בגינה של ליברמן

האם יהודה וינשטיין החליט סוף סוף לתקן את הדימוי שדבק בו כיועץ המשפטי הגרוע ביותר שידעה המדינה? האם החליט להחליף את דיסק הסניגור הנצחי בדיסק התובע הראשי ולשנות כיוון ב־180 מעלות? האם הוא מכין לנו הפתעות נוספות בעוד שבוע או שבועיים? 

רוצים לקבל עדכוני חדשות שוטפים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

אומרים לי שזה מה שקרה לו. שהוא צימח שיניים חדות ויש לו כובע חדש. שאני ועמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת ממש לא טועים בו. 

אומרים לי שהאסימון נפל לווינשטיין בפעם הראשונה כשהונח על שולחנו תיק החשדות נגד בנימין בן אליעזר. תיק עב כרס שאפילו הוא, הנרפה והסלחן, נחרד ממנו. מספרים לי, ואני מאמין, שכאשר הוצגו בפניו לפני שנה קצות החוט בתיק ישראל ביתנו, כשזה היה עדיין בחיתוליו, נפל לו האסימון בפעם השנייה.

הוא נזכר אז בתיק חברות הקש המצמרר, שאותו מרח במו ידיו, והחליט שזה לא יקרה לו שוב. הוא מספיק התבזה. הפצע ההוא עדיין פתוח אצלו. 

היועץ אחז אפוא בחוטי הפרשה החדשה, משך אותם בזהירות ובעזרת המשטרה גילה כי דלת של חשד אחד פותחת דלת של חשד שני, דלת של חשד שני פותחת דלת של חשד שלישי ורביעי - וכך עוד עשרות דלתות שפותחות דלתות לחשדות כבדים חדשים.

התמונה שהציגה בפניו המשטרה היתה אפוא מבהילה והוא החליט לצלול אישית לפרשה. הוא החליט ללוות מקרוב את התיק הזה, לבקש מהחוקרים דיווחים על הסתעפות החקירה, להורות למחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה להיכנס עמוק־עמוק לתמונה. התיק הזה הפך בצדק, מבחינתו ומבחינת המשטרה והפרקליטות, לאחד הכמוסים במדינה.

המכנה המשותף של מה שנאסף בו: תעשיית פשע מפחידה. שחיתות שלטונית. ריקבון. עשבים שוטים שצמחו בגינת ישראל ביתנו.

וינשטיין. שינה כיוון // צילום: אורן בן חקון

טיפוח תרבות הפשע 

מדוע איש לא הופתע השבוע מכך שזרעי חשדות הפשע נבטו דווקא בערוגות ישראל ביתנו? 

הנה שלוש סיבות:

א. בערוגות האלה צמחו כבר אנשים מסוגו של סטס מיסז'ניקוב, כמו גם אסתרינה טרטמן, אנסטסיה מיכאלי ואחרים. רק טבעי היה שיצמחו בהן עוד עשבים מסוגה של פאינה קירשנבאום. המפלגה הזאת מזוהה שנים עם שחיתות שלטונית ושום דבר כבר לא יכול להפתיע בה. 

ב. אף ששמו של שר החוץ לא נקשר הפעם בחשדות, האיש לא השתנה. הוא יוצר הלאה את האקלים ואת האווירה של רמיסת שלטון החוק. הוא מסמן את שלטון החוק כאויב; הוא מתנהל שנים כמי שיש לו מה להסתיר; אנשים שמכירים אותו מתרשמים שהוא חושש מחקירות משטרה. 

ג. שר החוץ מתנגד להצעת החוק של ח"כ משה מזרחי, מפקד היחב"ל לשעבר, לנעילת שערי הכנסת והממשלה בפני עבריינים מורשעים. מה שמובן מאליו לכל אדם סביר, שאינו רוצה להפקיד את כספי המדינה ואת גורלו וגורל ילדיו בידי עבריינים, אינו מובן וברור לשר הזה.

ואכן, לפני כחודשיים, כאשר הצעת החוק של מזרחי להכפלת תקופת הצינון של מורשעים מ־7 שנים ל־14 - שמשמעותה נעילת שערי הממשלה בפני העולם התחתון - הגיעה להצבעה, השרים היחידים שהתנגדו לה היו מישראל ביתנו.

למה יצחק אהרונוביץ', השר לביטחון הפנים, התנגד ליוזמה המבורכת הזאת? למה האיש שהיה צריך בכלל ליזום את החוק הזה, נלחם בו פתאום? אפשר רק לנחש: זו החלטה של הבוס. הוא חושש ממנו. ליברמן אירגן לו כיסא בממשלה. 

ועוד סיבה מעניינת: בשבועות האחרונים חתך פתאום ליברמן שמאלה. פתאום הוא שוחר שלום. פתאום הוא מוכן להיפרד מחלק מהשטחים. מה השתנה אצלו שגורם לו להתחיל לחפש לעצמו שוב אתרוגיה במרכז ובשמאל? 

שאלה טובה. האם רק העובדה שמתחיל להיות צפוף בימין? או שאולי מידע שדלף לאוזניו על חקירה המובילה לנתיניו? האם נזכר פתאום באריאל שרון, אהוד אולמרט, ודרעי שבמצוקתם הזמינו את חיבוק השמאל? האם אנחנו שוב בסרט הזה?

ליברמן. שלטון החוק הוא האויב // צילום: דודי ועקנין

תרומת אריה דרעי

מי אמר שאריה דרעי לא תרם למדינה? הוא תרם ועוד איך, כפי שמלמדים החשדות החדשים נגד פאינה קירשנבאום ונגד החשודים האחרים. הוא הנחיל לרבים את תרבות הפשע, הוא היה המורה, הוא היה המשחית הלאומי. 

נכון, דרעי לא המציא את שיטה, אבל הוא שידרג בשעתו את השחיתות והביאה לפסגות חדשות. סיפורי המענקים המנופחים, הבקשות לתמיכות של מי שאינם זכאים להן, חלוקת הג'ובים במסגרת אני דואג לך ואתה דואג לי, אישור החשבונות המפוברקים ועוד ועוד - רשומים על שמו.

יש לו זכות יוצרים גם על השימוש במאכערים במגרש הפלילי. אסור לטעות בהם: הם לא עבדו בחינם. הם עשו את העבודה המלוכלכת לפרנסתם. הם היו ונשארו שליחים לדבר עבירה.

מאכער שווה שוחד

ואכן המתווכים האלה, השליחים, ששמם מזדקר גם בתיק החדש, הם חלק מסרטן השחיתות במדינת ישראל. הם מרכיב חשוב במכונת הפשע המפלצתית. הם מניעים את גלגלי התן וקח, תמורת כסף ושווה כסף, במוסדות ציבור רבים. 

השופט דוד רוזן בחן בקפידה בתיק הולילנד את הנושא של התנהלות המתווכים כאשר הידהדו באוזניו דברי אהוד אולמרט כי קומה 6 בעירית ירושלים היתה קומת המאכערים. כך בפירוש. השופט הגיע למסקנה כי מאכער שנשלח עם כסף או שווה כסף כדי לקדם עיסקה או החלטה, דינו כשל נותן שוחד. 

עו"ד וינרוט, פרקליטו של דני דנקנר, ניסה לשכנע את שופטי הערעור בתיק הולילנד כי השופט רוזן הלך רחוק מדי. שכבודו פשוט טעה וצריך לבטל את החלטתו. עכשיו מתפוצצת הפרשה החדשה ושוב מגלים בה את המאכערים לדבר עבירה; שוב מגלים את האנשים שסוגרים עניינים תמורת שלמונים וטובות הנאה; שוב מגלים שהתופעה המושחתת והמשחיתה הזאת עדיין לא נעקרה מהשורש.

לבית המשפט העליון יש עכשיו הזדמנות לעקור סופית את הנגע. לקבוע בצורה חדה וברורה, כי מאכער שווה שוחד. עמדת התביעה בנושא הזה חדה וברורה: מדובר במכת מדינה. מדובר בתופעה שחייבים להלום בה בכל הכוח.

מאור. מתי תיפתח חקירה נגדה? // צילום: משה שי

פרשת גליה מאור

עכשיו זה סופי: בנק לאומי חתם על הסכם עם משרד המשפטים האמריקני שבמסגרתו הודה בהתנהלות פלילית בחו"ל והתחייב לשלם כופר בגובה של 1.9 מיליארד שקלים.

מה בדיוק ייחסו האמריקנים לבנק? הגשת סיוע ללקוחות הבנק האמריקנים כדי לחמוק מתשלום מס כחוק במשך עשר שנים. אין סוף מעשי תרמית בעזרת שמות בדויים. 

מי ידע על המעשים הפליליים המתמשכים, על השיטות, על הפגישות החשאיות בפארקים בין נציגי הבנק למעלימי המס? מי אחראי לשחיתות הסדרתית הזאת? המנכ"לית לשעבר גליה מאור והיו"ר לשעבר איתן רף.

האם נפתחה נגדם חקירה בארץ? נכון לעכשיו התשובה שלילית. האם הם נדרשו להחזיר את 

הבונוסים שלהם? גם הנס הזה עדיין לא קרה. 

"לא היתה שערורייה"

לפני שלושה שבועות פירסמתי כאן שני קטעי ביקורת על התנהלות שופט בית המשפט העליון יורם דנציגר. אחד מהם עסק בפרישתו המאוחרת לטעמי של דנציגר מהרכב השופטים בערעור המדינה בתיקי ראשונטורס וטלנסקי, ופרסומו נבע מכך שפרקליטו של אולמרט כיום בתיק טלנסקי, עו"ד אייל רוזובסקי, היה גם פרקליטו של דנציגר בתיק פרשת לחיאני (התיק נגד השופט נסגר מחוסר אשמה).

פרסום הקטע הזה כאן גרם לעו"ד אילת פילו, ראש מערך הדוברות וההסברה של בתי המשפט, לפנות אלי בכתב ולבקש "להעמיד דברים על דיוקם".

הנה דבריה: תיק טלנסקי, שבו יוצג אולמרט בידי עו"ד תל צור, אינו מתנהל כיום בבית המשפט העליון. הוא הוחזר לטיפולו של בית המשפט המחוזי וישוב לעליון רק אחרי מתן פסק הדין המשלים של שופטי המחוזי.

ב־19 בנובמבר השנה, כך פילו, הופיע עו"ד רוזובסקי לראשונה כמייצגו של אולמרט בעליון בתגובה לבקשת ערוץ 10 להסיר את החיסיון על קלטות זקן. "כל עוד עו"ד רוזובסקי לא הופיע כמייצגו של אולמרט בתיק טלנסקי, לא היה מקום שהשופט דנציגר יודיע על מניעות מלשבת במותב שיטפל בתיק זה כשיחזור לעליון".

ועוד היא מציינת: "החלטת הנשיא אשר גרוניס להציב את השופט יצחק עמית תחת השופט דנציגר נדרשה כשהתברר כי עו"ד רוזובסקי, המצוי ברשימת המניעויות של השופט דנציגר, החל לייצג את אולמרט גם בפני בית המשפט העליון. היא ניתנה מייד אחרי שהתבררה המניעות.

"בניגוד למאמרך לא מדובר בהחלטה שנועדה 'לשים קץ לשערורייה' כי לא היתה שערורייה בדרך התנהלות דנציגר. משכך, אין שחר לטענה כי הנשיא 'כיבה את האש רגע לפני שהלהבות פרצו החוצה'".

אני מכבד כמובן את הדברים שכתבה עו"ד פילו מנקודת מבטו של השופט. אבל אפשר ומותר להציג אותם באור אחר: האם לא היה די בעובדה שעו"ד רוזובסקי, חברו ופרקליטו של דנציגר, קיבל עליו את ייצוג אולמרט במחוזי בירושלים, כדי לגרום לכך שדנציגר יפרוש מייד מהרכב הערעור בעליון? זה לא התבקש כשכולם ידעו שהתיק הזה יחזור להכרעה סופית בעליון? 

נניח לרגע שעו"ד רוזובסקי לא היה חתום על המכתב לעליון בעניין עתירת ערוץ 10, ונניח לרגע שעם סיום ההליך במחוזי הוא לא היה מייצג את אולמרט גם בעליון - האם דנציגר היה רשאי אתית להכריע בתיק שבו הופיע פרקליטו וחברו הפרטי? מראית עין במערכת המשפט אינה חשובה יותר? 

מבחן אלדד קובלנץ

כתבנו כאן לא פעם על מעללי מי שהיה יו"ר ועדי העובדים של הטלוויזיה החינוכית, מאיר מוטיל, שהכניס ידו לקופת הוועד ומשך ממנה בעזרת שניים־שלושה שפוטים שלו כספים למימון תביעות משפטיות פרטיות. כתבנו על התנהלותו הכוחנית, על הבריונות שלו, ועל חברת הוועד לשעבר, שירלי חלפין, שהעזה לחשוף אותו ולגדוע את התופעה.

באחרונה נסגר תיקו הפלילי בפרקליטות, אף שלפחות בפרשה אחת הוכח לדעת הפרקליטות כי מוטיל אכן משך את כספי העובדים לצרכיו ללא הסכמתם. את הסגירה נימקה הפרקליטות בכך שמאיר מוטיל כבר אינו יו"ר הוועד או חבר בוועד, וכן משום "שהוא קרוב לגיל פרישה ושלאור חוק השידור הציבורי עומדים לסגור ב־2015 את הטלוויזיה החינוכית". סגירת התיק, הבהירה הפרקליטות, נעשתה "עקב מכלול העניין".

