכון של עבודת השמרים והיישון, ושילוב בין יינות מזנים שונים או יינות שנעשו מזן אחד ועברו תהליכי תסיסה שונים.
טעמנו שלושה יינות שלהט עושה בדרכו. אני לא משוכנע שאלה הם היינות שישימו את ישראל על מפת היינות הלבנים של העולם וזה בסדר גמור; יצירה של סגנון אזורי היא תהליך שיכול להימשך מאות שנים, אבל אין ספק שיש כאן צעד גדול מאוד וחשוב מאוד בכיוון הנכון.
איתי ניצל את ההזדמנות כדי לאפשר לנו להתרשם מהרכיב העיקרי בבלנד האדום העתידי שלו. זהו יין סירה 2014 מענבי צפון רמת הגולן שנעשה ביקב אורטל, עבר תסיסה קצרה מאוד ונכנס לחביות ללא סחיטה. גם בעיצומו של התהליך, אפשר להתאהב ביין הזה ומעניין מאוד לדעת מה צפוי לו בעתיד.
צילום: עדי פרץ
להט לבן 2012
היין הראשון בסידרה נעשה בשנה חמה מאוד, שדרשה הוספה של חומצה ליין והקשתה על להט לשלוט בתהליכי התסיסה. ליין, שנעשה מענבי ויונייה ורוסאן שגדלו בגובה 900 מטרים והתיישן כשנה בחביות עץ, יש ריחות מאופקים של פירות הדר, פירות לבנים, מינרלים ואגוזים. המרקם שלו שמנוני אבל לא מכביד, וטעמי החבית מלווים אותו לאורך כל הדרך. לבן רציני ומלא אופי, שיהיה טעים ומעניין גם בעוד כמה שנים. המחיר בהשקה: 135 שקלים
להט לבן 2013
בהשוואה לשנה הקודמת, 2013 היתה אידיאלית מבחינת מזג האוויר. ליין, שנעשה מהרכב זנים זהה לקודמו והתיישן כמוהו 11 חודשים בחביות, יש ריחות רעננים מתפרצים של פרחים, פירות לבנים ופרי הדר ותבלינים. בדומה לאחיו הבכור, גם המרקם שלו שמנוני מעט, אולם החמיצות הטובה הופכת אותו לרענן ונשכני יותר והסיומת רעננה מאוד ואפילו מלוחה מעט. המחיר: כ־130 שקלים
להט לבן 2014
גם 2014 תיזכר כשנת בציר טובה. אולי אפילו טובה מאוד. היין, שנמצא כרגע בתהליך, מזכיר מבחינה ארומטית את היין מבציר 2013 והמרקם שטרם התקבע סופית הוא פראי ומלא חיים, עם מבנה מוצק וחמיצות גבוהה. כמו שהוא נראה כרגע, יש למה לחכות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו