פיוטר הלטבי / ז'ורז' סימנון
(עם עובד; מצרפתית: רמה איילון)
"פיוטר הלטבי" הוא הספר הראשון בסידרת ספרי הבלש מגרה של ז'ורז' סימנון. זה לא ספר בלשי טיפוסי: הוא לא בדיוק מותח, והבלש העומד במרכזו אינו טיפוס יצרי, אלים או חסר גבולות באופן מיוחד. יש בספר עלילת פשע הבאה לכדי פתרון, כמובן, אולם דומה שהלוליינות המחשבתית והעלילתית המאפיינת ספרי בלש רבים כלל אינה עומדת בראש מעייניו של המחבר. מה הטעם לקרוא על בלש בלתי שנוי במחלוקת בספר לא מותח? תשובתו של מגרה לשאלה נעוצה במוקדי העניין שלו. לאורך העלילה נדמה לא פעם שלכידת הפושע היא מטרה שולית יחסית, ושיותר מכפי שמגרה מעוניין לפענח את הפשע, הוא רוצה להבין את המתרחש בנפש הפושע.
שכיות זיכרון מחיי ויסלבה שימבורסקה / אנה ביקונט, יואנה שצ'סנה
(כרמל; מפולנית: מירי פז)
שתי קריאות מלוות את השיטוט בקורותיה של כלת פרס נובל לספרות ויסלבה שימבורסקה, כפי שהן מתוארות בספרן של העיתונאיות הפולניות אנה ביקונט ויואנה שצ'סנה. הראשונה: סיפור חיים של דמות עירונית חשובה על רקע תמורות אדירות שעברו על פולין במהלך המאה ה־20; האחרת: התבוננות בדיוקן נפשי של משוררת ייחודית, שהפכה את הרגעים הטריוויאליים של החיים לנשגבים, ושמצאה ערך נפשי רב בפרטים הקטנים והאלמוניים הסובבים אותנו.
בביוגרפיה משובצים מדי עמוד או שניים שירים של שימבורסקה, אך המחברות נמנעות בצדק מניתוח שלהם. העין העיתונאית שלהן מתארת את החיוניות והחינניות של המשוררת הקרקובאית - ששרדו עד מותה ב־2009 - ומלמדת על הקונפליקט התמידי של משורר: בין הרצון להיטמע בחוכמת ההמון ובין האינסטינקט להתכנס בעצמך.
תשמעו סיפור! / יצחק בשביס־זינגר
(עם עובד; מיידיש: בלהה רובינשטיין)
על כך נאמר, איזו כותרת ממצה. אין כמו יצחק בשביס־זינגר, מגדולי הסופרים היהודים והסופרים בכלל, לספר סיפור. בקובץ זה מתבונן בשביס־זינגר בדמויות שחיו כחצי מאה לפניו, אך האופן שבו הוא מדובב אותן אינו התרפקות גרידא על העבר, כפי שהוא מבט מסוכסך על אדם באשר הוא אדם. מהשטייטל הדחוס לכרך הניו־יורקי התזזיתי, מבית כלא מטונף לספינת פאר, מיטיב בשביס־זינגר לשייט בתוך הנפש ולנוע בלוליינות בין תוגה לאירוניה חריפה, בין עולמות נטולי גאולה לעולמות עליונים של מטה.
כמעט בלתי נראה / מארק סטרנד
(ידיעות ספרים; מאנגלית: עוזי וייל)
שבעים עמודי ספרו של מארק סטרנד "כמעט בלתי נראה" נגמעים במהירות, אולם בתום הקריאה מתברר שיש לשוב ולקרוא בספר פיסקה אחר פיסקה. הדברים פשוטים לכאורה ומורכבים למעשה, השפה צלולה אך התוכן סבוך, ומשהו בקריאת הספר נדמה כ"מסע שלא משאיר אחריו שום סימן של עצמו". סטרנד, שהלך לעולמו לפני כחודש, היה משורר יהודי־אמריקני מעוטר. סיפוריו הם מעין מעשיות זן קצרות של התבוננות; לא בטבע אלא ברגע: בהווייתו, בצלילות קיומו, ובמקרים רבים - בריקנות שלו. "הלב הריק חוזר הביתה מיום עמוס במשרד, ומה יכול הלב הריק לעשות מלבד לרוקן את עצמו מריקנות..."
אני באה משם / אמה רייס
(זיקית; מספרדית: סוניה ברשילון)
יש משהו מצמית בלקוניות של "אני באה משם" - ספרה האוטוביוגרפי של הציירת הקולומביאנית אמה רייס. בעידן של אינפלציית רגשות מקהת חושים, מרענן לקרוא ספר שהדרמה שבו נמסרת בדרך מאופקת כל כך. "אני באה משם", שמתאר את שנות ילדותה של הגיבורה בפרברי עוני ובכפרים קולומביאניים ובמנזר סגפני שאליו הובאה לבסוף עם אחותה, מספר את האירועים בלשון תיאורית ומרוחקת.
יתמות ופרידה, געגועים וחוסר הבנה, מכות ונשיקות, הטרדות מיניות, מחזור חודשי, רעב, בדידות, אהבה וכמיהה מתוארים בשפה חסכנית ומתבוננת, עד שקשה להאמין שמדובר בסיפור אוטוביוגרפי שהמחברת מספרת על עצמה. הריחוק הרגשי יוצר אפקט הפוך, ובמקום פאתוס שמלעיט את הקורא בכפית מתקבלת יבשושיות שננעצת בבשרו כסיכה חדה.
אידיופתיה / סאם ביירס
(פן; מאנגלית: יואב כ"ץ)
קתרין, דניאל ונייתן הם שלוש דמויות בסביבות גיל 30. יש להם עבר משותף והווה בשפל המדרגה. קתרין ודניאל היו בעבר זוג וחוו פרידה מכוערת, שרק הותירה את קתרין דיכאונית ועוקצנית כשהיתה ושלחה את דניאל לזרועותיה של עוד מערכת יחסים בעייתית; נייתן השתחרר כעת מבית חולים לחולי נפש לאחר שהתוודה על אהבתו לקתרין, אך נדחה. ברקע ניצבת מגיפה משונה, שגורמת לעדרי פרות לקפוא ולהזיל ריר עד מוות. כעת, עם שחרורו של נייתן, מחליטים השלושה להיפגש שנית. לא בכדי זכה רומן הביכורים של סאם ביירס לשבחים גורפים; הוא היטיב ליצור סיפור קאמרי ומהודק שנע בין גרוטסקה פרועה לאהדה פשוטה, ספר שנון ומצחיק עד דמעות שהוא בו בזמן עצוב להפתיע.
מסע לארץ האסירים / יולי מרגולין
(כרמל; מרוסית: עידית שקד)
סיפורו של ד"ר יולי (יוליוס) מרגולין הוא מייצג נאמן לגורלם הקפקאי של מיליונים - יהודים ולא־יהודים - במאה ה־20 המדממת. מרגולין, תושב תל אביב שנקלע לפולין בראשית מלחמת העולם השנייה, עוכב במקרה על ידי הסובייטים, הורשע על לא עוול בכפו ונשלח למחנות עבודה בצפון הנידח של ברית המועצות למשך חמש שנים. עלילותיו במחנות הגולאג מפרנסות אוטוביוגרפיה מטלטלת של אינטלקטואל במצוקה, ומתארות בבהירות מצמררת את פשעי הסובייטים במלחמה. היומן של מרגולין נכתב ברוסית אך פורסם לראשונה דווקא בצרפתית, ב־1949, וצאתו בעברית היא לא פחות מאירוע. זהו יומן מפורט וסוחט רגשית, שמתעכב בריאליזם אכזרי על שרידותו היומיומית של מרגולין במחנות הגולאג, אך גם מלמד על הלך הרוח הסטליניסטי באפקטיביות העולה על ספרים של היסטוריונים רבים.
ההיסטוריה של ההיסטוריה / איידה הטמר־היגינס
(מחברות לספרות; מאנגלית: ברוריה בן־ברוך )
בוקר אחד מתעוררת מרגרט טאוב, צעירה אמריקנית המתגוררת בברלין, ומוצאת את עצמה ביער בפאתי העיר. היא לא זוכרת איך הגיעה לשם ומגלה כי ששת החודשים האחרונים נמחקו מראשה לחלוטין. מרגרט חוזרת לדירתה ולעבודתה כמדריכת תיירים בעיר אך נוכחת לדעת שככל שתנסה לחזור לשיגרה, כך כל מה שסביבה יהפוך מופרך יותר, וההיסטוריה האלימה של העיר רק תעמיק לחדור לתוך חייה ותערער אותם. האם מצב זה יוביל אותה להשלמה או לפיוס כלשהו עם העבר, או שמא לטירוף מוחלט? איידה הטמר־היגינס מפתיעה ברומן ביכורים מבריק, פראי ומשעשע להחריד. העיסוק בנושאים שמכריחים בדרך כלל טון חמור סבר, הופך תחת ידיה למחול אימים משולח רסן.
כותרת משנה / ארנסט המינגוויי
(פן; מאנגלית: רחל פן)
כל תרגום של המינגוויי לעברית הוא סיבה למסיבה, אך "כותרת משנה" הוא הפתעה משמחת במיוחד: ספר עב כרס המרכז כ־117 כתבות ומסות פרי עטו של הסופר - מימיו ככתב מתחיל, דרך השנים שבהן דרך כוכבו כסופר ועד שלהי חייו ומותו הכמעט ידוע מראש.
המינגוויי זילזל לכאורה במקצוע העיתונאות, אך בכל אחת מן המסות הנפלאות שכתב אי אפשר שלא לחוש עד כמה נהנה מהכתיבה ושיקע בה את כל הווייתו.
התוצאה: טקסטים שהם לפרקים עוקצניים, מקוממים, פיוטיים, מבהילים (חלקם ממעמקי שדות הקרב למיניהם, שכן ידוע עד כמה אהב המינגוויי לסכן את חייו) או פשוט טבולים בכמות הגונה של ג'ין, וכל אחד מהם מענג להפליא בדרכו.
במערב אין כל חדש / אריך מריה רמרק
(מחברות לספרות; מגרמנית: גדי גולדברג)
התרגום המחודש של גדי גולדברג ליצירה הבלתי נשכחת של אריך מריה רמרק מ־1929 תרם לאקטואליות שלה. בעברית נגישה ומתונה מבהיר התרגום הזה עד כמה על־זמני הוא אבסורד המלחמה. זהו סיפורו של החייל הגרמני פאול בוימר בן ה־19 בחזית מול הצרפתים, אך זהו קול של קולקטיב ושל דור אבוד; קורותיו והרהוריו הקיומיים של בוימר צפים לאורך כל עלילת הספר, אולם הוא מדבר כ"אנחנו", כי בשדה הקרב הפלוגה היא ישות אחת ואחוות המוות חזקה מכל חברות של חיים.
הכנות של רמרק מתבטאת בעיקר בכך שהוא נשאר נאמן, מעל הכל, לאבסורד שבמנגנון הצבאי; לפיכך, לצד המנה המדכדכת של אובדן הנעורים של דור, הרומן הדקיק והמדויק הזה מספק רגעי הומור נפלאים: בחישובים מי מהחבר'ה יירש את מגפיו המשובחים של חבר לנשק שגוסס, או בארוחות השחיתות שמתקין ותיק הפלוגה. קריאת חובה, אז כהיום.
בחרו: עמר לחמנוביץ, נטע הלפרין, יונתן אמיר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