לשון אחרת: החבר מוטיל, שתיארנו כאן בשעתו כיצד ניסה לשכנע עובד נוסף לממן משפט פרטי בכספי העובדים (העובד הסרגלי שהעיד על כך במשטרה לא הסכים כמובן), אינו צדיק ואינו נקי כפיים - ודאי לא ציבורית. הוא היה ונשאר אדם ששלח ידו בכספי העובדים. המרחק בין הגשת כתב אישום נגדו לבין סגירת התיק היה קטן ביותר.

ולמרות זאת - מוטיל שבר לפני שבוע שיא חוצפה חדש: הוא דרש ממנכ"ל הטלוויזיה החינוכית, אלדד קובלנץ, להעניק לו את פרס המנכ"ל שנשלל ממנו בגין החקירה. תיקי נסגר, כתב, ועכשיו אבקש לקבל את הפרס.

האם קובלנץ יגלגל אותו מכל המדרגות, כמתבקש, או שגם עליו יצליח מוטיל להלך אימים? האם האיש המפוקפק יכופף את המנכ"ל או שהאחרון יסביר לו שאת פרס העובד המצטיין מעניקים לאנשים ישרים?

ניחוש שלי בלבד: מוטיל לא יזכה בפרס. קובלנץ לא יהפוך את עצמו לבדיחה.

החצוף שמתמודד בליכוד

מה חסר לרשימת הליכוד כיום בין היתר? אנשים מסוגו של בני בגין. ישרים, שקולים, רגישים לשלטון החוק. כבר כתבתי זאת לא פעם.

מה בפועל היא עלולה לקבל בין היתר? אנשים בינוניים, חשוכים, וגם - חסרי יושרה בסיסית עם עבר בעייתי. אחד מהם: עו"ד אריאל בוכניק. 

למה קוראי העמודים האלה מכירים את האיש? כי עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת חשפו אותו כאן בקלונו כמה וכמה פעמים; כי הפרקליט הוותיק מכהן שנים כאב בית דין חברים בארגון המורים; כי הוא שומר על רן ארז על שלל פרשיותיו; כי הוא סייע לארז לרמוס את הדמוקרטיה בארגון ולרדוף את המתריעים בשער.

אוי, בנושא הזה הוא צבר הישגים. מי שראה אותו בפעולה - נחרד מהתנהגותו. 

עיקר שכחתי: לעו"ד בוכניק יש תעודה של רמאי בחתימת בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין. הוא הורשע בשעתו במעשי הונאה של משרד הקליטה; הוא לא אמר אמת, הוא העליל על המתלונן נגדו, מתמחה במשרדו, כאילו זה הגיש נגדו תלונה שקרית.

עם הרקורד הזה מבקש עכשיו עו"ד בוכניק מחברי המרכז לבחור בו כנציג מחוז דן לכנסת. מבחינתו, הוא ראוי. מבחינתו, הוא עומד בקריטריונים: הוא מתאים להיות מחוקק בישראל.

השתוללות בבת ים

רגע לפני שיהיה מאוחר, רגע לפני שמפקד מחוז ת"א יטען לא ידענו, לא הבנו, לא הערכנו כמה חמור המצב; רגע לפני שיתרחש אסון - אזהרת מסע: מערכת הבחירות בבת ים בין אנשי האור של המועמד המוביל, עו"ד אלי יריב, לבין תומכי שלטון החושך, בראשות העבריין המורשע שלומי לחיאני, יוצאת מכלל שליטה. היא הופכת למסוכנת.

נכון, דוברי מרחב איילון הסבירו השבוע לעוזי דיין שהכל תחת שליטה, שהמשטרה פועלת למיגור האלימות ושכוח משימה פועל ברחובות. 

אבל מעדויות הנאספות על מלחמת הבחירות בעיר מתברר שהמצב חמור: שלטי בחירות של עו"ד יריב נשרפו או נתלשו בידי תומכי יריבו; אלמונים שרפו רכב של פעיל; פעיל בסיעה של יריב הוכה קשות; יש איומים על אזרחים שתלו שלטים של יריב; פקחי עירייה ועברייני בנייה משרתים את המועמד של לחיאני; בריונים מלבים את האש - ומשטרה אין. היא לא נראית בשטח.

לאן כל זה עלול להוביל? לפגיעה בחפים מפשע. להרס ההליך הדמוקרטי. לאסון שאפשר למנוע אותו. 

בהשתתפות: מיכל שבת, עוזי דיין 

motig@israelhayom.co.il | uzid@israelhayom.co.il | michals@israelhayom.co.il טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו